דרכי תשובה - ד קמג

בשר ולא של חלב ולכאורה אסורים באכילה ושאלתי לאופים בני תורה ואמרו לי שאלו של חלב ניכרים הרבה במראיתם מפני שומנם שאינם דומין כלל לאחרים ועוד אפשר לומר דעל יותר מיום אחד אין לוקחין ובזמן מועט לא חיישינן עכ"פ עכ"ל והנה מ"ש בטעם ההיתר כיון דעל יותר מיום א' אין לוקחין אין שייך בפת פלטר דפשוט הוא דלא שייך ההיתר דפת מועט רק בבעה"ב בעצמו או גם אם מוכר לבעה"ב אחר אם אומר לו ומזהירו שלא יאכלנו עם בשר אז שפיר אמרינן דבזמן מועט לא חיישינן שישכח ויאכלנו עם בשר משא"כ בפלטר המוכר שמובן הדבר שקשה לזהר להגיד לכל קונה שלא יאכלנה עם בשר כי הרבה פעמים אין הפלטר מוכר בעצמו רק מעמיד לו מוכרים הרבה אשר אינם בני תרבות לסמוך עליהם שלא יעברו ע"ד רבונם שמזהירים להגיד לכל קונה וכן גם כמה פעמים קונה הבעה"ב ע"י שליח עם הארץ וקל בדעתו ולא ישמור להגיד את דברי המוכר ויבואו לידי מכשול ופשוט הוא דאין היתר אא"כ ניכר לכל אדם בתבניתו ומהשמנונית שנראה עליו מבחוץ שהוא מחמאה ואז שרי ולא זולת וה"ב לפענ"ד לדינא (ועי' בדברינו בס"ק שלפ"ז):

(כה) מותר. עי' בשאלות ותשובות הלכות קטנות חלק א' סימן נ"ו מ"ש בדבר הלחמניות ופת הבאה בכיסנין שקורין ביסקוני"ס (שהוא מין רקיקין) והביא בשם אביו הגאון מהר"י חגיז ז"ל להתיר כיון שהיא משונה לא אתי למסמך והמחמיר לא הפסיד ותע"ב עיי"ש והעתיק דבריו גם בלקט הקמח עיי"ש ועי' בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' ס"ב שהביאו והשיג עליו דכיון דאינם נעשים כעין תורא הרי הוא כשאר פת דזה שהם דקים קצת לא מהני דלא הוי שינוי כ"כ ולכן אסורים לגמרי עיי"ש והביאו היד אפרים:

(כו) אין אופין פת בתנור שטחו באליה. ולענין אם טחו באליה בצד א' אם מותר לעשות בו בצד הב' עי' בדברינו להלן (ס"ק מ"ט):

(כז) שטחו באליה. וה"ה בשומן אווזא וכיוצא דאף דהוי רק מדרבנן מ"מ לא חלקו חז"ל בזה שפ"ד סק"א:

(כח) ואם אפו וכו'. עמ"ז סק"א שכתב דאם אפה פת בתנור ולא ידע שטחו את התנור באליה מהני טעימה לפת כיון דלא הי' כוונתו לבטל ובכה"ג ליכא הוכחה מהש"ס לאסור עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק י"ג) מ"ש לענין הטעימה בזה:

(כט) בעיסה שנילושה בחלב. כתב חב"י דגם בזה מהני אם עשאה כעין תורא עיי"ש וה"פ:

(ל) שנילושה בחלב. עי' בשו"ת יד יוסף סי' ע' בעובדא שאשה אחת אפתה לחם בתנור ושכחה ולקחה מרק מסיר הבשר וקטפה הלחם במרק הזה וחכם א' רצה להתיר כל הפת מטעם דאמרינן שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא ובסכו בשמן תרומה סגי בקליפה גם למ"ד תתאי גבר והוא ז"ל השיב ע"ד והביא מדברי הכנפי יונה שכתב הטעם דתנור שטחו באלי' דאסור לאפות בו דהוא משום דאפי' אם לא יאסור הפת רק כדי קליפה אסור כל הפת משום גזירה שמא יאכלנה עם בשר בלא קליפה וה"נ בנ"ד דאע"ג דע"י הסיכה לא נאסר מהפת רק כ"ק מ"מ איכא להאי גזירה שיאכלנה בלא קליפה ע"כ אפי' אינו אסור רק כדי קליפה שוה להאי דינא לאסור כל הלחם עיי"ש ועי' בשו"ת דת אש סי' י"ב בעובדא כזו שהי' עומד על הכירה מים מתובל עם חמאה ומשחו באותן מים פת חמה שהוציאו מן התנור והי' חלוקי דיעות בין הלומדים מה הדין של הפת הזה דיש אוסרין לאכלו אפי' עם מלח וכתב שם דאפי' אם הי' שם הרבה חמאה בהמים עד שאין ס' בהמים נגדו יש להתיר עכ"פ ע"י קליפה כיון דבודאי הי' ס' בהפת נגד החמאה ורק מעט החמאה שנשאר דבוק למעלה שלא נכנס לתוך הפת לזה בודאי סגי בקליפה ולכן היותר יש להחמיר להצריך שיעשה בו סימן שהוא של חלב עיי"ש ועי' בס' בית האוצר סוף סי' זה שהביאו והתפלא עליו דהא קיי"ל דלא מהני סימן אלא אם עושה קודם האפיי' אבל לאחר האפיי' לא מהני לעשות בו סימן עיי"ש ולא ידעתי מה הוא תמיהתו דבאמת היכא דמדינא אסור בלא סימן גם הוא מודה שלא מהני מה דעושין סימן לאחר האפיי' אבל המעיין בדבריו יראה שהרחיב הדיבור שאין חשש מדינא על הפת רק להצריך קליפה ולא יותר וזהו רק לחומרא, בעלמא ובכה"ג בודאי נכונים דבריו דגם אח"כ מהני וכמש"ל (ס"ק כ"א):

(לא) שנילושה בחלב. עי' בשו"ת מהרי"ט חיו"ד סי' י"ח שכתב דדוקא בהי' הרבה חלב בכדי נתינת טעם אבל יכול ללוש עיסה בחלב מועט כל שאין בו בנ"ט ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה דאכתי היתרא הוא עיי"ש והביאו בארעא דישראל מערכת ה"א סי' ח' לדינא עיי"ש אבל יעוין במנח"י ריש כלל ט' שהביא דברי המהרי"ט הנזכר והביא מתשו' צמח צדק דגם כשנערב חלב בקמח כשיעור ס' אסור לאפות פת לאכלו עם בשר משום דהוי מבטל איסור לכתחלה עיי"ש איברא כי בש"ך להלן סי' צ"ט ס"ק כ"ב על מ"ש הרמ"א שם סעי' ו' דכזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' ואח"כ נפל מן המים לקדירה של בשר מותר שהרי נתבטל במים כתב שם הש"ך דאפי' לכתחלה מותר ליתן המים לקדירה של בשר כיון שכבר נתבטל ומבואר מדבריו לחלק בין אם נפל הכזית מעצמו בתחלה למים ובין אם הפילו הוא בידים דבנפל מעצמו מותר ליתן אף לכתחלה המים בבשר אבל אם לא נפל מעצמו לס' רק לפחות מס' אסור להוסיף מים בידים כדי לבטל המים וליתנו אח"כ לבשר וכ"ש שאסור לערב לכתחלה חלב במים בששים כדי ליתן המים לבשר ומבואר ממילא דבנידון של הצמח צדק בנפל חלב לקמח מעצמו מותר אף לכתחלה לאפות בו פת לאכלו עם בשר רק שאסור לערב לכתחלה מעט חלב בקמח כדי שיאפה מהקמח פת לאכלו עם בשר ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' קל"א שהוכיח בראיות דשרי אף לכתחלה לערב מעט חלב במים באופן שיש ס' בהעיסה נגד החלב ולאפות בו פת אפי' ע"ד לאכלו בבשר אמנם יעוין בשו"ת גנת וורדים בגן המלך סי' קי"ו שדעתו להחמיר בזה עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן אות א' שהביא דבריהם ודעתו כדעת המחמירים בזה לכתחלה עיי"ש ועמ"ו סק"א מ"ש בזה וכ' אבל זה ברור דלערב מעט חלב בעיסה כדי לאכול הפת עם בשר אסור לכ"ע לכתחלה ואפי' לענין דיעבד אם כבר עירב נראה דאסור עיי"ש אמנם יעוין בחוו"ד בביאורים סק"ב וחידושים סק"ב שנראה מדבריו דאפי' ע"ד לאכול הפת עם בשר אין איסור אפי' לכתחלה כל שיש ס' בהעיסה נגד החלב שכ' דביש ס' שרי ולא חילוק דלא שרי רק ע"ד לאכלו לבדו ומשמע דאפי' עם בשר שרי ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ב מ"ש בענין זה והעלה דבכ"מ אסור לכתחלה ליתן אפי' מעט חלב לתוך העיסה אף שיש ס' בהעיסה נגד המעט חלב אך בדיעבד אם כבר נתן בו מעט חלב בפחות מששים במזיד ולא עשה סימן בהפת להכירו כדת יש לסמוך על המקילין עכ"פ לענין שלא לאסור את הפת לגמרי וסגי אם נאסר עליו שלא לאכלו עם בשר עיי"ש וע' בהגהות חכמת שלמה שכ' לדינא דלאכלו עם בשר כמו שהוא בלא בישול יש לסמוך על המקילין בזה דכל שיש ס' בפת נגד החלב שרי אבל לבשלו עם בשר אסיר וכ' שם דכל זה בחלב ממש וכאמור אבל במי חלב (ע"ל סק"ד) יש להקל אף ע"י בישול עם בשר כשיש ס' בפת נגד החלב עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק י"ג מ"ש עוד מזה) ועי' בדברינו להלן סי' צ"ט (ס"ק מ"ו) ועי' בשדי חמד בחלק הכללים מערכת הא' סי' א' דף ג' ע"ב (בד"ה וביטול):

(לב) בחלב. עי' בפרי תואר סק"ג שכתב דלכאורה נראה דאסור למכור לעכו"ם עיסה שנילושה בחלב מחשש שמא יחזור וימכרנה לישראל ואפי' דבר מועט דשרי לי' אסור למכור לעכו"ם או ליתנו במתנה דשמא יחזור וימכרנה לישראל ויאכל אותה בבשר אמנם לאחר העיון נראה דשרי משום דהוי ס"ס ספק שמא עכו"ם זה לא ימכרנה לישראל ואת"ל שימכרנה ספק שמא לא יאכלנה הישראל עם בשר כלל עכ"ד וכ"כ בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות י"ב באמצע הדיבור עיי"ש אמנם לפמ"ש הש"ך דלדעת הרב האי ספק שמא לא יאכלנה עם בשר לא חשוב ספיקא כלל כיון דהרגילות לאכול פת עם כל מיני אוכלין קרוב הדבר לאכלו גם עם בשר עיי"ש ממילא שיש להחמיר גם לענין זה אף בדיעבד שלא למכרו לעכו"ם. שוב ראיתי בשו"ת מעין ארי' חיו"ד סי' ט' שעמד על המחקר בדין זה וכ' שם דאפי' אם נחליט דליכא ס"ס בזה אפ"ה מותר למכור לעכו"ם דבע"כ לא גזרו חז"ל למכור לעכו"ם דבר איסור מחשש שמא יחזור וימכרנה לישראל אלא אם הוא כעת איסור ברור משא"כ בזה דאף אם ימכרנה לישראל לא הוי איסור ברור לפנינו בכה"ג לא גזרו חז"ל על המכירה עיי"ש ולפמש"ל (ס"ק י"א) הדבר תלוי בפלוגתת הלב"ש והאחרונים דלדעת הלב"ש שהבאתי שם דס"ל דאם לש עיסה בחלב ואפו בלא סימן הוי איסור מחמת עצמו נפל היתרא בבירא ובודאי אסור למכור פת כזה לעכו"ם ככל שאר איסור מחמת עצמו אמנם לדעת גדולי המחברים שהבאתי שם שהשיגו על הלב"ש בזה ממילא נכונים דברי הרב מעין ארי' הנזכר להתיר למכרו לעכו"ם. שוב ראיתי בס' מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל) שהתפלא על גוף דברי הפרי תואר בזה במה שנכנס לחקור אי שרי למכור לעכו"ם ולא מצא היתר רק מטעם ס"ס וכ' וז"ל לא ידעתי שום סרך איסור בזה למכרו לגוי שאינו פלטר שהרי ידע דפת של בע"ב אסור בלא"ה ואיך שייך חשש שמא יקנה ממנו ישראל ולא דמי לביצים דטריפה וכדומה דבהני בודאי איכא חשש שהרי מותר ללקחם מכל גוי משא"כ בפת עכ"ד: