דרכי תשובה - ד יד

ש"ך ס"ק ז' מ"ש דבבישול לחוד ליכא למיחוש למ"ע דיכול להיות שמבשל לצורך רפואה ועי' בהגהות אמרי ברוך שהניח להש"ך בצ"ע בזה דהא בב"ח ממש אסור לבשל אף לרפואה אם לא לחולי שיש בו סכנה עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט דהרמ"א מיירי בכל סעי' זה בבישול ולא באכילה דבאכילה גם בבשר עוף אסיר עי' בת"ח סוף כלל ס"ב דין ח' שכ' דכל האיסור בזה הוא רק לבשל או לאכול דרך בישול אבל בלא בישול רק באכילה לחודא מותר וליכא מראית עין עיי"ש ועי' בשו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד סי' ז' אות ז' ועשפ"ד סק"ז:

ומ"ש הבאה"ט לתרץ קושיות הט"ז והש"ך על הרמ"א במה שהתיר לבשל בשר עוף בחלב עי' בהגהות חכמת שלמה שכ' דגם הרמ"א לא התיר לבשל בשר עוף בחלב רק בביתו דליכא משום מראית עין ואף דקיי"ל דכל שאסור משום מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסיר זה דוקא בדבר שיש בו משום איסור דאורייתא משא"כ בבשר עוף בחלב דליכא רק איסור מדרבנן מותר בחדרי חדרים וכמ"ש המ"א באו"ח סי' ש"א דבאיסור דרבנן מותר בחדרי חדרים אבל ברה"ר גם הרמ"א מודה דאסור עיי"ש (וע"ל ס"ק מ"ז):

(נד) בשר טמא בחלב טהור עי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שמתמה על הרמ"א במ"ש בחלב טהור דמדוע לא נאסר לבשל גם בשר טמאה בחלב טמאה משום מראית עין עכ"ד:

(נה) אבל בעוף דרבנן. וה"ה חי' אלא דנקיט עוף משום דשכיח טפי וכו'. שו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד סי' ז' אות ט' עיי"ש וע' בדברינו לעיל (ס"ק מ"ו) מ"ש בזה:

(נו) בעוף דרבנן אין לחוש. עבאה"ט מ"ש דבשר עוף בחלב אשה או בחלב טמאה דהוי תרתי דרבנן אין לחוש עש"ך ושפ"ד סק"ח שכ' לדינא להחמיר גם בשר עוף בחלב אשה עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק י"ד דאף בתרתי דרבנן שייך מראית עין ואסור עיי"ש והביאותיו לעיל (ס"ק ל"ו) וע"ל (ס"ק ק"ב):

סעיף ה (נז) שהיא מעורה בגידים. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דכל זמן שהוא מעורה בגידין חשיב כבשר ועשפ"ד סק"י שכ' וז"ל ודע דמעורות היינו דאית בהו שורייקי סומקא אפי' נגמרה החלבון והחלמון מקרי מעורות עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק ס"ק י"ז שהתפלא עליו מדברי הש''ך שהעלה דמעורה בגידין היינו שתלוי בבשר השדרה אך כ' דלדינא בלא"ה אין נ"מ בזה כי זה דבר שאי אפשר שיהי' מעורה בגידין אחר שיש לו גם החלבון עיי"ש אמנם יעוין בדברינו לעיל סי' פ"ו (ס"ק מ"ב) מ"ש מתשו' בעי חיי חיו"ד סי' קמ"ט דגם בנגמרה החלמון והחלבון כל זמן שאין הקליפה קשה יש חשש דמעורה בגידין וצ"ע ועיי"ש עוד לעיל בסי' הנ"ל (ס"ק כ"ט). (נח) ה"ז גמורה. עי' במנח"י כלל ע' סק"א ועי' בישועות יעקב בפיה"א סק"ט:

(גט) ומותר לאכלה בחלב. עבאה"ט מ"ש מהרא"י דנהגו הנשים שלא לאכלו בחלב אף אם הקליפה החיצונה קשה לגמרי ועש"ך סק"י שכ' דכיון דאינו אלא חומרא בעלמא במקום שאין מנהג אין להחמיר ועי' בבית הילל סוף סק"ד שכ' שראוי לנהוג כן עיי"ש ומבואר מדבריו דגם במקום שאין המנהג ידוע בזה יש להם לנהוג להחמיר אמנם יעוין במנח"י כלל ע' סק"ב שהעלה דהיכא דליכא מנהג ידוע אין מקום להחמיר בזה כלל עיי"ש ועי' בשו"ת רבינו חיים כהן ז"ל חיו"ד סי' ב' מ"ש בדברי המנח"י בזה וכ' שם טעם אחר דאע"ג דלגבי מליחה מחמרינן למלוח גם כשיש קליפה קשה מ"מ לענין בב"ח אין להחמיר כלל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ז שכ' די"ל דטעם המנהג שנוהגין להחמיר בזה הוא משום דהרבה פעמים מולחין הביצים ביחד עם בשר ואף אם נזהרים שאינם מניחין סמוך לבשר רק ברחוק קצת מ"מ כיון שמולחין אותו בעת שמולחין הבשר וממשמשין בהם ביד שלוקחין הבשר והמלח וכן המלח נחתך לפעמים בסכין של בשר ובמלח זה מולחין הביצה מכל הלין יש חשש עכ"פ לכתחלה ולפעמים גם לענין דיעבד ע"כ נזהרים בכמה מקומות שלא לאכלם עם חלב כלל. וכ' דפשוט הוא דבמקומות שנוהגין לאכלן בחלב שצריך לזהר בכל זה עכ"פ עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דכ"ז הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד כל שהקליפה קשה מותר עי' בס' בית דוד חיו"ד סי' ל"ב שהביא דברי המהרש"ל שנראה מדבריו דאפי' יש לו חלבון וחלמון וקליפתו קשה אסיר אפי' בדיעבד ושכן עיקר לדינא עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת עולת שמואל הספרדי חיו"ד סי' ד' שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה והניחו בצ"ע ולדינא העלה דבדיעבד בודאי אין לאסור עיי"ש:

(ס) לאכלה בחלב עבאה"ט מ''ש בסוף הס"ק מהש"ך דאפי' לא נגמר אלא החלמון והן מעורות יש להקל בהפ"מ וממילא נשמע מדברי הש"ך דבלא הפ"מ יש להחמיר אפי' בד דיעבד כשלא נגמר אלא החלמון בלבד אפי' אינן מעורות בגידין. ס' הליכות עולם בנתיבות ההוראה. ועי' פר"ח סק"ט ופרי תואר ס"ק י"ב:

(סא) בחלב. עי' בשו"ת מגן שאיל הספרדי סי' ט' בעובדא שנמצאת ביצה בקליפתה הרכה שלא נגמרה עדיין בקליפתה הקשה בתוך בר אווזא שחוטה ונמלחה ביחד עם הבר אווזא ואח"כ נתנו הביצה לתוך גבינה וערבו הביצה עם הגבינה ובישלו אותה והתיר התבשיל דכיון דאינה מעורה בגידין אין לה עוד דין בשר ומשום שנמלחה עם הבשר אין לאסרה אלא כ"ק וכיון שהסיר הקליפה שעלי' קודם שנתנוה לתוך הגבינה אין עוד שום חשש עיי"ש באריכות אמנם הנה הם חכמי הספרדים ז"ל לשיטתם דגררו תמיד בתר הוראות המחבר ע"כ גם בזה פשיטא להו דאין אוסרת רק כ"ק אבל לדידן דקיי"ל דכל מליחה אוסרת עד ס' בלא"ה הביצה אסורה משום איסור דם כדין בשר שנמלח והודח וחזר ונמלח עם בשר שלא נמלח וכמש"ל סי' ע"ה (ס"ק ל') ואם נמלחה ביצה כזו אפי' עם בשר שכבר נמלח יש ג"כ נ"מ לענין בב"ח ולדידן דאסרינן מליחה עד ס' אם בשלה אח"כ עם חלב אוסר התערובות עד ס' וה"פ:

(סב) אסור לבשלם. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דר"ל לאכלם ולא דוקא