דרכי תשובה - ד קמח

ק"ח בבאה"ט ס"ק י"ז דמ"מ לא שרי אלא אם אינו מוציא שניהם במרדה אחת וראיתי בכתבי אאמו"ר הגאה"ק זצללה"ה בספרו שו"ת שם שלמה כת"י שנשאל בדבר האופים שמקילין לאפות פת שנילוש בחלב עם לחם בלא חלב בתנור א' ורודין אותו במרדה אחת והביא מדברי המ"א סי' תנ"א ס"ק ל"ז דבדבר שמן אוסר אם רודה במרדה אחת והאריך בזה וסיים דבאופים יש להחמיר לאסור לכתחלה גם בתנור גדול ופתוח הרבה ובמרדה אחרת משום שהאופים אופים הרבה כדרכם לאפות למכור וא"א לזהר שלא יגעו זה בזה כיון שאופין הרבה ביחד בתנור א' וסיים ע"כ צויתי בכאן להאופים שלא יאפו בתנור אחד בשום אופן רק כל א' בפ"ע וגם במרדה אחרת עכת"ד:

צח סעיף א (א) איסור שנתערב. ולענין מחלוקת הפוסקים אי טעם כעיקר דאורייתא ע' בפר"ח או"ח סי' תמ"ב מה שהאריך בזה ועי' בשו"ת שאגת ארי' החדשות בקונטרס חיבת קרקע ריש סי' י"ג שכ' שרוב רבוותא פסקו דטעם כעיקר בכל איסורין הוא מן התורה עיי"ש לדרכו ועי' מזה בשו"ת מכתב שלמה סי' ל"ז ובשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' קמ"ג ועי' בשו"ת זרע אמת חלק ב' סי' מ"ז שכ' ג"כ דנקטינן להלכה העיקר כדעת הפוסקים דטעם כעיקר דאורייתא אמנם נסתפק שם אם אפשר להתיר לחולה שאין בו סכנה דבר שיש בו טעם איסור מן התורה משום ס"ס ספק אי הלכה כהמ"ד דטעם כעיקר דרבנן ומותר לחולה שאין בו סכנה ואת"ל דאורייתא שמא הלכה דאף איסורי תורה כל שאין בהם מלקות מותרין לחולה שאין בו סכנה ובטעם כעיקר אין בו מלקות עיי"ש באריכות ועי' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הט' כלל י"א י"ב וי"ג מ"ש בענינים אלו באורך:

(ב) שנתערב בהיתר. עי' בגליון מהרש"א שציין לדלקמן סי' קל"ד סעי' י"ג שמבואר משם דלא מהני ביטול איסור בס' אלא כשנתערב במקרה אבל כשדרכו תמיד שיערב בו העכו"ם האיסור לא מהני לבטלו בס' ועי' בפת"ש שם מ"ש בזה מהנוב"י ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' י"א ובס' שבילי דוד חיו"ד בקונט' מדיני הציקארי"א שבסוף הס' בריש הקונט' מ"ש בזה ואי"ה להלן סי' קל"ד נדבר עוד בזה:

(ג) בהיתר וכו'. היינו שנתערב לח בלח או לח ביבש אבל כשנתערב יבש ביבש נשתנה דינו ויתבאר להלן סי' ק"ט:

(ד) כגון חלב שנתערב בבשר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהיינו חלב בציר"י ועי' בס' חלקו של ידיד בחידושיו לסי' זה שהשיג על זה והעלה בראות דבע"כ ר"ל חלב בקמ"ץ ולא חלב תרבא דחלב תרבא ובשר מין א' הוא עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"א מזה ועשפ"ד ריש סי' זה מ"ש בביאור דברי הש"ך בזה דמנ"ל דמיירי דוקא בחלב בציר"י ולא בקמ"ץ ולכאורה היה נראה דלא יצוייר לפרש דברי המחבר שבסעי' זה דמיירי בדין בב"ח שכ' יטעמנו עכו"ם דהא בעינן מסלפ"ת א"כ בודאי לא שייך לומר לו שיטעום ויפליט ולומר לו בפירוש שאין נותנין לו לאכול רק לטעום ולפלוט דאם יאמר לו כן ממילא יבין העכו"ם שיש בזה איזה ענין דת תורה שכן מצותו שאסור לאכול רק לטעום וממילא דליכא מסלפ"ת ובע"כ שנותנין לו לאכול ואומרים לו שיאכל ולידע אם יש בו טעם זר כי יש נ"מ לאיזה ענין כמ"ש המפרשים ובפרט לפי דברי הריב"ש שהבאתי להלן (ס"ק ה') דלעולם לא מהני טעימת קפילא אלא בטועם ואוכל ואפי' לפי דברי החולקים על דין זה מ"מ הבאתי שם מתשו' כ"ס דזה דוקא בקפילא אבל בסתם עכו"ם הטועם בודאי צריך ללעוס ולבלוע ובלא"ה אין סומכין עליו א"כ בודאי לא יצוייר הדבר בבב"ח דהא אם יש בו טעם עובר הישראל על איסור הנאה במה שנתן להעכו"ם לאכול ממנו דהא גם זה אסור מה"ת כמו לאכול בעצמו כמש"ל סי' פ"ז ודוחק לומר דכל זה מיירי דוקא כשנתערב שלא בדרך בישול או בבשר עוף וממילא דלפמש"ל סי' צ"ב (ס"ק ד') מהס' ערוגת הבושם לא יצוייר כלל דין זה אלא במידי דלית ליה חזקת איסור אבל בדבר שיש לו חזקת איסור אסור ליתן לו לאכול כדי לטעום. ומ"ש הבאה"ט מהראב"ן עי' בהגהות הש"ס (דפוס ווילנא) מהס' פורת יוסף בש"ס שבועות דף כ"ד ע"ב ובס' מלא הרועים חלק ג' בחידושיו לש"ס חולין דף ק"ח מ"ש בזה ועי' בהגהות יד אברהם ריש סי' זה ובשפ"ד ס"ק א':

אמנם בגוף דברי הש"ך עי' ביד יהודה בפיה"א סק"א שהרחיב הדיבור בזה וכ' שקשה להבן הדבר בפשיטות ענין טעימת הקפילא בזה שירגיש בקדירה של בשר אם יש בה טעם חלב (בציר"י) דהא בקדירה של בשר לא ימלט בעולם שלא ימצא בו קצת שמנונית הבשר ג"כ וא"כ במה יודע איפה הקפילא בהשמנונית שיטעום אם הוא טעם חלב או מהשמנונית שמגוף הבשר שבקדירה ולומר דבלתי החלב לא הי' צריך לטעום בו שום שמנונית זה הוא רחוק המציאות זולת בבהמה כחושה מאוד וילקוט ממנה כל הקצת שמנונית שעליו וגם בזה צ"ע דהא גם בציר של בשר כתב הרשב"א וש"פ שיש בו שמנונית. וכתב דגם זה ברור הוא דטעם בשר בשומן בודאי א"א להכיר דהא אין השינוי אלא במה שזה כחוש וזה שמן א"כ איך אפשר להכיר בהשמן טעם הכחוש ואם הבשר הוא איסור והשומן היתר בודאי הוי מין במינו בטעמו עיי"ש:

(ה) יטעמנו עכו"ם. עבאה"ט ועמ"ז סק"ב שכ' מהריב"ש סי' רפ"ח דאין סומכין אקפילא בטעימה בלשון לחוד בלא אכילה גמורה וכ' דלפ"ז בע"כ לומר דמ"ש המחבר יטעמנה עכו"ם היינו לאכול ולבלוע אבל לאכול ולפלוט לא מהני וסיים שיש נ"מ גם לדידן היכא דמהני טעימת ישראל בעינן אכילה ממש עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ב מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה וכתב דאם כי המעיין יראה דמדברי הריב"ש משמע דלא ס"ל כן בהאוקימתא מ"מ לדינא נכון הדבר להורות כן דהטעימה באיסור לא מהני בטעימה בלשון וצריך ליקח לתוך פיו דוקא ואם הוא דבר גוש צריך ללעסו יפה כדי שירגיש הטעם אך אין צריך לבלוע דוקא ויכול לפלוט עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' נ"ח מה שהאריך בדברי הריב"ש והפרמ"ג בזה ולדינא סיים וז"ל וזאת העולה מדברינו להלכה דאקפילא בודאי סומכין עליו אפי' בטעימה בעלמא ע"י מגמע ופולט וכו' ודוקא מגמע ופולט אבל ע"י טעימה ולחיכה בלשונו לא וכו' אבל מי שאינו קפילא אפשר דבעי דוקא שיאכל ויבלע דבלא"ה אינו מרגיש עכ"ל ועי' בס' שדי חמד מערכת הט' כלל ל"ב מ"ש בזה והעיר מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה