דרכי תשובה - ד קמט

לדינא:

(ו) עכו"ם. עבאה''ט ועי' מ"ז סק"א מ"ש ע"ד הט"ז בזה ועי' בדבריו שם לעיל סי' צ"ה ס"ק ט"ו שכתב לדינא דאסור לישראל ללחוך בלשונו אם הוא מלות עיי"ש ועי' בדבריו בשפ"ד לעיל סי' צ"ו סק"י וסי' ק"ח במ"ז סק"ט שהשיג ג"כ על הצ"צ והביא ראי' דגם באיסור דרבנן אסור לטעום והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בדבריו בפרמ"ג או"ח סי' תרי"ב בא"א סק"ב שכתב בפשיטות דבשר עוף בחלב אסור למטעם עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ח שם ס"ק צ"ד וס"ק צ"ו) ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד ס' קל"ה שהחמיר ג"כ בזה ועי' בס' ארעא דרבנן אות א' סי' ל' ועי' בקונט' פרח שישן שבסוף הס' הצבי על הקרניים דף ט"ו וט"ז מ"ש ע"ד הצ"צ והפר"ח והארעא דרבנן בזה ועי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' מ"ה ובלשון לימודים הלכ' שאר ברכות סי' קכ"ז ובשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' קפ"א ובשו"ת חתם סופר חלק א' מאה"ע סי' צ"ד ובשו"ת עמודי אש בדיני או"ה סי' י"ג אות ח"י ובשו"ת אלף המגן סי' ל"ח ובשו"ת אבן הראשה סו' י"א ובס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת הט' כלל ו' ובס' ישרש יעקב על יבמות דף פ"ט ע"א וע' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק סק"ב מ"ש ע"ד הפרמ"ג הנ"ל ולדינא העלה דמ"מ גם בספק איסור דרבנן אינו רשאי ליקח לתוך פיו רק לטעום בלשונו ולענין אם רשאי לטעום הבשר אם הוא מלוח העלה דהסומך עצמו על הט"ז לטעום הבשר בלשונו לא הפסיד עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ב שכ' דלטעום המאכל אם יש בו תערובות אפי' ללחוך בלשונו אסור זולת בטעימת הכבד דלעיל סי' מ"ב או לטעום הבשר אם הוא מלוח יש היתיר ע"י שיקנח מקודם הבשר או הכבד באותו מקום היטב ואח"כ יכול לנגוע בקצהו בלשונו כי טעימת המרה והמלח נרגשת בנגיעת הלשון תיכף ומיד קודם שיתלחלח אבל בלא"ה אסור לטעום אף בלשונו בין הכבד ובין הבשר עיי"ש ועי' עוד ביד יהודה שם שסיים שיש תקנה לצאת לכ"ע להדיח מקודם הבשר יפה ואח"כ לטעמו ואם הוא מלוח אז הוא מהדרך להרגיש טעם מלח אף לאחר ההדחה ועיי"ש מ"ש עוד מזה ועיי' במקומות שציינתי להלן (ס"ק י"ז) ולעיל סי' מ"ב (ס"ק ל"ז) וסי' צ"ו (ס"ק י') וסי' צ"ז (סעיף קטן י"ג):

ומ"ש הפת"ש מהצ"צ לענין הטעימה בבורית ומ"ש בשם הפר"ח בסי' ק"ח עי' בבל"י סי' צ"ה ס"ק י"ח שכתב ג"כ להחמיר שלא לטעום הבורית וכמ"ש הפר"ח עיי"ש אמנם יעוין בפרי תואר בסי' ק"ח שם סק"ה שהשיג על הפר"ח והעלה והעיקר כהצ"צ דשרי לטעום הבורית ובפרט כיון שאינו מתכוין לטעום האיסור רק לראות אם יש בו מלח ככל הצורך למלאכתו עיי"ש ועי' במ"ז לעיל סי' צ"ה ס"ק ט"ו מ"ש בזה ובסוף סיים דלפי מה דקיי"ל דגם בלחיכה בלשון אסור לטעום דבר איסור גם בזה יש להחמיר עיי"ש אמנם להלן סי' ק"ח במ"ז סק"ט כ' וז"ל ומ"מ טעימה בבורית יש להתיר מטעם דאין ראוי כלל אפי' לאכילת כלב וכו' ודלא כהפר"ח והמחמיר תע"ב עכ"ל:

(ז) אם אומר שאין בו טעם. עי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק נ"י) באוהל ברכות והודאות שהביא ראי' דגם טעימת קפילא סומא מהני אכן אם הוא חולה אז אם הוא חילי גדול י"ל דלא מהני טעימתו דבחולי גדול אינו מבחין הטעם ועיי"ש במ"ש לענין זקן בן שמונים שנה אם מהני טעימתו והביא ראי' מש"ס דזקן ע"ה ושטוף בזימה אין לסמוך על טעימתו דאינו מבין בטעם אבל ת"ח גם כי יזקין מבחין בטעם היטב עיי"ש:

(ח) שלא יהא סופו להשביח. ופרטי הדין דפוגם כעת וסופו להשביח יתבאר להלן סי' ק"ג ועבאה"ט שם ס"ק ז' ובדברינו שם (ס"ק ל' ל"א ל"ב ל"ג ל"ד):

(ט) שסומכין עליו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך ועמ"ז סק"ב ושפ"ד סק"ב ועחוו"ד שפסק כהט"ז דבקפילא מהני אפי' בלא מסלפ"ת אבל בלא קפילא בעינן מסלפ"ת ואז באיסור דאורייתא לא מהימן דמסלפ"ת לא מהני באיסור תורה עיי"ש אכן בפרי תואר לעיל סי' כ' סק"ג וכאן סק"ג העלה לדינא דבע"כ בעינן תרווייהו קפילא ומסלפ"ת אבל חדא לא מהני ועכ"פ היכא דלא הוי קפילא לכ"ע אין לסמוך אמסלפ"ת שלו דמסלפ"ת של עכו"ם אינו מעלה ואינו מוריד באיסורים עיי"ש וע' בחכמת אדם כלל נ"א סעי' ה' שפסק כהש"ך דהיכא דאיכא למקום עלה דמלתא כגון הכא בטעימת טעם מין בשאינו מינו דהרי כשיאמר שאין בו טעם ואכל הישראל ויודע שקרותו סמכינן אמסלפ"ת אף באיסור תורה עיי"ש ועי' בס' עצי ארזים על האה"ע סי' י"ז ס"ק נ"ג ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ד שכ' בשם רבו הרב ז"ל דהא דאם הוא אומן אפי' יודע שסומכין עליו נאמן ה"מ בשל אחרים אבל בשלו לא מכסיף ולא מרע חזקתי' דאדרבא משתבח בנפשי' דמפליא יהודאי עכ"ד וע' בשו"ת חכם צבי סי' ל"ט שכתב דמ"מ אף במלתא דאיכא למיקם עלה דמלתא לא סמכינן אמסלפ"ת אלא דוקא בלא ידע שהוא נ"מ לישראל לענין איסור והיתר אבל אם ידע וכו' יש לחוש שבכיון משקר כדי להכשיל את ישראל עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ד ובפיה"ק סק"ה לדינא עיי"ש ויש בזה נ"מ גם לדידן לענין מ"ש הש"ך להלן ס"ק כ"ט:

ומ"ש הבאה"ט דבאיסור דאורייתא בודאי לא מהני מסלפ"ת עבש"ך סק"ב ובמנחת כהן חלק א' פרק ח' דאפי' היכא דלא איתחזק איסורא לא מהני מסלפ"ת במילי דאורייתא ועי' באו"ח סי' תקי"ג בהגה סעי' ו' ובמנח"י כלל א' ס"ק י"ד:

אמנם בגוף הדבר האמור כאן דמהני טעימת קפילא אם אומר במסלפ"ת שאין בו טעם הקשה בספר עצי ארזים שם דהא קיי"ל במסלפ"ת לא נקרא אלא אם אומר מעצמו ע"י מסלפ"ת והכא כיון שנותנין לו לטעום ושואלין אותו אם מרגיש הטעם איך נקרא זה מסלפ"ת והביא שם ראיות מכמה דוכתא דכל שהוא ע"י שאלה ששואלים אותו לא מהני דאפשר שידע הנכרי שאני רוצים לסמוך עליו ועל דיבורו ועיי"ש במ"ש בזה והעלה שדין זה אם מהני דברי העכו"ם במסלפ"ת ע"י שאלה באיזה אופן שיהיה הוי ספיקא דדינא אם הוא בכלל מסלפ"ת או לאו ולכן במילי דרבנן אזלינן לקולא וסמכינן דגם בכה"ג הוי בכלל מסלפ"ת אבל במילי דאורייתא לא סמכינן על מסלפ"ת בזה ולכן בנ"ד אם לא הסירו גוף האיסור מן הקדירה ונמחה שם ממשו של איסור לא מהני טעימת קפילא אם אומרים לו לטעום ושואלין אותו אם מרגיש הטעם אא"כ טעם מעצמו ואמר בלא שאלה אבל אם לא נמחה גוף האיסור שהסירוהו תיכף מו הקדירה ונשאר רק הטעם בזה סמכינן על הפוסקים דס"ל טכ"ע לאו דאורייתא להתיר ע"י טעימת קפילא כיון דיש אומדנא דאינו משקר דלא מרע אומנתי' גם ע"י שאלה עי"ש באריכות:

(י) משערינן בס'. עפת"ש מ"ש דמשערין זה. במדה ולא משקל ועי' בס' בעי חיי בהשמטות לסי' זה שבסוף חיו"ד מ"ש בזה באורך ועי' בשלחן גבוה לעיל סי' ס"ח ס"ק י"א שכתב דהמנהג