דרכי תשובה - ד טו

לאכלם ע"י בישול דה"ה דאסיר לאכלם ביחד עם חלב דדוקא לאכול אחריהם מתיר המחבר. יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ט:

(סג) לבשלם. עפת"ש מ"ש משאילת יעב"ץ דאם הטילה בחיי' כדרכה אפי' אם הקליפה רכה מותר ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ו (ס"ק מ"ב) מ"ש מהס' ב"י (למהר"י עייאש ז"ל) ממנהגי ק' ארגיל דדוקא כבידעינן שלא הטילה מחמת חילי אבל אם הטילה מחמת חולי דינה כמו הכה על זנבה ובסתמא חיישינן שמא הטילה מחמת חולי עיי"ש ותלמוד משם לכאן:

(סד) מותר לאכול אחריהם. ר"ל בלא נטילת ידים ובלא קנוח הפה. ב"י וביאור הגר"א ס"ק י"ב מהא"ח:

(סה) לאכול אחריהם. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' הן מחוברות בשדרה מותר לאכול אחריהן גבינה ועפר"ח סק"י ובפרי תואר ס"ק י"ג שהשיגו על הש"ך וכ' דכל שאינם גמורות אסור לאכול אחריהם חלב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח שכ' דהעיקר לדינא כהש"ך ואף שלא נגמר עדיין החלמון לגמרי מותר לאכול אחריהן חלב עיי"ש:

סעיף ו (סו) המעושן. פי' שנשרו בשר בחלב ואח"כ תלאו בעשן. פרישה:

(סז) המעושן. עי' במ"מ פרק ט' מהלכ' מאכלות אסורות הלכה ו' שכ' דמעושן הוי איבעיא דלא איפשטא ויש להחמיר באיסור תורה אלא שאין לוקין עליו עיי"ש ועי' בפר"א סק"ב שהביא מדברי הירושלמי בשבת פרק כלל גדול דאיפשטא האיבעיא דמחייב במעשן משום שבת וממילא דמחייב ג"כ משום בישול בב"ח עיי"ש ועי' בפלתי ס"ק י"ב שמפקפק בדברי הפר"ת בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק י"ד מ"ש בזה ועי' בשו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד סי' ז' אות ב' ואות י"ג מ"ש בזה והעלה לדינא דמעושן ומבושל בחמי טבריא הוי בב"ח דאורייתא אפי' לפמ"ש בש"ס בבלי דילן דהמבשל בשבת בחמי טבריא הוי רק מדרבנן וחייב רק מכות מרדות דרבנן מ"מ לענין בב"ח גם לתלמודא דידן הוי מה"ת גם זה הוי דרך בישול עיי"ש באריכות אמנם יעוין במחזיק ברכה אות י"ג שהשיב ע"ד הרב מטה יוסף הנ"ל ומדחה דבריו דאין שום סברה לחלק בין שבת לבב"ח וכמו שאמרינן בתלמוד בבלי דילן לענין שבת שאינו עובר מה"ת כן הוא ג"כ לענין בב"ח דכיון שאין זה בישול מה"ת ממילא שאינו עובר מה"ת משום מבשל בב"ח עיי"ש ועי' בשו"ת אוהל אברהם (מהה"ג מה"ר אברהם שאג ז"ל) סי' צ"ד שכ' לענין בישול בשבת דאף דקיי"ל דהמבשל בשבת בחמה מותר וכן המבשל בחמי טבריא פטור מ"מ אם הניח קדידה שעמדה אצל האש ונעשית חום כלי ראשון והעמידה בחמה או בתולדה דחמה כגון לחמי טבריא כדי שלא תפסוק מלבשל חייב אם הוא באופן ששייך עדיין בישול כגון שלא נתבשלה אצל האש כמאב"ד וכן אם מטמין קדירה חמה מכ"ר שאצל האש כנ"ל בדבר המעמד החום בכה"ג חייב עיי"ש ובהגה מבעהמ"ח שם ולפ"ז ממילא דגם לענין בב"ח כן היא (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ג') לענין אם נתנו בב"ח בעשן או בחמי טבריא אם אסיר בדיעבד גם בהנאה עי' בפר"ח סק"ב וס"ק ג' שכ' לחלק בענין איסור הנאה בין המעושן בין המבשל בחמי טבריא דמעושן אסור בהנאה אבל מבושל בחמי טבריא מותר בהנאה עיי"ש אך בפרי תואר ס"ק ד' השיג עליו והעלה דגם המבשל בחמי טבריא אסור בהנאה וסיים דכל זה במעשן בשר בחלב באופן שאם הי' מבשלו ממש הי' אסור מה"ת אבל המעשן בשר במי חלב או בחלב שחוטה אינו אסור כ"א באכילה אבל לא בהנאה ואין בו חשש איסור בישול אף לכתחלה עיי"ש ועי' בכנפי יונה שכ' ג"כ דכיון דחז"ל מספקא להו במבשל בחמי טברי' יש לנו לילך לחומרא גם לענין איסור הנאה עיי"ש וכ"כ בשו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד סי' ז' אות ב' לדינא ועי' מזה בס' מצרף לכסף בחלק תרומות כסף ביו"ד סי' ט"ו באריכות:

(סח) אין לוקין עליו. עבאה"ע מ"ש מהש"ך דבכל הני איסורא מיהו איכא ופשוט הוא דהיינו מדרבנן ועי' בערך השלחן הספרדי אות י"ז מ"ש בזה (סט) וכן המבשל בשר במי חלב עבאה"ט מ"ש דכל הני יש בהם עכ"פ איסורא ועי' בס' תפארת למשה שכ' דנראה מזה דאסור לבשל כל הני דנחשבים כאן וצ"ע דמ"ש מבשר בחלב טמאה ובשר חי' ועוף דמותר בבישול והנאה ועיי"ש במ"ש לתרץ בזה ועי' בחידושי הגאון רעק"א ז"ל שמביא תירוצו של הרב תפארת למשה הנזכר ולא נהירא לי' וכ' דביותר קשה על איסור בישול דם בחלב וסיים בצ"ע גדול עיי"ש עכ"פ מבואר גם מדבריו דפשיטא לי' מדברי הפוסקים דכל הני אסיר בבישול ובהנאה איברא כי בפרמ"ג לעיל סק"ג כ' להדיא שכל הני מותרין בהנאה דאע"פ שרבנן גזרו על אכילתן מ"מ לא מצינו שגזרו בהם איסור הנאה והביא כן גם מתשו' הרדב"ז שכ' להדיא דכל הני מותרין בהנאה עיי"ש וממילא דמותרין גם בבישול וכ"כ בפרי תואר שם דכל הני פרטים האמורים במחבר כאן שהם בשר במי חלב או בחלב שחוטה אין לאסור בכלהו לא בבישול ולא בהנאה עיי"ש וכ"כ בעצי לבונה ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"י מ"ש בזה והעלה בראיות דבבישול כל הני אסורים מדרבנן אבל בהנאה מותרים לגמרי עיי"ש ועי' בשו"ת עולת יצחק סי' קנ"ד מ"ש בזה וכ' דמדברי הלחם משנה פרק ט' מהלכ' מאכלות אסורות הלכה ד' משמע שיותר יש לגזור לאסור בהנאה מלאסור לבשל והכריע דבמקום הפ"מ יש לסמוך על המתירין בבישול והנאה אבל במקום שאין הפ"מ יש להתיישב ואין להקל רק במימי חלב כיון שיש פוסקים החולקים על הרא"ש וס"ל שמי חלב היינו נסיובי דחלבא אבל המימי חלב מותר גם לכתחלה דלא הוי רק מימי בעלמא ע"כ יש לצרף דעתם עכ"פ להתיר בבישול והנאה בהפ"מ אבל בשאר השנויין בסעי' זה אין לבשל כיון דלא שייך סניף זה ואולי יש לחלק בין בישול להנאה עיי"ש:

(ע) המבשל בשר במי חלב. עבכנה"ג להלן סי' צ"א בהגהות הטור אות ל' דמבואר מדבריו דציר גבינה היינו הלחלוחית היוצא מהגבינה ע"י מליחה הוי לכ"ע כמו הגבינה עצמה ולבשלה עם בשר הוי איסור תורה כמו בבישול חלב ממש עם בשר עיי"ש לדרכו (וע"ל ס"ק ע"ה):

(עא) במי חלב. ומה נקרא מי חלב ע"ל סעי' ח' דהיינו המימי חלב:

(עב) או בחלב מתה עפת"ש מ"ש לענין חלב בן פקועה ועי' בס' שאילתות אבוה כלל י"א תשו' א' מ"ש בזה ועי' בשו"ת משיבת נפש חלק ב' סי' נ"ח מ"ש בדברי השער המלך בזה וסיים בצ"ע למעשה עיי"ש ועי' במהרי"ט אלגאזי הלכ' בכורות פרק א' מ"ש בדברי השער המלך הנזכר וכ' נלענ"ד דבן פקועה שהפריס ע"ג הקרקע ונתגדל דמן התורה א"צ שחיטה וכו' בחלב שאין בו דין בב"ח מה"ת ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב שכ' דהוא פשוט יותר מביצה בכותחא דהוי, חלב מעליא ואסור מדאורייתא ועיי"ש במ"ש ע"ד השער המלך והמהרי"ט אלגאזי והח"ס בזה:

(עג) בחלב מתה. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק טז שכ' מהאו"ה דדוקא מתה