דרכי תשובה - ד קמז

מ' באמצע התשו' מ"ש בדברי החוו"ד בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג כאן שהביא דברי החוו"ד הנזכר וכ' דכיון דכל האיסור הוא רק משום דחיישינן שמא יש איסור בעין בתוך הבקעים ע"כ אם חותך הפת במקום שנתבקע עד כלות הביקוע מהני כשיש ס' בהפת נגד כל האיסור ואם נפל במקום מיוחד על הפת ולא ניכר מקומו צריך לחתוך כל מקום הביקוע ואם נתערב זה הפת שנפל עליו שומן ויש בו בקעים ברוב פת אחר מותרין כיון דבאמת יש ס' בכל א' א"כ יש כאן ס"ס שמא ליכא כאן איסור בעין ושמא לא יבא לאכול זה הלחם עם חמאה חמה לבא לידי נ"ט ואין להחמיר עיי"ש אבל לפמש"ל (ס"ק ל"ב) מהש"ך דזה לא נחשב לספק שמא לא יבא לאכול עם חלב אין להקל וצ"ע ועי' בדברינו לעיל ריש סי' זה (ס"ק ב' ובס"ק ל"א):

(נב) שיסיקנו מבפנים. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דלא סגי בקינוח דאי אפשר לתנור להתקנח יפה ולכאורה הי' נראה דזה דוקא בתנור של לבינים וטיט אבל בתנור של חרס שהוא שלם בלי בקעים וכן בתנור של ברזל שלנו הנקרא ברא"ט רעה"ר בודאי מהני קינוח אמנם יעוין בט"ז לעיל סי' צ"ה סק"ז ובמ"ז כאן סק"ד במוסגר דמבואר מדבריהם דבכל תנור לא מהני קינוח אפי' הוא מגוש א' משום שאין הידים שולטות בו יפה כ"כ לקנחו קינוח יפה עיי"ש:

(נג) עד שיתלבן. אבל בלא"ה פשוט הוא דהפת בעי ששים וגם נטילה כדין בליעת כל איסור שיש בו שמנונית דלהלן סי' ק"ה ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ' סק"ה שכתב וז"ל וראיתי להעיר בדבר פשוט לפענ"ד במה שדרך הוא ליקח טסי ברזל אצל האופים תופיני חלב וראיתי כמה אנשים ששואלים הטסים לאפות עליהם לעקי"ך או קיכלי"ך ובאמת נמשחו הטסים בחמאה ולא נתקנח היטב החמאה וא"כ הוי פת שנילוש בחלב כי אף שהוא משהו ונתבטל מ"מ נטילה בעי כדין כל בליעת דבר שמן דבעי ס' בנטילה ואפשר שסומכין משום דאין דרך לאכול קיכלע"ך בבשר ועי' בתשו' מהרי"ט חלק ב' סי' י"ח עכ"ל ולפמש"ל (ס"ק י"ד) דלא דוקא בדבר שדרך לאכלו עם בשר דה"ה אם יש. לחוש שיבא לאכלו לאחר בשר אסור ממילא דגם בזה אין היתר דשפיר יש לחוש אף שהדרך לאכלן בפ"ע מ"מ שמא יבא לאכלו מיד לאחר אכילת בשר קודם שישהה בינתיים כדת ע"כ יש לזהר בזה:

(גד) שיתלבן. עמ"ז שם שכתב דמ"ש המחבר עד שיתלבן היינו עד כדי שיהא נצוצות נתזין ממנו. אך כתב די"ל דכ"ז הוא רק לענין להתיר לאכול הפת בחלב אבל לאכלו לבדו יש להתיר אף בהיסק מעט אף כשאין נצוצות נתזין ממנו ועיי"ש מ"ש עוד מזה והניח בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב ובפיה"ק ס"ק י"ח מ"ש בזה והעלה דלא מהני היסק קל אף לאכלו לבדו אא"כ כשהתנור אינו ב"י אז יש להתיר בדיעבד כשאפה בו אף לאחר היסק קל עיי"ש:

(נה) ואפי' אם הוא של בוכיא. פי' לא מיבעיא תנור דדרך להסיקו מבפנים דלא מהני היסק מבחוץ אלא אפי' בוכיא שהוא חלל כעין שפיתות קדירה דדרך להסיקו מבחוץ אפ"ה לא מהני אם הסיקו מבפנים ט"ז ומ"ז סק"ה. ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"א מ"ש בביאור לשון המחבר בזה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג ובפיה"ק ס"ק י"ט שכתב דכל זה בתנור של חרס שא"א שיתלבן יפה במקום הבלוע ע"י היסק דמבחוץ אבל בתנור של מתכות דאנו רואין שמתלבן יפה גם בהיסק מבחוץ שפיר מהני אם רואין שנתלבן היטב עיי"ש:

סעיף ג (נו) ודגים. לא מיירי כאן אלא מדין איסור אבל מסכנתא לא מיירי וזה יתבאר בריש סי' קי"ו סעי' ב'. ש"ך סק"ג:

(נז) אסור לאכלם בחלב. עבאה"ט ועי' בס' יד אלימלך סי' כ"ט שעמד על המחקר אם אפו פת עם צלי בתנור א' באופן שאסור מן הדין לאכול הפת עם חלב אם מהני כשיש בכל מה שבתנור ששים נגד הבשר והביא מדברי הרמ"א להלן סי' ק"ח סעי' א' שכתב דבכ"מ דאמרינן ריחא מלתא ואוסר בדיעבד היינו בדליכא ס' מן ההיתר נגד האיסור אבל בדאיכא ס' מן ההיתר אין לאסור בהפ"מ ואז אפי' כל מה שבתנור מצטרף לבטל האיסור וא"כ כיון דלא שרי אלא בהפ"מ ממילא דבנ"ד כיון דלענין לאכול הפת עם חלב לא שייך הפ"מ ממילא אין מועיל ששים ועיי"ש במ"ש עוד בזה:

(נח) לאכלם בחלב. עבאה"ט מ"ש דהכא כיון דאפשר לאכלם בלא חלב הוי כלכתחלה ועי' בס' יד אלימלך שם בעובדא כזו שאפו ערב שבועות פת עם פשטיד"א של חלב בתנור א' שאינו מחזיק י"ב עשרונים והי' פתוח קצת איך הדין אם מותר לאכול הפת עם בשר וכתב דלכאורה לפי דברי הש"ך דכיון שאפשר לאכלו בלא חלב הוי כלכתחלה נראה בנ"ד שיש לאסור לאכול הפת עם בשר כשהתנור אינו מחזיק י"ב עשרונים ופתוח רק קצת אך לדינא כתב דאם אין לו על יו"ט רק אותו הפת ואם יאמרו לו שאסור לאכלו עם בשר אתי לממנעי משמחת יו"ט יש להקל כיון שכתב הרמ"א להלן סי' ק"ח אבל אם אין לו פת אחר בריוח מותר דזה מקרי דיעבד אבל אם יש לו על יו"ט פת אחר אסור לאכול זה הפת עם בשר ואף דבש"ע כאן לא נזכר רק פת שאפו עם הצלי וכן להלן סי' ק"ח כתב פת שאפו עם בשר אבל לענין פת שאפו עם עיסה שנילושה בחלב לא נזכר בש"ע להדיא להחמיר אמנם יען כי בכו"פ ובפרמ"ג מבואר דגם באפו עם עיסה שנילושה בחלב וחמאה הדין כן כמו בחלב ממש ע"כ אם יש לו פת אחר לצורך סעודת יו"ט אין להקל עיי"ש:

(נט) המחזיק י"ב עשרונים. עבאה"ט ופת"ש ועי' ביד יהודה להלן סי' ק"ת בפיה"א סק"ד מה שהשיב ע"ד היד אלי' בזה ולענין דינא עי' בפר"ח בקו"א שכתב דר"ל שקרקעות התנור מחזיק י"ב עשרונים של מצות שכל א' עבה פחות משהו מטפח עיי"ש ועי' מזה בכו"פ ועי' בחידושי הרז"ה (מהגאון מו"ה וואלף אלעסקער ז"ל) להלן סי' ק"ח שכתב וז"ל תנור שחללה רוחב ה' טפחים ושליש אצבע ואורך חללה כ"ז אצבעות ותשיעית אצבע שהם ז' טפחים בקירוב וגובה חללה ז' אצבעות הרי התנור הזה מחזיק י"ב עשרונים ויותר ע"פ חשבון שכ' הרמ"א שיעור חלה שהוא עשרון אחד וכו' ולפ"ז התנורים שלנו רובם ככולם מחזיקים י"ב עשרונים עכ"ל אמנם יעוין בבינת אדם שער או"ה סי' פ"א שעמד ג"כ על החשבון בזה וכתב דצריך שיהי' התנור מחזיק ב' אמות (באמת בת ו' טפחים) וחצי טפח על ב' אמות וחצי טפח וגובהו יהי' ששה טפחים אז יש בו כשיעור לאפות בו י"ב עשרונים מצה שכל מצה מחזיק עוביה טפח אכן לפמ"ש הפר"ח דבעינן י"ב עשרונים בשטת קרקעות התנור צריך להיות התנור גדול כשיעור ח' אמות ורבע בקירוב על ח' אמות ורבע עיי"ש ועי' בשו"ת כח שור סי' ב' שהאריך טובא בענין זה והתפלא מאד ע"ד הפר"ח והיד אלי' בזה ועיי"ש במה שהאריך בזה ומצייר החשבון ע"פ חכמת המדידה והעלה שדין זה תלוי בפלוגתת ר"מ ור"י בתנור של מקדש כמה החזיק דלמר הוי תנור המחזיק י"ב עשרונים מצות הרוחב י' טפחים והאורך ל' טפחים ולמר הרוחב ט"ו טפחים ובאורך כ' טפחים ומעתה ממילא דבזמה"ז נפל ההיתרא דתנור גדול בבירא כי אין לנו עתה בזמה"ז על תמונת אורך ורחב כזה ומה"ט כתב הב"ח בשם מהרא"י דתנורים גדולים שמחזיק י"ב עשרונים מצות אינו מצוי לנו עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ח ס"ק ז'):

(ס) מותר וע"ל סי'