דרכי תשובה - ד קנב

מדאורייתא רק השיעור הוא מדרבנן אז בעינן ס' אבל באיסור שעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן אפי' בכזית וטפי מכזית בטל ברוב אמנם דעת המהרש"ל הוא דבמין באינו מינו בלח אפי' באיסור דרבנן צריך ס' ולא סגי ברובא עיי"ש ועי' במנח"י כלל כ' ס"ק ט"ז מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא כדעת המחמירים דאפי' באיסור דרבנן צריך ששים במין באינו מינו אך זה דוקא בדבר שיש לו שורש בדאורייתא אבל באיסור דרבנן שאין לו שורש ועיקר בדאורייתא סגי ברוב עיי"ש וע' בשפ"ד ס"ק כ"ג דהעיקר הוא דאף באיסור דרבנן וחצי שיעור בעינן ס' וכן הלכה ולאו דוקא באינו מינו אלא גם במינו בלח הדין כן עיין שם ועי' בהגהות יד שאול לעיל סי' צ"ב ובסידור הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז הלכ' בב"ח פרק ו' סי' כ"ט מ"ש בזה עי' בשו"ת עמודי אש בדיני או"ה סי' י"ג אות ו' מ"ש בזה והעיר מכמה מקומות עיי"ש וע' בש"ך להלן סי' נ"ט ס"ק ט' ובדברינו שם (ס"ק מ"ז):

סעיף ב (כג) אם נתערב וכו'. עי' ביד אברהם שהוכיח שאם נתערב ממשו של איסור והוא בעין רק שאינו ניכר בע"כ צ"ל שנשפך לאחר שנצטנן דאם נשפך בעודו רותח אף אם ה' מתחלה ודאי ס' א"א להיות מותר כיון שעכשיו אין ס' והאיסור הוא בעין בקדירה הרי אוסר עכשיו והראה מקום להא דלהלן סי' צ"ט סעי' ד' ובסוף סי' ק"ו עיי"ש וכבר קדמו בזה הפרמ"ג במ"ז סק"ה וכתב וראוי שתדע דכ"ז מיירי בתערובות לח בלח או שסילק לאיסור קודם שנשפך הא לא"ה כל שעכשיו אין ס' הוא נ"ט עתה ואפי' במינו אסור מדרבנן עכ"פ עכ"ד וכיוצא בזה כתב ג"כ להלן במ"ז סוף סי' זה וז"ל דע דאם נפל איסור בלול להיתר ויש ס' ונשפך שרי דיש בילה. איסור גוש והסירו ונשפך נמי שרי. הא לא הסירו נותן טעם עתה כשאין ס' וזה פשוט לא ניתן לכתוב מרוב פשיטתו עכ"ל וכ"כ בחוו"ד דמיירי שנשפך לאחר שנצטנן עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"א סק"י ובפיה"ק ס"ק י"ג מ"ש בזה והעלה דלדידן דקיי"ל כהרא"ש דכל שנתבטל ברוב מותר לבשלם יחד ע"כ אם כבר נודע התערובות ויש רוב בהחתיכות עצמן ואין האיסור ניכר מותר גם אם לא סילקו האיסור קודם שנשפך ולא ציננו כיון שהי' פעם א' ס' כשהי' ביחד קודם שנשפך כבר נתבטלה ואף שאח"כ אין כאן ס' אינה חוזרת ואוסרת אך בכל זה אין להקל אלא בחתיכות קטנות שאינם ר"ל אבל בחתיכות הר"ל דלא נתבטל תו חוזר ואוסר גם הרוטב ואין להקל ואף אם נאבד מהם מקודם לא תלינן שהאיסור נאבד ואין להקל עיי"ש:

(כד) ונשפך. עי' ביד אפרים לעיל סוף סי' צ"ב שמביא בשם הרב בית יהודא דלאו. דוקא נשפך ה"ה אם נאכל מעט מהתבשיל ואח"כ נודע התערובות ובא לשאול הוי כנשפך והיד אפרים מסכים לזה דמה לי אם נשפך או שנאכל בשוגג כל שכעת אינו לפנינו ספיקא הוי עיי"ש:

(כה) לעמוד עליו לשערו. ולעינן אם לא נודע כמה הי' האיסור קודם שנפל לתבשיל ועכשיו אינו לפנינו לשער עי' בשיורי ברכה סי' צ"ד סוף אות א' שכתב בשם הרב מהר"ש עמאר ז"ל וז"ל ודע שאם לא נודע כמה הוא האיסור מתחלה אנו משערין עד שיצא הספק מלבנו עכ"ל ועי' בשו"ת לב שלמה הספרדי חלק או"ח סי' י"ב בעובדא שנמלחה חתיכת בשר שלא ניקרה משומנו של גיד עם שאר בשר והמותר אמר שלפי אומדן דעתו בודאי לא הי' כ"כ שומן עד שלא יהי' ששים כנגדו והרב השואל התיר התערובות דבודאי סמכינן על אומדן הדעת בזה כמה הי' האיסור בשעה שנפל אע"פ שלא ידענו בבירור דאל"כ מה תאמר בכל מקום שנפל האיסור להיתר דמשערין בס' דבודאי אין הדעת נותן שיהי' כפשטן שיודע שיש כזית איסור או ב' זיתים במכוון דאיך נשער טפה דם או חלב שנפל לקדירה ונימוח היתכן ששקלנו ומדדנו הטפה מקודם לידע כמה הוא אלא ודאי דמשערין באומד יפה הדעת למרבה ועיי"ש במ"ש עליו המחבר הנזכר ומה שהשיב ע"ד בזה ועי' בשו"ת תפארת אדם הספרדי חיו"ד סי' כ' מה שהאריך בזה והביא דברי הרב מהר"ש עמאר הנ"ל שהביא השיורי ברכה שם והוכיח שדבריו מבוארים בדברי הרשב"א דאפי' באיסור דרבנן ובשיעורי דרבנן צריך לשאר לחומרא ע"פ דעתו עד שיצא הספק מלבו ועיי"ש במ"ש ע"ד הרב לב שלמה בזה באריכות:

(כו) אם נודע שהי' רובו היתר. עבאה"ט מ"ש דמדאורייתא מין במינו בטל ברוב והיינו אף בלח בלח לאכלם יחד משום דהאיסור נהפך להיתר מה"ת לכ"ע. יד יהודה בפיה"ק סק"ח. ועי' בפרמ"ג בשעה"ת חלק ב' סוף פרק א':

(כז) גורע שהי' רובו היתר. עבמ"ז להלן סי' ק"ב סק"י שכתב וז"ל עוד יש ללמוד מדבריו דין חדש עד מאוד דהא דבמינו בטל ברוב היינו כשיש שם ממשו הא פליטה אף רובא א"צ וכו' אלא בספק אם נפל למינו ואין שם אינו מינו ולא רוב כפי הנראה דהולכין לקולא דמה"ת אף רוב א"צ דטעמו שאין נרגש אין אוסר כלל וזה לא מתבאר. בשום פוסק וצ"ע רב עכ"ל:

(כח) שהי' רובו היתר. עי' במנחת כהן חלק א' מספר התערובות פרק א' שכתב וז"ל ואמנם אם נתערב האיסור במיעוט היתר או אפי' מחצה על מחצה הרי כל התערובות אסורה מן התורה אע"פ שאין טעם האיסור נרגש בהיתר (כיון שהוא מין במינו) ואף שאין האיסור בעין וחייבים עליו מלקות או כרת אמנם נ"ל שזה בתנאי שיאכל כזית מן האיסור לבדו מלבד ההיתר המעורב עמו כגון אם נתערב בכל זית של היתר זית א' של איסור צריך שיאכל מן התערובות שיעור שני זיתים להתחייב מלקות או כרת (ושלא ישהה באכילתן יותר מזמן שיעור אכילת פרס) שנמצא שאכל כזית מן האיסור וכן אם נתערב זית א' של היתר בשני זיתים של איסור צריך שיאכל מן התערובות זית וחצי וכן כל כיוצא בזה אבל על כזית מן התערובות נ"ל שאין חייבים כרת או מלקות ואף שהאיסור הוא רוב כיון שאין כזית שלם מן האיסור וכו' ואע"ג דמין בשאינו מינו לוקים על כזית א' מן התערובות לדעת קצת פוסקים ואפי' ההיתר הוא הרוב וכו' שאני מין בשאינו מינו שטעם האיסור נרגש בהיתר והיפך אם ההיתר להיות כמוהו והרי כל התערובות הוא כגופו של איסור וכו' אבל במין במינו נהי שאם האיסור הוא רוב אינו מתבטל בתוך ההיתר מ"מ אין הכל נהפך לאיסור כיון שאין טעמו נרגש בתוך ההיתר לכן לד"ה אין חייבים כרת על זית א' מן התערובות וכו' עכ"ל ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק נ"ט) מ"ש בשם הכנפי יונה לחלק בענין זה בין דבר לח ונבלל יפה ובין דבר שאינו נבלל יפה עיי"ש. (כט) מותר. עי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' ס"א בעובדא שנפל כחל לתוך חבית מים ביום ה' בבוקר ולא נודע עד יום ו' בבוקר השכם והשתמשו בהמים על שבת וכשהחבית היתה מלאה הי' בודאי ששים נגד הכחל אמנם בתחלת נפילתה במים לא היתה החבית מלאה י"ל שלא הי' ששים וכן כאשר השתמשו בהמים לא נשאר בהחבית מים שיהי' ששים בודאי נגד הכחל וכתב דמצד איסור בשר בחלב בודאי אין להחמיר כיון דהוי ספק דרבנן אמנם לענין איסור דם יש לעיין דאם נימא דם שנכבש הוי דאורייתא הרי הו"ל ספק בדאורייתא ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ז (ס"ק ה') מ"ש לענין דם שנכבש:

(ל) בחר שמא. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דדבר הבטל בס' הכל הולך בתר טעמא וע' במנח"י כלל ע"ד סק"ג שהעלה דה"ה בדברים ששיעור ביטולם הוא למעלה מששים כגון במאה ומאתים אזלינן ג"כ בתר מטמא ולא בתר שמא עיי"ש אמנם יעוין בכנפי יונה שמדחה דבריו עיי"ש ובעיקר הדין עיין חוו"ד