דרכי תשובה - ד קמד

ועיין בפרי תואר שם שסיים שכל זה הוא רק בדיעבד שכבר עברו ואפו פת כזה אבל לכתחלה בודאי אסור לאפות פת כזה כדי למכרו לעכו"ם עיי"ש:

(לג) בחג השבועות. עי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל"ו שנשאל בעובדא שאפו חלות לשני ימים טובים ונשפך לתנור חלב תחת הפת ורצה השואל להתיר כיון דעל שבת ויו"ט הוי רק דבר מועט והוא ז"ל מדחה דבריו כיון דבאמת יש דיעות דדוקא בכדי אכילה בבת אחת הוי דבר מועט רק שהת"ח כלל ס' דין ב' כתב דכדי אכילה ליום א' הוי כשיעור דבר מועט וכתב בשפ"ד סק"א דכל שיאכל ביום א' ולא ישאר למחרתו הוי בכלל דבר מועט א"כ היכא שאפה לשני ימים טובים לכ"ע לא הוי דבר מועט עיי"ש ולפ"ז מ"ש הרמ"א להתיר הלחמניות לחג השבועות גם בלא שינוי צורה בע"כ היינו כשאופין רק ליום א' אבל אם אופין לב' יו"ט של שבועות צריך בע"כ לשנות צורת הפת ואם לאו אסור וה"פ (וע' בס"ק שאח"ז):

(לד) לכבוד שבת. עפר"ח סק"ב ובס' מזמור לדוד (למדרד"פ ז"ל) ועשפ"ד סק"א שכתב בשם הת"ח דהלחם שאופין על שבת מקרי דבר מועט עיי"ש ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ' סק"ה מ"ש בזה ועי' בס' מחצית השקל ריש סי' זה שכ' דאם לש עם שומן אותן הלחמים שעושין בכל ערב שבת לכבוד שבת לבצוע עליהם בשבת אין לאסרן לאכול עם בשר דליכא גזירה שמא יבא לאכלן עם חלב שאין דרכן בכך אלא לאכלן בשבת עם בשר עכ"ל וכתב ביד יהודה בפיה"א סק"ח דמ"מ אין להקל רק בחלות שעושין לסעודות שבת בלילה ובבוקר הנקרא קויליטשי"ן כיון שאינם רק מעט וגם אין דרך לעשות בחול בתמונה זו אבל שאר חלות שאינם כתמונה המיוחדת לחלות של שבת והרבה פעמי' אוכלין ממנו בסעודה שלישית עם חלב וחמאה והרבה פעמים נשאר ממנו על יום א' ויום ב' אין להקל כלל עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח ריש אות ב' שהוכיח מלשון ההגהות ש"ד דלא מהני להקל בלחם משנה שאופין לכבוד שבת בנילוש עם שומן אלא כשהם קטנים באופן שיאכלו אותן תיכף אצל הסעודה ולא ישאר ממנה אבל אם הי' גדולים באופן שאין להתירם משום דבר מועט רק משום שמשונה צורת הפת של שבת משאר פת לא מהני עיי"ש:

ועיין בקונטרס אוהל מועד ש"ב סי' קנ"ז שכתב שם חכם א' דאם זב חלב תחת פת בימי המצרים שאין אוכלין בשר יש לצדד להקל לכ"ע ואף להחולקים בדין פת של שבת שאוכלין אז רק בשר מ"מ בזה יש לומר דגם הם מודים להקל דזה קיל טפי דא"א כלל לבא לידי אכילה עם בשר מצד איסור של הימים הללו ועכ"פ יועיל ההיתר לחלק לכמה בעלי בתים שהביא הכו"פ. ובחכמת אדם הוסיף עוד לעשות אח"כ סימן בפת וכאן בודאי מהני עיי"ש:

(לה) מיחשב דבר מועט. עי' בתשו' דת אש שם שכתב בעובדא הנ"ל שטחו פת חמה שהוציאו מן התנור במים מעורב עם חמאה וכ' דמשורת הדין הפת מותר ממ"נ דאם הלחמים הם קטנים הוי דבר מועט ושרי לאכלם בחלב ואם הם גדולים אמרינן דמפעפע בכולן ונתבטל החמאה עיי"ש ועי' בס' בית האוצר שם שהביאו והתפלא עליו דבע"כ לא מיחשב דבר מועט אלא אם אין שם רק לחם א' והוא קטן עד שאפשר לאוכלו בסעודה א' אז נקרא דבר מועט אבל אם יש כמה לחמים אפי' הם קטנים לא מהני דנהי דאחת מהן הוא דבר מועט מ"מ מה יעשה בהנשארים דיבא לאכול הנשארים עם בשר גם במ"ש דאם הלחמים הם גדולים בטל החמאה קשה דהרי כמה פוסקים ס"ל דבצלי כיון דליכא רוטב לפעפע חיישינן שמא הלך האיסור למקום א' ונשאר שם ונהי דלא קיי"ל כן מ"מ בטחו פת בשומן בודאי דאין דרך הפת לפעפע אפשר דכ"ע מודים דאפי' ס' לא מהני עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ל'):

(לו) וכ"ש פלאדי"ן או פשטיד"א. הא דכתב הרב בלשון כ"ש פשוט לפענ"ד כי מבואר מלשון הפוסקים דפלאדין הוא של חלב ופשטיד"א הוא של בשר (ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ב) והנה באמת הבאתי לעיל (ס"ק כ"ב) מהגהת שערי דורא שצריכין לזהר לכתחלה לעשות סימן כפי מה שהוא המולייתא אם הוא של בשר או של חלב דאם של בשר הוא ישימו עליו קצת עצמות ואם הוא של חלב ישימו עליו קצת גבינה רק דאנן לא קיימא לן כן וס"ל כמו שכתב הבית יוסף מהרשב"א דסגי לשנות צורתו משאר סתם פת כדי שהרואה יכירו שנשתנה צורתו להיכר וישאל ויאמרו לו אם הוא של בשר או של חלב וכמ"ש שם ולזה י"ל שכ' הרמ"א וכ"ש בפשטיד"א ופלאדי"ן כיון שידוע דפלאדי"ן הוא של חלב ופשטיד"א הוא של בשר בזה לכ"ע אין לחוש להצטרך להניח עליו קצת עצמות או גבינה ממש ואפי' הרא"ש שהביאו בהגהות שערי דורא מודה לזה. ויש בזה נ"מ לדינא גם לדידן כי פשוט הוא לפענ"ד דאם שינה ועשה המולייתא של חלב כתמונת פשטיד"א או של בשר כתמונת פלאדי"ן דבודאי אסור אף בדיעבד אא"כ עשה כדעת הרא"ש שהניח עליו מקצת עצמות או מקצת גבינה דאל"כ יבא לידי מכשול דהא הרואה לא ישאל כלל כיון שידוע לכל שתמונה זו דפשטיד"א הוא לעולם של בשר ותמונת הפלאדי"ן הוא לעולם של חלב והוא מסתבר ופשוט לפענ"ד לדינא:

(לז) ואין לאפות. עפת"ש מ"ש מתשו' פני ארי' ועי' בכנה"ג לעיל סי' צ"ה בהגהות ב"י אות ל' שכתב דמותר אף לכתחלה ללוש עיסה במים שמחממים במחבת של חלב בת יומא אע"פ שאוכלין הפת עם בשר דהוי נ"ט בר נ"ט אבל המהרש"ל כתב דאף שמותר מן הדין לאכול עם אותו לחם מה שירצה מ"מ נוהגין העולם להחמיר שלא לאכול עם אותו הפת אלא ממין הקדירה שבישלו בה המים עיי"ש ועי' בשלחן גבוה לעיל סי' צ"ה סק"ה מחודש א' שהביא דברי הכנה"ג הנזכר וסיים דבמקומו נוהגין להקל בזה ומחממין המים בכלי מקונח של בשר אע"פ שאוכלין מאותו פת עם חלב ומ"מ מי שיש לו כלי מיוחד להחם המים ללוש ואין משתמשים בו לא לבשר ולא לחלב תע"ב עיי"ש ועי' בס' בית דוד חלק יו"ד סי' מ"ב מ"ש בדברי הכנה"ג בזה והביא ראיות להקל להתיר להחם מים לכתחלה בכלי בשר כדי ללוש בהן הפת אף שכמה פעמים אוכלין הפת עם גבינה עיי"ש ועי' בשו"ת מגן שאול הספרדי סי' ח' שהרבה להשיב ע"ד הרב בית דוד ומדחה כל ראיותיו והעלה להחמיר עיי"ש וכ"כ בחמודי דניאל הלכות בב"ח סוף אות י"ד שיש להחמיר ולאסור לכתחלה דאם של מים הוא ב"י מבשר חיישינן שמא ישכח ויאכל הפת עם חלב וכן להיפוך ואע"ג דגם אם ישכח ויאכלנה עם חלב לא יאכל איסור בדיעבד והרי קיי"ל דבכ"מ דמותר בדיעבד לא חיישינן שמא ישכח מ"מ לענין פת יש להחמיר כיון דחזינן שחז"ל החמירו לאסור ללוש לכתחלה אפי' בדבר שמותר בדיעבד עיי"ש באריכות וכ"כ בשו"ת דבר משה (להמהר"מ ארמילי ז"ל) חלק א' ביו"ד סי' ט' שיש למרות ביד הנוהגין להקל בזה עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל מ"ח סעי' ב' שכתב וז"ל וכשחממו מים בכלי של חלב ב"י ולש בהם לחם אסור לכתחלה לאכול הלחם עם בשר אבל אם חממו בכלי שאב"י מותר. ונ"ל דאם אין לו כלי אחר לחמם בו יש לסמוך להתיר ללוש בהם אפי' לכתחלה כיון דאיכא תרתי נטל"פ ונ"ט בר נ"ט ואף דהאו"ה כתב דוקא דיעבד שכבר הוחם נ"ל דאם אין לו כלי אחר וא"א לשאול הוי כדיעבד וכו' אבל אם חימם בכלי איסור אפי' אינו ב"י אסור ללוש בהם וכו' דזה מקרי לכתחלה ואפי' אם חממו לצורך שתיה דכל זמן שהמים בעין הוי כלכתחלה דבאיסור לא שייך נ"ט בר נ"ט וכו' עכ"ל ועי' בס' דברי יוסף סי' תר"מ אות ב' מ"ש בענין זה ובמ"ש בזה לדינא ועי' בס' תוספות ירושלים שכתב שבא לפניו עובדא במוכר שמרים (שקורין הייווי"ן) שעירה הרבה שמרים לכלי חלב ב"י ועמד שם איזה ימים ורצה לאסור למכור להבעה"ב לצורך שבת אמנם יען שהמוכר הי' איש עני והי' הפסד מרובה הורה להקל באופן שיודיע להבעה"ב שלא יאכלו הפת עם בשר עיין שם:

ועיין בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות כ"ט בעובדא שעמד בשר מלוח כמה שבועות בכלי ואח"כ לקחו משם הבשר ועמדה הכלי ריקן כמה שבועות ואח"כ כבשו בתוכו קישואין (אוגערקי"ש) ג' שבועות ולקח המים מלוחים של האוגערקי"ס ולשו להם וכתב דהלחם בודאי אסור לאכלו עם חלב והנה לכאורה הי' נראה דאפי' עם בשר אסור וכו' אבל לדינא אין להחמיר כיון דאיכא דיעות דבאינו ב"י לא משוי דבר חריף לשבח וא"כ לדידהו טעם בשר שיש בהמים הוי נטל"פ כיון דהי' בכלי אינו ב"י ועוד כיון דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דאיכא ספק שמא אין בהמים טעם בשר כלל ואפי' יש בו טעם שמא נתבטל טעמו