דרכי תשובה - ד קנ

במקומות הספרדים לשער רק במשקל דוקא כיון שהוא מופת חותך ועיי"ש עוד להלן סי' צ"ח סק"ט ובסי' צ"ט סק"י מחודש א' שכתב עוד שכן המנהג ונעשה מעשה כמה פעמים, דכשמולחין בשר בלא ניקור מנקרים אח"כ החלב ושוקלין החלב נגד הבשר אם יש בבשר ס' כנגד החלב מתירין שמשקל החלב והבשר שוים בכמות ובמשקל אכן אם הבשר הוא עם עצמות אין לסמוך על המשקל כיון שהעצמות הם כבדים יותר מהבשר והחלב ע"כ צריך להיות בהיתר במשקל יותר מס' זיתים כדי שיהא ס' בכמות נגד הכזית חלב עיי"ש ועי' בר"ע ברטנורא פ''ה דערכין משנה א' שכ' דמשקל בשר חמור הוא כמשקל בשר אדם ומשקל עצמות וגידין אינו כמשקל הבשר עיי"ש והביאו הרב בית דוד בהשמטות סוף חלק או"ח (דף קל"ו ע"ב) עיי"ש ולענין דינא ע' בפר"ח להלן סי' צ"ט סק"ז שהביא ג"כ מנהג זה וכתב דהנוהגין כן טעות הוא בידם והעיקר לשער רק בכמות ולא במשקל ואם ירצה לשקול כדי שלא לטעות באומדנא לפי כובד האיסור וקלות ההיתר או להיפך הכל באומד יפה טוב ונכון הדבר אבל לא לסמוך על המשקל לגמרי שזה אינו כלום עיי"ש וכ"כ בפרי תואר שם סוף סק"ד לדינא אך כתב שצריך לזהר לשער באומד יפה כי לפעמים יהי' בעצם חלל וכתב שם דכל זה דוקא כשהי' האיסור משונה מההיתר כגון שהי' ההיתר דבר לח והאיסור דבר גוש או שהא' הי' עצמות שהם כבדים והב' הי' בשר שהוא קל אבל אם היו שניהם שוים כגון שהי' האיסור בשר בלא עצמות וההיתר הי' ג"כ בשר בלא עצמות יותר טוב לשער ע"י משקל שאז יצא השיעור מכוון ביותר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ל:

ומ"ש הפת"ש לענין כזית קרוש שנפל לתבשיל וכו' עי' ביד יהודה בפיה"ק שם שפסק כן לדינא דמשערין הכל רק כמו שראינו האיסור לפנינו בשעה שנפל שאם נפל כזית חלב לרוטב הגם שהחלב נמחה מיד ויתוסף בהשיעור מ"מ אין משערין אלא בס' זיתים רוטב ולא מיבעיא בנפל לרוטב דכל תן מים צוננים וצף החלב למעלה ונעשה יבש כמו שהי' ולא נשאר אלא פליטתו אלא אף אם נפל לשומן רותח של היתר כן הוא ואם הי' נמוח בעת הנפילה משערין כפי המדה שהי' אז וכן איסור נימוח בהיתר יבש משערין בהיבש כפי המדה נגד האיסור נימוח ולא אמרינן דאם הי' ההיתר נימוח הי' בו יותר עכ"ד:

(יא) בס'. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם אמר דאית בי' טעם אסור אפי' יש בו ס' ובביאור הענין עי' פרמ"ג בשער התערובות חלק ג' ריש פרק א' דהוא משום דכל מה שאמרו חז"ל לשער הכל בס' הוא משום דע"פ רוב כל שיש ס' אינו נותן טעם ואף דלפעמים נותן טעם אפי' ביותר מס' לא חשו חז"ל בסתמא על זה משום דאזלינן בתר רובא עיי"ש ועי' בס' דרך יבחר בשער התשו' סי' ל"א ועי' בשו"ת כור הבחינה סי' ב' שנסתפק באיסור שנפל להיתר ויש ס' ואכלו ממנו ולא הרגישו שום טעם איסור ואח"כ בא א' לאכול ואמר שטועם בו טעם איסור מה הדין וכ' דלהמרגיש עצמו נראה דאסור דאף שכ' הרשב"א בחולין צ"ו דטעם שאינו נרגש לכל מותר היינו לאחרים אבל למרגיש עצמו אסור דכיון דטועם טעם איסור וטכ"ע דאורייתא ורק לאחרים לא נאסר בשביל א' שטעם כיון שאינו נרגש לכל ועיי"ש במ"ש בזה באריכות:

בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' קכ"ט שנשאל במקום דמהני טעימת ישראל אם טעם ישראל בשוגג שלא ידע שיש בו איסור ואומר שאין בו טעם אם סומכין עליו להתיר בפחות מס' או דלמא כיון דלא ידע שיש בו איסור הוי מלתא דלא רמיא וכו' ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא ועי' בס' בית דוד בהשמטות סוף חלק או"ח (דף קל"ו ע"ג) שכ' דאם נתערב איסור בהיתר וסבר שיש שם ששים בהיתר בהתבשיל נגד האיסור ואכל ואח"כ נזכר שטעה בחשבונו ואין שם שיעור ששים נגד האיסור אזי אם נשאר עוד מהתבשיל מותר לאכלו כיון שכבר אכל ממנו ואם הי' בו שינוי טעם היה מרגיש וכיון שלא הרגיש שום שינוי טעם הרי מן הדין כל שאין מרגיש טעם איסור אפי' בפחות מששים מותר וזה אין לומר דהוי מלתא דלא רמיא עליו וכו' דהא גם לפי טעותו שסבר שיש ששים הי' צריך לדקדק אם אין מרגישין בו טעם איסור דהא אפי' כשיש ששים כל שמרגישין טעם איסור אסור ע"כ בנ"ד כיון שאמר. שאכל ולא מרגיש טעם האיסור בע"כ בודאי גם אם באמת לא הי' ששים מותר עיי"ש:

(יב) ואין נוהגים וכו' ומשערין הכל בס'. עי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ד שהעלה בראיות דבע"כ כל עניני טעימה ושיעור ששים לא נאסרו רק באיסור אכילה אבל באינו איסור אכילה אף אם הוא דבר דראוי ליתן טעם כמו מי פירות במקוה אפי' שלא במינו בטל ברוב בעלמא ועיי"ש בהשמטות שבסוף הס' שהביא מדברי המ"א באו"ח סי' ש"י סק"ח דמשמע מדבריו דגם בדבר דלאו מידי דאכילה הוי השיעור בס' והתפלא עליו בזה עיי"ש:

(יג) נוהגים עכשיו וכו'. עי' בס' טוב החיים חיו"ד דף י"ז ע"א שכתב דלדעתו נראה דבכל מקום אף כשיש ששים בהתבשיל נגד האיסור נכון הדבר שיטעום הישראל קודם ויאכל פחות מכשיעור כזית בתחלה ואם ירגיש שיש בו טעם איסור אסור לאכול יותר אפי' בנתערב יותר מששים וצריכין לזהר בזה משום דכשיאכל כשיעור ויש בו טעם איסור יעבור על איסור תורה ע"כ נכון לאכול קודם חצי שיעור וכתב דאם כי מסתימת הפוסקים משמע דאינו מחויב מן הדין לטעום קודם וסמכינן אסתמא דכשיש ס' אין בו עוד טעמא דאיסורא מ"מ עכ"פ למדקדקין ראוי להחמיר עיי"ש אמנם הנה מימי לא שמעתי מי שמורה כן ואף לחסידים ואנשי מעשה לא שמעתי שיהי' מדקדקין להורות כן והטעם פשוט לפענ"ד כי לא מצינן שיהא צריך לבדוק נגד חזקה או רוב רק בדבר העשוי להשתנות כמו בסכין דלעיל סי' א' וכמ"ש במ"א או"ח סי' ח' ס"ק י"א ובפרמ"ג שם כי דרך הברזל לפגום מאליו וכן בציצית כיון דעשוין לפסוק בכל שעה עיי"ש וזה הטעם לא שייך כאן וכן לפי הטעם שכתב שם בט"ז סק"ח דמשום חומרא דחשש ברכה לבטלה אמרו שהחרד לדבר ה' יש לו לבדוק אף כשיש רוב וחזקה עיי"ש בודאי לא שייך הכא ובפרט לפי הטעם שכ' שם במ"א בשם הב"ח דלהכי צריך בציצית לבדוק משום שאין החזקה בטבע ממילא אלא מכת אדם שתיקן הציצית עיי"ש (ועי' במגן גבורים על האו"ח שם בשלטי הגבורים שם סק"ה בביאור דברי הב"ח בזה) בודאי לא שייך ענין זה כאן דהא בנ"ד החזקה הוא כן מהטבע וממילא שכשיתערב כזית א' בין ס' זיתים אין מרגישין הטעם ע"כ לפענ"ד לא עלה על דעת שום פוסק שיצטרך לבדוק ולא לסמוך על רוב וחזקה וה"פ:

(יד) עכשיו לסמוך וכו' עי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכתב וז"ל ולא ידעתי טעם נכון בזה וכו' וא"כ לפ"ז באיסור דרבנן דמהני בכ"מ מסלפ"ת הי' לנו להתיר בקפילא מסלפ"ת וכו' עכ"ל איברא דעיקר הטעם הוא עפ"ד התוס' משאנ"ץ המובא בהגהות מרדכי בחולין פרק כל הבשר שכתב דבזמה"ז אין לנו קפילא עיי"ש ולפ"ז ממילא פשוט הטעם שאין סומכין עכשיו אקפילא אפי' באיסור דרבנן ואפי' במקום דמהני בעלמא מסלפ"ת ועיי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ג:

(טו) לסמוך על עכו"ם. ר"ל אפי'