דרכי תשובה - ד קמה

בלחם כיון שנתערב עם קמח הרבה ובפרט אם לא נתנו לתוך הלחם רק מעט ממים אלו אע"פ שאין בלחם ששים נגד המים מ"מ י"ל דעכ"פ יש בהמים וכהלחם ששים נגד טעם הבשר שבתוך המים דבדבר היתר לא אמרינן חנ"נ וכו' וסיים ומ"מ צויתי לכתוב תיבת בשר על כל לחם ולחם כדי שלא יטעו לאכלו בחלב דזה הוי קצת כאלו עשה סימן עיי"ש:

(לח) לאפות שום פת עם פלאדי"ן. עפת"ש מ"ש מהפני ארי' דדוקא בהי' שמנונית בעין אבל אם לא הי' בה רק טעם הבלוע מותר ועי' בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"ד בעובדא שאפו בתנור פת שנילוש בחלב ופת הנילוש בשומן ועוד פת חלות של שבת בלא חלב ובלא שומן והפת שעם חלב נתנו למעלה בקצה התנור והפת שעם שומן למטה בקצה התנור ובאמצע היו החלות לשבת וכתב שם דאם הי' בזה כל התנאים שמבואר בפוסקים שצריך להיות בזה דהיינו שהנילושים בשומן והנילושים בחלב לא הי' שמנונית טוח על פניהם מבחוץ רק כבלוע בהם מחמת מעוטן וגם הי' התנור גדול ופתוח וגם הי' ידוע בודאי שלא נגעו החלות לא לזה ולא לזה וגם לא הי' התנור משופע וגם לא ראו שזב כלל אז יש להתיר בדיעבד אבל אם חסר תנאי א' אין להתיר וכתב שם דאף דכשהי' כל התנאים ביחד יש להתיר מדינא בדיעבד גם כשלא הי' העיסה של חלב ושל בשר כל א' בכלי בפ"ע אבל לכתחלה ראוי להם לומר שהוא אפקרותא גדולה ואם יעשו כן יאסור להם ובכל מקום גם אם יש כל התנאים הנ"ל אם ירצה המורה לאסור משום מגדר מלתא כפי ראות עיניו ודאי הרשות בידו דהא יש גדולי הפוסקים שאוסרים בשני מינים בדיעבד אף כשהתנור גדול ופתוח וכן אם יש חשש שנגעו החלות לאחד מהם בודאי יש לאסור כדי שלא יטעו לאכלו בחלב עיי"ש:

(לט) שום פת עם פלאדי"ן. עי' בשו"ת שפת הים (מהרב מסעלץ) סי' כ"ז באמצע התשו' שכתב דלכאורה הי' נראה דבנתבשל מים בתנור א' עם הצלי אסור לאכול אח"כ המים אלו עם חלב דמים אם יאסרו לא מקרי הפ"מ ובפרט כיון שיכול לאכלו עם בשר אמנם לדינא כתב שיש לדחות די"ל דדוקא בפת שאופין אותו בתנור ממש בלא הפסק כלי משא"כ בפת שאופין אותו עם צלי קדירה דהקדירה מפסקת בין הצלי להפת בזה לא שייך לאסור וה"נ במים שבישלו בתנור עם צלי שהי' בתנור כיון שהקדירה מפסקת בין המים להצלי אין להחמיר עיי"ש באריכות:

(מ) פת עם פלאאדי"ן עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ל שנשאל אם יש טעם למנהג העולם שנוהגין להקל דלאחר שקרמו פני הלחם מניחין בתוך התנור פשטיד"א של בשר או של חלב והשיב שאין לזה שום תירץ ואין למנהג זה שום מקים והוא דבר הבל ובדוי מלב וח"ו להורות קולא זו עיי"ש וע' מזה בשו"ת בית שלמה חלק חו"מ סי' נ"ג שרצה השואל להקל כן בפשטיד"א שאפו בתנור עם לחם כשהניחו הפשטיד"א לתנור לאתר שקרמו פניו של הלחם והשיב דאם הפשטיד"א הוא של שומן בהמה אין מקום להקל אך אם הפשטיד"א הוא משומן עוף לכאורה יש מקום להקל אף אם זב מהפשטיד"א לחוץ כל שלא זב תחת הפת דכיון דבשר עוף בחלב הוא מדרבנן ובישול הוי ספק אם מפעפע בכל הכלי והוי ספק אם הוא מפעפע בכל התנור גם בזב וא"כ הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא אלא דלענין לאכלו בחלב יש להחמיר גם בהי' הפשטיד"א של שומן ואין להקל אלא לענין להתיר לאכלו במלחא ועיי"ש במ"ש עוד בזה וסיים בצ"ע למעשה עיי"ש:

(מ) עם פלאדי"ן או פשטיד"א. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאי חזינן דזב אף דלא חזינן להדיא שזב תחת הפת אסור בדיעבד ועפת"ש מ"ש מהכו"פ והאבן עוזר שהשיגו על הש"ך ופסקו דאי לא חזינן שזב תחתיו אף שזב לחוץ אין לאסור ועיי"ש במ"ש מהחוו"ד ועי' בשו"ת באר יצחק (מהגאון מקאוונא ז"ל) חיו"ד סי' ט' שמצדד להקל בזה כדעת הכו"פ ודלא כהחוו"ד עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קצ"ט מ"ש בדברי הכו"פ והחוו"ד בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' במ"ז סק"ב מ"ש בזה וכתב שאין להקל אלא להתירו בדיעבד לאכלו לבדו עם אותו המין של הפשטיד"א אבל לאכלו עם מין השני בודאי אסור ואין להתירו אף בדיעבד דלענין זה הוי כלכתחלה ועיי"ש בשפ"ד סק"ב מ"ש עוד מזה וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק י"ב וי"ג וי"ד לדינא עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל נ' סעי' א' שאין דעתו להקל להתירו לאכלו לבדו כנ"ל רק בהפ"מ דוקא עיי"ש ועי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל''ו בעובדא שזב חלב לתוך תנור שאפו בו לחם ונגע באותן הלחמים שבשורה ראשונה אבל לשאר הלחמים שמשורה הב' והלאה לא הגיע החלב כלל וכתב דאותן הלחמים שבשירה ראשונה שלא הי' בהם ששים כנגד החלב שנשפך בודאי אסירים אכן שאר הלחמים שלא הגיע אצלם החלב יש להתיר אפי' לאכלם עם בשר מטעם ס"ס ספק אם מפעפע בכל התנור ואת"ל שמפעפע בכל התנור שמא כל חרסית התנור מצטרף לבטל החלב ואע"ג דבעלמא קיי"ל שאין הכלי מצטרף לבטל האיסור שנפל לתוכה מ"מ בכה"ג בודאי יש לומר דמצטרפין גם גוף החרסית לבטל עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ס"ח בעובדא שאפו לחם לכבוד שבת וגם לחמים ממולאים בבצלים עם מעט שומן והי' כל התנור מלא מן הלחם שעשו לכבוד שבת ובסוף התנור הי' קדירה קטנה עם חלב ונשפך מעט חלב על האפר כירה שבשם ומשם הלך הקילוח בתוך התנור תחת הלחמים שהי' ממולאים בבצלים ושומן וכתב דלכאורה לפ"ד הש"ך שלא התיר רק כשלא ראינו שזב מטעם ס"ס אבל כאן שראינו שזב אין כאן ס"ס רק ספק א' שמא לא זב תחת הלחמים שעשו לכבוד שבת ובספק א' אין להתיר אבל לדינא כ' להקל כי גם כאן יש ספק ב' לפמש"ל סי' צ"ה דאפר פוגם והוי החלב שנשפך לתוכו ספק נטל"פ ע"כ הלחמים שהי' ממולאים בשומן ובצלים אסורים אבל שאר הלחם שאפו לכבוד שבת מותרין עיי"ש:

ועיין בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"ד ול"ה מ"ש בענין זה והעלה דדוקא היכא שהבצק של הפשטיד"א הוא כבצק בעלמא אז הוא דיש להקל היכא דלא זב תחתיו משום נ"ט בר נ"ט אבל אם ניכר שמנונית טוח על הפשטיד"א מבחוץ והיינו שהעיסה עצמה הוא שמן היטב אז גם כשלא זב תחתיו ממש רק שראינו שזב ונפלט לחוץ ע"ג קרקעות התנור מן העיסה של הפשטיד"א אסור דלא הוי נ"ט בר נ"ט דכיון דשמנונית בעין נבלע בתנור הרי מוליך פליטתו בכולו ע"י חום התנור ואין כאן נ"ט בר נ"ט עיי"ש:

(מב) דחיישינן שכא יזוב. עבאה"ט שכתב מהש"ך דאפי' רחב ואינו משופע אבל בדיעבד אם אין משופע וכו' ועי' בשו"ת דברי מנחם סי' ס"א שכתב דמשמע דעת הש"ך דבהי' התנור משופע אפי' לא חזינן דזב נמי מחזקינן איסורא דשמא זב ואם זב קרוב לודאי דזב תחת הפת אמנם בנידון דידי' בעובדא שאפו הרבה ככרות בתנור והניח האופה בתנור שם פלאדי"ן הנמשח בשומן חזיר וכתב דאף שלא הי' התנור משופע יש לאסור לדעת הש"ך וגם בתנור רחב וכו' וגם יש בזה חשש דלמא נגעו הככרות בהפלאדי"ן ומפעפע ממנו והיכא שיש חשש דלמא נגעו זב"ז יש לאסור אפי' בתנור משופע מכ"ש כאן שלא הי' משופע מ"מ בזה אין להחמיר כיון שהי' הרבה ככרות באופן שגם אם באמת נגע או שזב מהפלאדי"ן תחת איזה מהם מ"מ הלא לא בכולן נגע רק בא' או בשתים וכן בודאי ג"כ לא זב רק תחת א' או שתים א"כ כיון שכל הפת בספק מצטרפין כל הככרות לבטל השומן האסור ואפי' את"ל דלא מצטרפי מ"מ עכ"פ הככרות שנאסרו בטלין חד בתרי בהככרות שלא נאסרו כדין יבש ביבש אע"פ שככרות של בע"ב דבר חשיב הן מ"מ הלא אותו הפת שנאסר לא הוי איסור מחמת עצמו רק איסור בלוע שנבלע בו שומן אסיר ואותו בלוע אינו חהר"ל ושפיר בטל עיי"ש באריכות:

(מג) ואם זב. עפר"ח סק"ג שכתב מהרקח דדוקא בנ"ד דהוי השמנונית דבר מועט כשנבלע בפת ואינו ניכר מבחוץ ע"כ נאסר הפת מחשש שמא יבא לאכלו עם חלב אבל אם עמד בתנור מולייתא של בשר ובצדו הי' הפת ונשברה המולייתא ויצא הבשר לחוץ ונדבק בפת אין לאסור דכיון שהבשר נדבק ע"פ הפת וניכר אין כאן בית מיחוש עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"ד):

(מד) זב. עי' בשו"ת אבן שתי' חיו"ד סי' מ"ז בעובדא שנאפה פת בתנור וסמוך להפת בהפסק שני לבנים עמד שם קדירה רותח עם רוטב ובשר ונשפך מהרוטב לתוך גומא שהי' שם בתנור ולא הגיע מהרוטב לפת רק שההבל והזיעה עלה עד הפת