דרכי תשובה - ד קנא

הי' תרווייהו קפילא ומסלפ"ת לא מהני לדידן. שפ"ד סק"ה (וע"ל ס"ק ט'):

(טז) על עכו"ם. ואפי' בהפ"מ ושעת הדחק אין לסמוך אטעימת עכו"ם עכשיו מנחת כהן חלק א' סוף פרק ז' עיי"ש:

(יז) עכו"ם וכו'. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין טעימת ישראל א"צ אומן דוקא ועי' בכנפי יונה מ"ש בענין זה וכתב דאע"ג דקיי"ל בכ"מ דכל מה דאפשר לברר מבררינן וה"נ לכאורה הי' צריכין לישראל מבין ומבחין בטעמים אבל באמת ז"א דבישראל א"צ להדר כלל אחר מבין בין הטעמים דכל שסתם ישראל אינו מרגיש אין לחוש אם יש אחר שהוא מבחין יותר ממנו דהעיקר רק בטעם הנרגש לסתם אדם זהו טעם גמור אבל כל שאינו נרגש לסתם אדם אינו טעם גמור עיי"ש ועי' בס' מנחת פתים שהביא ראי' מש"ס שבת דף קנ"ב דבמקום שסומכין אטעימה אפי' טעים בה זקן בן צ"ב שנים מועיל וסמכינן עליו אבל זקן יותר מצ"ב שנים אין טעימתו מועיל עיי"ש:

אמנם בגוף הדין אי טעימת ישראל מהני עמ"ז לעיל ריש סי' צ"ב שכתב דבנדר מבשר ונפל כזית מבשר ליורה של תבשיל לא מהני טעימה מישראל אחר דשמא נכנס ההיתר באיסור ונ"נ וחזר ופלט והוי מין במינו וצריך ס' וכתב דהן אמת דמשורת הדין בלקחו קודם שנח היורה מרתיחה דקודם שנח אמרינן דמה שבלע אינו פולט ולא שייך חשש הנ"ל בודאי מהני טעימה מישראל ולא בעינן ס' אך לדינא אין לסמוך על זה כיון שאין אנו בקיאין בענין נח מרתיחה או לאו עיי"ש ועי' בחידושי הגרע"א ז"ל כאן שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה והניח בצ"ע לדינא עיי"ש:

ולענין מ"ש הפת"ש מהתב"ש דבכ"מ אין לסמוך אטעימת ישראל משום דאא"ב עי' בחוו"ד בביאורים סק"ב וחידושים סק"ד שפסק דהיכא דגוף האיסור מעורב לא סמכינן אף אטעימת ישראל אבל אם הסירו גוף האיסור ולא נשאר רק הטעם לחוד סמכינן אטעימת ישראל ועי' בשו"ת עמודי אש בדיני או"ה סי' י"ג אות ז' מ"ש ע"ד החוו"ד בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה ופיה"ק סק"ז מ"ש בזה והביא ראי' מדברי הפוסקים דעכשיו אין לסמוך על הטעימה כלל אפי' בדיעבד כיון דהדבר תלוי בבקיאות ואין אנו בקיאין בזמנינו ועיי"ש בפיה"א שסיים מ"מ בדבר שכל העולם אוכלין אותו ואין טועמין אולי יש לסמוך גם בזמה"ז להקל עיי"ש אמנם בהשמטות שבסוף הס' חזר מדבריו והביא ראי' דאפי' בדבר שכל העולם טועמין אותו ואין מרגישין אין לסמוך על בקיאות עיי"ש ומבואר מדבריו דאפי' לא נתערב גוף האיסור שהסירו גוף האיסור עצמו ולא נשאר רק הטעם ג"כ לא בקיאינן ולא סמכינן אטעימה בזמה"ז בשום גווני (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ו' ובסי' מ"ב ס"ק ל"ז וסי' פ"ז ס"ק קי"ד ובסי' צ"ו ס"ק י' וסי' צ"ז ס"ק י"ג):

(יח) ומשערין הכל בס'. ויש לשער באומד יפה ואפי' באיסור דרבנן אין אומרים בזה ספיקו להקל כיון שהוא לפנינו לשער. פרמ"ג בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ג' אות כ'. ועי' בדברינו להלן סי' צ"ט (ס"ק ל"ג) מ"ש בזה מהכנפי יונה ובס' דרכי הוראה:

(יט) הכל בס'. עפרמ"ג בסוף שער התערובות שכתב דין חדש יש בחתיכה שנאסרה מבב"ח וכו' דלוקה אף שלא כדה"נ אף אם נפסד לגמרי שאין ראוי למאכל אדם כלל ונתערב בהיתר מחצה טל מחצה אסור הכל דהוי כאלו הוא בעין עכ"ד ועי' בשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סוף סי' קכ"ו שהביאו וכתב דמשמע מדברי הפרמ"ג הנזכר דדוקא בנתערב במחצה על מחצה אבל אם נתערבה ביותר ממחצה היתר אף שעדיין אסור התערובות בששים מ"מ שלא כדרך אכילתן מותר הוא וכתב ע"ז וז"ל אבל נ"ל היינו דוקא במין במינו או מין באינו מינו למ"ד טעכ"ע לאו דאורייתא אבל למ"ד טעכ"ע דאורייתא ודאי כל שנותן טעם עד ס' גם שלא כדרך אכילתן אסור כולו והפרמ"ג שכתב במחצה צ"ע עכ"ד:

(כ) בס'. עש"ך להלן ס"ק כ"ח ובמ"ז ס"ק י"א ובשער התערובות ריש חלק ג' דכל זה בסתמא שחז"ל אמרו כיון דע"פ הרוב כל שיש ס' אינו נותן טעם אזלינן בתר רובא אבל אם אירע שמרגישין הטעם גם ביותר מס' פשוט הוא דאסור אפי' ביותר הרבה מס' עיין שם:

עוד בפרמ"ג בשער התערובות שם ובמ"ז סק"ג שנסתפק בחצי זית בשר כשר וחצי זית בשר נבילה שנפלו לפחות מס' (כצ"ל) זיתי ירקות וכדומה לאינו מינו מי אמרינן כיון שיש ס' נגד החצי זית איסור שרי או דלמא כיון דעכשיו נרגש הטעם בשר הרי טועם טעם דאיסורא עיי"ש ועי' מזה עוד בדבריו להלן סי' צ"ט במ"ז ס"ק י"ג ולעיל סי' י"ג בשפ"ד ס"ק י"ז (בד"ה כתב התב"ש) ובפרמ"ג או"ח סי' שו"ת במ"ז ריש ס"ק ט"ו אמנם בפרמ"ג או"ח סי' תנ"ב בא"א סק"ו כתב וז"ל הגע עצמך זית בשר כשר ושני זיתי בשר נבילה שנפלו לירקות ויש ק"כ זיתי ירקות דשרי אע"פ שטעם הבשר נרגש בירקות ויש במינו רוב איסור וכ' דזית היתר מצטרף לירק ת לא לעורר האיסור עיי"ש ועי' בדבריו לעיל סי' צ"ב במ"ז ריש ס"ק ט"ז שכ' ג"כ בפשיטות להקל בזה עיי"ש ועי' מזה עוד בדבריו בסי' פ"ז בשפ"ד סוף סק"ג ובסי' צ' במ"ז סוף סק"ב (בד"ה והנה יש לחקור) ועי' מזה בשו"ת שאילת שלום קמא חיו"ד סי' ס"ג ובפתיחה לנדרי זרוזין חלק ב' ובשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קכ"ה ובשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' שס"ח ובס' שבילי דוד בהפתיחה להלכ' תערובות ובהגהות הגאון מהרש"ק על הפרמ"ג בשער התערובות ועי' בס' משמרת שלום בע"ז לעיל סי' צ"ב ס"ק ט"ז ועי' בקונטרס תורה מציון ש"א ח"ד סי' י"ג בתשו' מרב א' מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה וכ' דספיקו של הפרמ"ג הנ"ל אין מקום להסתפק דאיך יעלה על הדעת דבנתוסף היתר שייך לומר חוזר וניער אך זה יש להסתפק היכא דגם מיני דהיתר מסייע לאינו מינו לבטל מינו דאיסור כגון שנתערב כזית וחצי בשר עז טריפה בכזית בשר עז כשרה ועם כזית בשר שור כשרה והי' כולן מבושלין (ונפרך לחתיכות דקות באופן שא"א להכיר האיסור ולהפרישו כמ"ש הש"ך להלן סי' ק"ט סק"ח) והוי יבש ביבש ודינו שהבשר עז טריפה דהוי כזית וחצי בטל בשני זיתים בשר כשירה ואע"ג שהבשר שור הוא אינו מינו ובאינו מינו אף יבש ביבש בעי ס' אבל הלא זה רק מדרבנן (משום דשמא יבשלם ויתן טעם) ומדאורייתא סגי ברוב וממילא דאם כבר נתבשל או בדבר שנאכל כמו שהוא חי דלא שייך דשמא יבשל ויתן טעם לא גזרו וסגי ברוב וא"כ בודאי דמצטרפין הב' זיתים דהיתר המינו ואינו מינו לבטל האיסור ולפ"ז יש להסתפק אי אזלינן בזה בתר טעמא או בתר רובא כיון דנגד טעם זית אחד וחצי עז טריפה ליכא רוב דהא ליכא רק כזית א' בשר עז כשר ואם ניזל בתר רובא הרי טועם טעם טריפה והכזית בשר שור כשירה בטל בשני זיתים וחצי של בשר עז ובהטעם יש רוב של טריפה או דלמא דאף דקיי"ל דגם כשיש רוב כל שמרגישין הטעם אסור מה"ת ה"מ היכא דהאיסור לחוד הוא הנותן טעם משא"כ בנ"ד אף שמרגיש טעם בשר עז מ"מ לא של איסור לחודא הוא כיון שיש עמה גם בשר עז כשר רק דהטריפה הוא מרובה ובטעמא לא אזלינן בתר רובא לומר דהטעם של היתר בטל ברוב איסור ומרגיש רק הטעם דבשר עז טריפה ואיך אפשר לומר דברים דסותרין אהדדי דלענין הגוש וגופו של האיסור לא אזלינן בתר רובא אף דבכלל יש רוב היתר נגד האיסור ובטעמא ניזל בתר רובא שזה של אישור ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע:

(כא) בס'. עבמ"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ח שכ' לענין אפר של חמץ דבטל ברוב דאע"ג דקיי"ל דקמח בקמח הוי לח בלח מ"מ כיון דעיקר איסור הוא רק מדבריהם בטל ברוב עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן הספרדי שם אות ז' שהבין מדברי המ"א הנזכר דלאו דוקא שם הדין כן דה"ה בכל איסור דרבנן לח בלח כל שעיקר איסורו הוא רק מדרבנן בטל ברוב והביא מכמה גדולי הפוסקים דס"ל כן ושכן הסכים הפר"ח לעיל סי' צ"ב עיי"ש אמנם יעוין בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת האלף אות ת"א שהביאו והביא ע"ז מדברי המחצית השקל שם שהבין מדברי המ"א במ"ש כיון דעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן בטל ברוב היינו ר"ל כיון שאינו אסור אלא מדרבנן סמכינן ע"ד הפוסקים דקמח בקמח הוי יבש ביבש ולפ"ז ממילא דבלח בלח ממש מודה המ"א דאף שעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן אפ"ה צריך ס' עיי"ש איברא כי לעיל סי' צ"ב אות ג' כתב הרב ערך השלחן מדברי כמה פוסקים דבכל איסור דרבנן אפי' אין לו עיקר מן התורה כגון שומנו של גיד בלח בלח בעינן ס' עיי"ש ועי' בשדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף אות ל"א שחזר ושנה פרק זה והאריך טובא והעיר מכמה מקומות והביא פלפולים מכמה רבנים גדולים גדולי זמנינו בזה:

(כב) בס'. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ל"א שהביא מדברי הפרישה דאפי' בכחצי זית איסור שנפל להיתר נוהגין לשער בס' אבל דעת הש"ך הוא דדוקא בדבר שעיקרו