דרכי תשובה - ד קמו

ובודאי הי' היס"ב בזיעה ועיי"ש במה שהאריך בזה וסיים דכיון שיש כמה פוסקים דס"ל דזיעה אינה אוסרת א"כ יש ס"ס שמא זיעה אינה אוסרת כלל וגם הא יש פוסקים דס"ל דדוקא דבר צונן מקבל זיעה אבל לא דבר חם משום דטבע שהחום של הרתיחה מעכבת מלקבל הזיעה ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא הלכך הוי בזה ס"ס להכשיר ומה שיש בזה חשש משום דנבלע בחרסית התנור ונבלע תיכף בהפת גם משום זה אין לאסור חדא כיון דנשפך הרוטב לתוך גומא עמוקה מהפת בודאי אינו מפעפע למעלה דרך הלבנים של התנור וגם בודאי אין הלבנים חמים שם וגם הלא דעת הח"ס דכל לבינה עצמה נחשבת ככלי בפ"ע ואינו מפעפע מקדירה לקידרה ומצורף לזה סברת הפרמ"ג דבאוכל לא אסרינן כלל משום זיעה וגם הי' הפ"מ ע"כ יש להתיר הפת לאכלן עם חלב עיי"ש:

(מה) לשים הטפילה בפי התנור. עי' בחיו"ד בביאורים סק"ד ועי' בכנפי יונה שכ' וז"ל נראה דהגה זאת מקומה לדין ריחא (בסי' ק"ח) ומיירי בתנור משופע לצד חוץ דליכא למיחש שמא יזוב ממנו אל הפת וא"ל משום ריחא כיון שהוא בפי התנור אין בו משום ריחא ג"כ וכו' עכ"ל:

(מו) הטפילה. הפשטיד"א או הפלאדי"ן נקרא טפילה מפני שהוא טפל לפת. הרב גור ארי' הלוי סק"א:

(מז) ואפי' הוא במחבת. עבאה"ט מ"ש מהט"ז באשה שאפתה פלאדי"ן וכו' ועי' מזה בט"ז לעיל סי' צ"ב ס"ק כ"ט וע' בדברינו שם (ס"ק קפ"א) מ"ש בזה מדינא:

(מח) במחבת. עי' בשו"ת בית יהודה (להרב מהר"י עייאש ז"ל) חלק ב' סי' צ"ב שנשאל בדבר המנהג שנתפשט אצלם לאפות פת בכלי שנאפה בו פת שנילושה בחלב והשואל רצה לבטל המנהג דכיון דהכלי בלוע מן החלב של הפת שנאפה בו האיך יאכלו פת זה השני עם בשר והשיב שלא יחמיר על הציבור בחומרא יתירא בזה דהא הו"ל כמו דגים שעלו בקדרה של בשר דמותר לאכלם בכותח דלעיל ריש סי' צ"ה ופסק שם המחבר דלאו דוקא עלו דה"ה נתבשלו או נצלו מותר משום דהוי נ"ט בר נ"ט וה"ה כאן עיי"ש באריכות אמנם הנה המחבר הנזכר הנהו מרבני ספרד שהם גרורים תמיד בתר הוראות מרן המחבר אבל לדידן דקיי"ל להחמיר בנצלו ובעינן ג' נ"ט דוקא וכמש"ל סי' צ"ה שם ממילא דגם בזה יש לבטל המנהג ואין להקל כלל וה"פ שוב ראיתי לרב חכם א' שכ' ע"ד הבית יהודה שדבריו תמוהין דהא אפי' להמחבר דמתיר נצלו לכתחלה אפ"ה אסור בנ"ד כיון דלחם דרכו לאכלו ג"כ עם בשר והוי כמו לאכלן עם כותח שכ' הש"ך לעיל סי' צ"ה ס"ק ג' דאף להמחבר אסור עכ"ד סעיף ב (מט) תנור שטחו באליה. עשפ"ד סק"ב ומבואר מדבריו. דאף אם לא טחו כל התנור רק במקום א' נאסר הפת אפי' בצד הב' שלא במקום הטיחה דע"י חום האש הוא מפעפע בכל התנור עיי"ש לדרכו ועי' בס' זר זהב על האו"ה שער ל"ט סק"ג שנסתפק בתנורים שלנו שקרקע התנור אינו נעשה מגוש א' כמו בזמן התלמוד אלא שקרקע התנור הוא מרוצף בלבנים שרופים והם מחוברים יחד ע"י טיט מה יהי' הדין אם זב שומן או שטח בשומן על לבינה א' אם נאסר הפת שנאפה במקום אחר בתנור דכיון דמקודם הי' כל לבינה כלי בפ"ע ואנו רואין בחוש שאף אם נדבקו יחד אינם נעשים גוף א' ויכול לקלוף מהם הטיט בפ"ע וא"כ הו"ל הבלוע שנבלע בשאר הלבנים נ"ט בר נ"ט ועיי"ש במ"ש עוד מזה ועי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' קס"א שכתב כן בפשיטות דכל החומרות בזה הוא רק בתנורים שהי' בימי קדם שהי' כל התנור מחתיכת חרס א' וא"כ שפיר יתכן דעת המחמירים דע"י הבישול מחום התנור הוא מפעפע בכולו משא"כ בתנורים שלנו שמרוצף בלבנים מיוחדים אף אם נבלע בלבונה א' או בשנים לא יוכל להתבלע מלבינה זו לאחרת דלא גרע משני קדירות הנוגעות זב"ז דאין חשש ובפרט כשיש בין לבינה ללבינה טיט וצרורות בודאי אין מקום להחמיר עיין שם וכ"כ בשו"ת חתם סופר בהשמטות בחלק חו"מ סימן ר"ו עיי"ש ועי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סוף סי' ל"ו מ"ש בענין זה אם חיבור רצפת הלבנים שבתנור בטיט אם הוי עי"ז כל הרצפה א' והביא דברי הח"ס באו"ח סי' ק"ל שמבואר מדבריו לחלק בזה בין לבינים שנתייבשו בחמה ובין לבינים שנשרפו באש דבלבינים שנתייבשו בחמה כל שהם מחוברים בטיט הוי כל הרצפה כחתיכה א' אכן כשהתנור מרוצף בלבינים השרופים בכבשן אש לא הוי הטיט חיבור והוי כל לבינה ולבינה ככלי בפ"ע והוי כשתי קדירות נוגעות זב"ז עיי"ש:

(נ) שמחו באליה. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קצ"ט שנשאל במה שנוהגין העולם כשגורפין התנור לאפות בו פת מעמידין קדירות של בשר או של חלב שם לתנור והרי מן הקדירות נזחל לתנור והפת שנותנין אח"כ בו בולע ממה שנשפך מן הקדירות וכ' שם ללמוד זכות דכיון דבשעה שמבשלין שם הקדירות אין שם פת בתנור והרי אז כל מה שנשפך שם כבר כלה ומה שהוא נבלע בקרקעות התנור הוי נ"ט בר נ"ט ואפי' להאוסרים נ"ט בר נ"ט בנצלו מודים כאן דשרי ולחוש שמא יש שם בקרקע התנור קצת ממשות בעין להא נמי לא חיישינן דהתנור שהוא חם מאוד כשבא הלחלוחית עליו מתייבש תיכף ואינו דומה לתנור שטחו באליה דחיישינן שמא נשאר בתוך הבקעים דהתם מיירי שטחו במקום שמושיבין הפת ממש משא"כ כאן דהקדירות אין עומדים במקום מושב הפת דהוי החשש רק משום שעושין נ"ט בר נ"ט לכתחלה ולזה שוב יש לסמוך להקל דהוי ספק שמא אינו מפעפע בכל התנור ע"כ אין להחמיר רק שיזהירו שלא להעמיד הקדירות סמוך ממש למקום מושב הפת עיי"ש באריכות (בא) באליה. עפת"ש מ"ש מהמהרי"ט והחוו"ד והבית אפרים אי מהני ס' ועי' במ"ז סוף סק"א שפסק ג"כ להתיר כשיש ס' נגד הבעין שעל התנור רק דכדי נטילה מיהו אסור עיי"ש וכ"כ בסוף ס"ק ד' ועיי"ש עוד בדבריו לעיל סי' צ"ה סק"ז שכ' דעכ"פ לאכול עם בשר שרי הפת עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ס"ט מ"ש בזה באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ז ובפיה"ק ס"ק י"ז מ"ש בזה ודעתו לאסור אפי' בנטל ממנו כדי נטילה כיון שיכול לבא לידי איסור שישכח ליטול את מקומו עיי"ש אמנם בגוף הסברה שהחליט החוו"ד כאן ולעיל סי' צ"א בביאורים ס"ק י"ד להחמיר דלא מהני ס' כיון שיש בפת בקעים ואין ידוע עד כמה מתפשט מחמת הבקעים עי' ביד יהודה על הלכ' מליחה סי' ע"ו בפיה"א ס"ק י"א (בדף ק' ע"א בד"ה עוד ראיתי לבאר) וסי' צ"א ס"ק ל"ד שהתפלא על החוו"ד בזה כי מעולם לא שמענו ששומן שנפל על חתיכה רותחת שנדייק אם יש בה בקעים שלא להני ס' ונטילה ובע"כ דאף שיש בו בקעים אמרינן דרק במקומו נשאר יותר וצריך נטילה אבל להא שמתפשט גם להלן מכדי נטילה בתוך הבקעים לא חיישינן ואמרינן דאם נתפשט להלן מחמת החום במקום הבקעים תו יתפשט בכולו ואף את"ל שנתפשט בהבקעים מ"מ תו הוי יבש ביבש וכו' עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת שם ארי' חלק חו"מ בהוספות סי' י' שהשיג ג"כ ע"ד החוו"ד בזה וכתב שדבריו לא נהירין דפת שלם כשהוא אפוי אין בו בקעים כלל וכן בעיסה אף טרם שנאפה והחוש מעיד על זה עיי"ש ועי' בשו"ת כנף רננה חיו"ד סי'