דרכי תשובה - ד קנג

שנותן פנים מסבירות לדעת הרמ"א ומה"ט פסק שם בסוף הס"ק דאותן ב' דברים שטעמן קצת דומין זה לזה עד שנקראים מין במינו וכו' אף דשלא בהפ"מ יש להחמיר כל שהקפילא מרגיש ומכיר הטעם של א' בחבירו מ"א במקום הפ"מ יש להקל דראוי לסמוך על הרמ"א דלא אזלינן בתר טעמא עכ"פ בכה"ג עיי"ש אמנם יעוין בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) שהשיב על כל דברי החוו"ד בזה והעלה דהעיקר לדינא כדעת הש"ך דתליא בטעמא ולא בשמא עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"ו דהעיקר לדינא כדעת הש"ך שכן הסכימו המנח"י והפר"ת והמנחת כהן בשער התערובות וכן ההלכה עיי"ש ומשמע מדבריו דאפי' בהפ"מ אין צד להקל בזה וכה ראיתי בס' האשכול הלכות יי"נ סי' ס"א שמבואר להדיא כדעת הש"ך דהיכא דנתנו חז"ל שיעור גדול למין במינו כגון בערלה ותרומה וכה"כ ודשיל"מ בזה דוקא אזלינן בתר שמא אבל בשאר איסורין אזלינן בתר טעמא וכל שאין טעמן שוה מקרי מין בשאינו מינו עיי"ש. שוב ראיתי ביד יהודה בפיה"א סק"ז שמדחה כל ראיותיו של החוו"ד הנזכר והביא גם מדברי האשכול הנזכר והעלה שכן עיקר לדינא דלא כהחוו"ד עיי"ש ע"כ אין לסמוך להקל בזה כלל:

(לא) שמא. יען שיש נ"מ לדינא בין מין במינו ומין באינו מינו לענין ביטול אסורים ביבש ביבש (ולענין נשפך גם בלח בלח) ובדבר שביטולו הוא למעלה מששים גם לדידן אזלינן בתר שמא ראיתי להעתיק מדברי הפוסקים הראשונים ומחברים אחרונים כמה דברים מה נקרא מין במינו ומה הן הנקרא אינו מינו בין בטעמא ובין בשמא:

עיין במ"א או"ח סי' שי"ח ס"ק ט"ז שכתב בשם זקיני הלבוש ז"ל והב"ח דחלמון עם החלבון של ביצה מיחשב ב' מינים אבל לדעת המהר"ם מלובלין משמע דהם מין א' עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח בא"א שם ובמ"ז שם ס"ק י"ב שהוכיח שדעת הט"ז הוא דלא כהלבוש והב"ח אלא דהוי מין א' ועיי"ש במה שנסתפק בזה בנתערב חלמון ביצה בחלבון אם הוי מין באינו מינו כיון שחלוקים בשמן שזה נקרא חלבון וזה חלמון שבטעמן הם א' ונ"מ לענין אם נימא סלק את מינו וכו' וסיים בצ"ע ועיי"ש עוד להלן סי' תקי"ג במ"ז סק"ב שכתב דהוי פלוגתת הפוסקים עיי"ש ובא"א שם סק"ג כתב די"ל חלבון וחלמון ב' מינים הם וכו' וסלק את מינו וכל א' מבטל חבירו עכ"ל ועי' בס' מנחת פתים בחידושיו לסי' זה שכתב שכן עיקר לדינא דנחשבים לב' מינים כי נראה בחוש שטעמם משונה מאוד זה מזה ועיי"ש עוד מ"ש לענין ביצה גמורה שנמצא במעי התרנגולת טריפה ונתערבה בביצים כשרים דבטל ברוב כשאר יבש ביבש מין במינו ואף דאמרו חז"ל בירושלמי ריש מס' ביצה אינו דומה טעם אכילתה בפנים לטעם אכילתה בחוץ דנראה משם שיש שינוי ביניהם בטעמא מ"מ אין לחמוד סוד על זה שיהי' נחשב מין באינו מינו משום דהוי רק שינוי מועט עיי"ש ועי' בחידושי יו"ד שבסוף ספר שמן המשחה על הרמב"ם סי' כ"ו:

וכתב בב"י דכבד ובשר שני מינים הם. ועי' בס' הארוך מש"ך שכתב דר"ל דלא מיבעיא כשהכבד לא נצלה ונתבשלה עם בשר כיון דעדיין לא יצא מידי דמה דאז פשיטא דהוי מין בשאינו מינו עם בשר כיון דהאיסור הוא משום דם דדם ובשר שני מינים הם אלא אפי' בכבד מבהמה טרפה שכבר נצלה ויצאה מידי דמה אפ"ה מיחשב מין באינו מינו עם בשר כדמייתי ראי' מן הנודר מן הבשר מותר בכבד עיי"ש ולענין דינא עי' בלשון הב"י שם שכ' מהאגור דכבד ותרנגול שני מינים הם עיי"ש ועפר"ח סק"ז שהביאו וכתב דר"ל כבד של עוף אמנם לדינא השיג עליו והעלה דבשר עוף וכבד ולב וכחל הוי מין א' דאף שחלוקים בשמן מ"מ עכ"פ מין בשר הוא עיי"ש אמנם יעוין בכנפי יונה שהשיג עליו בזה ודעתו דבשר ולב וכבד וכחל כל א' הוי מין בשאינו מינו עם השני כיון שאין קורין אותן בשם הכולל והמשתתף וסיים בצ"ע עיי"ש. ועי' עוד בפר"ח (שם בד"ה וגם מ"ש האו"ה) שכתב דכבד ובשר שוין בטעמן ועי' בפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ד' מ"ש בזה והביא מדברי כמה פוסקים דבשר כבד הוי מין בשאינו מינו בטעמא ובסוף סיים שאינו אומר בזה דבר ברור לדינא עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ז שדבר זה הוא מחלוקת הפוסקים ולא החליט לדינא עיי"ש:

וכתב עוד בב"י שם בשר עוף ובשר בהמה שני מינים הם ועי' בפרמ"ג בשער התערובות שם ובשפ"ד ריש סי' זה שהביא ראיות דבשר בהמה ובשר עוף הוי מין במינו בטעמא והניח בצ"ע לדינא עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' פ"ז וסי' צ"ז ובשו"ת כתב סופר מבנו הגאון ז"ל חיו"ד סי' נ"ט שכתב דהעיקר לדינא דהוי מין בשאינו מינו בין בשמא ובין בטעמא ודלא כהפרמ"ג עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת השיב משה סי' ל"ב שכ' וז"ל כי הכרעתי דתרנגול בבשר בהמה הוי מין במינו לענין הטעם אף שחלוקים בטעמן דהא העיקר תלוי בהרגש הטעם ומין באינו מינו היינו שיוכר בו טעמו וזהו החילוק בין מין במינו לשאינו מינו וא"כ הרי אנו רואין בחוש שאם נתבשל בשר עוף ובשר בהמה בקדירה יחד אף שיש מן העוף כמו מן הבהמה אינו נרגש כלל בהבשר של בהמה הטעם של בשר עוף רק בהמרק וא"כ הו"ל מין במינו ומן התורה ברובא בטל ורק מדרבנן בעי ס' עכ"ד ועיי"ש בהגהות נכדו (הגאון הצדיק ז"ל מסיגעט) שמעורר על זה מדברי הפרמ"ג הנ"ל וכ' דבע"כ כוונת זקינו ז"ל הוא רק בדבר שאלתו שהי' התערובות במליחה ולא בבישול דבמליחה י"ל כיון שנכנס רק טעם קלוש ע"כ החליטו להקל משא"כ בבישול גם הוא ז"ל מודה שיש להחמיר כיון דהוי אינו מינו בטעמא עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסף דעת מ"ש ע"ד ההשיב משה בזה והתפלא עוד ביותר דהרי גם לדבריו אם יבשל בשר עוף עם בשר בהמה ביחד המרק בודאי נאסר כיון שבמרק מרגישין הטעם א"כ שוב יאסר המרק את העוף והבהמה כיון שבמרק הוא נ"ט והוי מין באינו מינו עיי"ש ועי' בדעת תורה הלכות שחיטה סי' י"ט ס"ק ט"ז מ"ש בענין זה באמצע התשו' ועי' בס' דברי יוסף סי' תכ"ח בעובדא שטיגנו חתיכה קטנה מעוף עם הרבה בשר שמן של בהמה לבראט"ל ונאכל חתיכת העוף ואח"כ נמצא מחט בהקרקבן של העוף באופן שנודע שהעוף שנאכל הוא טריפה ועתה יש ספק אם הי' בהבשר ששים כנגד החתיכה קטנה של העוף ונסתפק השואל אם הבשר עוף נחשב מין במינו כיון דהבשר בהמה הי' שמן והבשר עוף הי' כחוש והאריך בדברי הפרמ"ג אי בשר שמן עם בשר כחוש הוי מין במינו ולדינא העלה דאין להקל כי משמע מדברי הראב"ן דבשר שמן בבשר כחוש הוי מין בשאינו מינו ובפרט בבשר עוף די"ל דבשר עוף משונה בטעם מבשר בהמה ביותר עיי"ש באריכות וע' מזה בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' כ"א וסי' כ"ג:

וכתב בפרי תואר סק"א דגידין ועצמות היבשות הוי בין עם הבשר ובין עם החלב (בציר"י) בין עם השומן מין בשאינו מינו כיון דאין בגידין ועצמות היבשות בנ"ט והו"ל כעץ בעלמא א"כ כל מידי דאית ביה טעמא נחשב אצלם לאינו מינו כי כל דבר ניתן בהם טעם וניכר בהם טעם של הדבר הנבלע בהם חיי"ש. ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אית ע"ה שכתב כן גם מהדמש"א דגיד הנשה עם בשר ב' מינים הם ועיי"ש באות שאח"ז שכ' דכל זה בגוף הגיד אבל השמנונית של גיד הנשה מקרי מין דמינו עם בשר עיי"ש אמנם בפר"ח שם פסק דגיד ובשר מין א' הוא וע' בס' ד דוד בהגהות ב"י אות י"ח שכ' מהס' שמחת עולם שהשיג על הפר"ח בזה עיי"ש וע' בס' ראש יוסף חולין דף צ"ו בסוגיא דירך שהאריך קצת בדברי הפר"ח בזה וסיים וז"ל אמנם מ"ש דמין בשר הוא אין ראי' אלא לענין שמא ולא לענין טעמא וכדכתיבנא וא"כ בקנוקנות דיש בהם טעם או בשאר גידין דאיסורא של נבילה צ"ע לדינא אי מקרי מין במינו לענין טעמא עם בשר וכפי הנראה מדברי הר"מ וכו' דמין באינו מינו מקרי וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה וכו' עכ"ל:

ועיין עוד בב"י שם שכ' דחלב (בציר"י) ובשר ב' מינים הם עיי"ש ועי' בפר"ח שם שהשיג על זה ופסק שהם מין א' עיי"ש ועי' בכנפי יונה ובראש יוסף חולין בסוגיא דירך שם שדחו ראיות הפר"ח והעלו דהוי מין בשאינו מינו בין בשמא ובין בטעמא אא"כ הי' הבשר שמן אז הוי מין במינו בטעמא עיי"ש וע' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ס' שפסק ג"כ להחמיר בזה עיי"ש ועי' בס' שלחנו של אברהם אות א' ובס' חלקו של ידיד בחידושיו לסי' זה ובערך השלחן הספרדי אות ב' ובס' יד דוד בהגהות ב"י אות י"ט מ"ש בזה באריכות ובמ''ש ובמ"ש בזה לדינא ועבשפ"ד סק"א שכתב דשומן וחלב (בציר"י) הוי מין במינו בטעמא