דרכי תשובה - ד קנד

ושומן ובשר כחוש הוי ודאי אינו מינו אמנה בשר שמן עם חלב (בציר"י) צ"ע לדינא אם הוא מינו או אינו מינו ובשר כחוש ובשר שמן י"ל בהפ"מ דהוי מינו והראה מקום לדברי הפרי תואר סק"א שכ' דנראה דעת הראב"ן דשומן הבשר בבשר הוי מין בשאינו מינו אך הקשה דאיך יצוייר דבר זה דהא כל בשר אף שהוא שמן מאוד יש לו טעם בשר מלבד טעם השומן שבו וכיון שכן הנה כל בשר אף שהיא שמן עכ"ז הוי עם השומן מין בשאינו מינו ובשלמא לדברי המחבר דפסק דאמרינן רואין את שאינו מינו כאלו אינו וכו' אבל לדעת הש"ך שהשיג על המחבר בזה אין נ"מ במה דאמרינן דחלב ובשר שמן טעמן שוה דהא עכ"פ בעינן ס' לבטל טעם הבשר דהוי אינו מינו ואין לומר דס"ל להש"ך דבשר שמן אין לו טעם בפ"ע זולת השומן דמנ"ל לומר כן ולענין גוף הדין האריך עוד להלן סק"ה והעלה כללא דמלתא דכל מה שבבהמה בשר ושומן ודקין וחלב (בציר"י) כל מידי דאית בה טעמא נחשב למין במינו עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תכ"ח מ"ש בזה באריכות ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' מ"ח באמצע התשו' בעובדא שנתערבה אווזא ספק טריפה בין י"ב אווזות כשרות והתכו השומן במחבת ובכל פעם נתנו הגריבי"ן לקדירה אחרת ורצה השואל לומר דהגריבי"ן אף שהם יבש ביבש מ"מ כיון שיש בהגריבי"ן ג"כ טעם שומן הוי מין באינו מינו דשומן ובשר הוי מין באינו מינו וכ' דהא בדותא הוא דאף אם נימא דבשר שמן עם שומן הוי מין באינו מינו מ"מ הגרירי"ן עם השומן ודאי למין במינו יחשב כיון דגם הם מין שומן הם עיי"ש:

ועיין שפ"ד שם עוד שכתב דבשר שמן או שומן בחמאה פשיטא דהוי אינו מינו דהא אין טעמן שוה עיי"ש:

ועיי"ש עוד בשפ"ד שהביא דברי הראב"ן דבשר חזיר ובשר פרה אין טעמן שוה עיי"ש:

ועיין עוד בב"י שם שכתב דבשר איל ושור ועז ג' מינים הם וכן ב' מיני עופות וב' מיני דגים שחלוקין בשמן שני מינים הם עיי"ש אמנם יעוין בפרמ"ג בשעה"ת שם חלק א' פרק ב' ובשפ"ד ריש סי' זה שמפקפק בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שהעלה דהעיקר לדינא להקל בזה עיי"ש ועי' בכו"פ לעיל סי' צ"ב סק"ד שכתב שהוא פלוגתת הפוסקים שדעת האו"ה הוא דכל זה דוקא כשהם שלימים אבל כשהם חתוכים הוי מין במינו אבל הד"מ אינו מסכים לזה ודעתו דאפי' כשהם חתוכים הוי מין באינו מינו עיי"ש ועי' בפר"ח שם שפסק לדינא כהאו"ה דכל זה הוא כשהם שלימים אז אמרינן דכיון שכל א' נקרא בשם בפ"ע הוי מין באינו מינו אבל כשהם חתוכים דכיון דלאחר שנחתכו לחתיכות אינו נקרא כל א' בשם בפ"ע איל או שור או עז רק בשר שור ובשר איל ובשר עז אז לא נקרא חלוקין בשמן והו"ל מין במינו וכן כ' בפרמ"ג וכתב שם דדוקא כששניהן חתוכות אבל אם רק א' חתוך והב' שלם פשיטא דהוי ב' מינים לענין שמא ועיי"ש שכ' דכל זה הוא כשהם מין א' עכ"פ בשם הכולל כגון מיני עופות ויש להם גם שמות נפרדים וכאמור אבל שור ועוף ודג אף אם נחתכו שניהם לכ"ע מקרי מין באינו מינו בשמא עיי"ש ועי' מזה בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' כ"ד:

ועיי"ש עוד בב"י שכ' דזה פשוט דביצים של עוף זה בביצים של עוף זה אע"פ שהעופות חלוקים זה מזה בשמן אפ"ה הביצים הם מין במינו ועי' בט"ז לעיל סי' ס"ו סק"ה וש"ך שם סק"י שכ' ג"כ דביצה האסורה מחמת טפת דם עם ביצים אחרים מקרי מין במינו עיי"ש אכן להלן סי' ק"ז בט"ז סק"ד וש"ך סק"א חזרו שניהם מדבריהם וכ' בפשיטות דביצה שיש בה אפרוח או ביום שיש בה טפת דם הוי עם שאר ביצים מין בשאינו מינו עיי"ש ועי' בפר"ח (שם בד"ה וגם מ"ש האו"ה) שעמד בסתירת דברי הט"ז והש"ך בזה ולדינא פסק דהעיקר לדינא בזה דאי אזלינן בתר שמא הוי מין במינו דהאי ביצה מקרי והאי ביצה מקרי אכן אי אזלינן בתר טעמא הוי מין בשאינו מינו עיי"ש:

וכתב שם עוד בפר"ח דחלב (בקמ"ץ) של פרה וחלב (בקמ"ץ) של רחל מין א' הוא עיי"ש ועי' בש"ך להלן סי' קי"ח ס"ק ח' דחלב טמא בחלב טהור אע"פ דחלב טהור חיור וחלב טמא ירוק נחשב למין במינו ועיי"ש בבית מאיר דנחשב למין במינו גם בטעמא עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טו"ב תנינא חלק או"ח סי' ס"ו דפשיטא ליה דחלב טמא בחלב טהור הוי מין באינו מינו בטעמא עיין שם לדרכי ועי' בפת"ש להלן סימן קי"ח ס"ק א' מזה צריך עיון:

ועיי"ש עוד בפר"ח שכתב מהאו"ה סוף כלל כ"ג חלב הכליות ושל דקין שני שמות להם והו"ל מין בשאינו מינו וכ' לדחות דבריו דמסתבר דשוין בשמא ובטעמא והו"ל מין במינו עיי"ש ועי' בס' כנפי יונה שהשיג עליו כי באו"ה מבואר שם להדיא בשם המרדכי ששני מינים הם ואנו מחוייבים לשמוע דברי הראשונים דאינהו הוי בקיאי טפי בעניני השמות עיי"ש:

ועיי"ש עוד בפר"ח ובכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ט שכתב מהאגור דשומן הדקין של עופות ושומן דקין של דגים שני מינים הם שהרי של דגים מקרי קרבי דגים ושל עופות מין חלב (בציר"י) הן עיי"ש:

ועיין בש"ך לעיל סי' ס"ט ס"ק נ"ז שכ' דם ובשר הוי מין בשאינו מינו עיי"ש ועי' בשו"ת גינת וורדים חיו"ד כלל א' סי' כ"ט שהוכיח שדם היוצא מבשר הוי מין במינו עם הבשר עיי"ש ועי' בס' נשמת חיים חיו"ד סי' כ"ט שהשיג על הגוו"ר דהעיקר כהש"ך שם דדם ובשר הוי מין בשאינו מינו עיי"ש ועי' מזה בשו"ת תפארת אדם חיו"ד סי' יו"ד ובס' ערך השלחן סי' ס"ט אות י"ט ועי' בס' טהרת המים מערכת המ' אות נ"א ובשיורי טהרה שם מערכת הד' אות כ"ה שהביא ראי' לדעת הגוו"ר ועיי"ש עוד במערכת היו"ד אות ט"ו בד"ה והנה הש"ך מ"ש עוד מזה באריכות:

ועיין עוד בב"י שם שכתב דשאור ועיסה שני מינים הם עיי"ש ובס' ערך השלחן שהביא כן גם בשם האגור והמרדכי דשאור ועיסה הם ב' מינים ועי' בס' תורת חיים על הש"ס בע"ז דף ס"ו שהשיג על זה והביא מדברי הר"ן בשם הרמב"ן דהוי מין במינו עיי"ש ועיין בפר"ח שם שכתב ג"כ דאם כי גם במרדכי כתב כן דעיסה ושאור שני שמות הן מ"מ לדינא זה אינו ובע"כ לומר דלא הוי ב' מינים אלא אם כן הם מב' מינים כגון שהשאור הוא של חטים והעיסה הוא של שעירים או להיפך דדכותיה שאור של חטים ושאור של שעורים מקרי מין במינו לפי ששם של שאור א' הם לזה קמ"ל דשאור ועיסה של שני מינים מקרי מין באינו מינו עיי"ש ועי' ביד יהודה שם ובספר קהל יהודה הספרדי דף י"ג ובס' שלחנו של אברהם אות ו' ועיי"ש במ"ש בזה לדינא וע' בעפרא דארעא על הארעא דרבנן במהד"ב אות ל"ו שהעלה לדינא כדעת הסוברים דהוי מין באינו מינו עיי"ש אמנם בנשמת אדם סי' י"ט העלה דהעיקר לדינא דשאור ועיסה הוי מין במינו וסיים שכן מצא בכו"פ וכ"כ בכנפי יונה ועי' מזה בשו"ת תורת חסד (מהגאון מלובלין ז"ל) חלק או"ח סי' כ"א אות ב' ובשו"ת אורי וישעי סי' ה' ועי' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת הט' כלל י"ג אות א' מ"ש בזה באריכות:

ועיין בשו"ת בית שלמה חלק או"ח סי' צ"ג שהוכיח מדברי הש"ס דקמח חטים בקמח שעורים הוי מין בשאינו מינו עיי"ש ועי' מזה בחכמת אדם כלל נ"ג אות כ"ח ובשו"ת בכורי שלמה חיו"ד סי' ז' ובס' שדי חמד שם באריכות מזה:

ועיין בש"ך להלן סי' ק"ח סק"א דכ' שדג טמא עם דג טהור הוי מין באינו מינו ועבשפ"ד שם שהתפלא עליו מהא דמבואר בסי' זה שדג טמא עם דג טהור הוי מין במיגו עיי"ש ועי' מזה בדבריו בשעה"ת חלק א' פרק ב' (בד"ה ודע דהרשב"א) ובפרמ"ג או"ח סי' תקי"ג במ"ז סק"ב ובבית מאיר סי' ק"ז וסי' קי"ח ובחידושי הגרעק"א ריש סי' ק"ז שכתב כן בהחלט דהוי מין במינו בטעמא עיי"ש ועי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' כ"ד וכ"ה מ"ש בזה באריכות:

ועיי"ש עוד בפר"ח שהביא מהרשב"א בחידושיו לחולין שעמד על המחקר אי המוהל ופליטת הבשר עם הבשר מקרי מין במינו או לאו והניח בצ"ע והוא העלה דדוקא הרוטב דהיינו המים שנתבשל בה הבשר הוא דמקרי אינו מינו עם הבשר אבל המוהל דהיינו פליטת הבשר מקרי מין בשר והו"ל מין במינו עם גוף הבשר עיי"ש ועי' בכנפי יונה וביד יהודה שם מ"ש בזה ועיי"ש עוד בפר"ח שכתב דגם רוטב עבה מין בשר הוא והוי מין במינו עם בשר עיי"ש וע' בכנפי יונה שם שהשיג עליו בזה והעלה דדוקא המוהל בלא מים נחשב למין בשר אבל רוטב שיש בו מים הוי שלא במינו עם בשר עיי"ש:

(לב) אבל אם נתערב בשאינו מינו. עפת"ש מ"ש לענין טעם כעיקר