דרכי תשובה - ד קמב

נשתנית צורתה משמע אפי' שינוי מעט ולשון עברה צורתה משמע העברת כל הצורה מכל וכל עיין שם ולפ"ז בנ"ד נראה דאפי' שינוי מעט הוי בכלל שינוי לצורת הפת דאם הי' צריך שינוי גדולה הי' צריך לכתוב שהעביר צורת הפת אמנם הנה הב"י כתב שם דאין לחלוקים אלו שורש בגמרא וביאר שם לשון הרמב"ם באופן אחר עיי"ש וא"כ י"ל דלשון זה משמע גם שינוי גמור ולפ"ז לכאורה יש להחמיר לעשות שינוי גדולה דוקא אמנם הנה מלשון הרמב"ם המובא בב"י שכתב ואם שינו צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר ה"ז מותר עכ"ל משמע דאפי' שינוי כל דהו כל שניכר לעיני הרואה סגי וראיתי בס' זר זהב כת"י מהגאון בעל אורח מישור ז"ל שכתב וז"ל וצריך לשנותו בענין שיהא ניכר ג"כ לבני אדם הבאים מחוץ לעיר לקנות מאותו פת עכ"ל:

(כ) צורת הפת. עפת"ש מ"ש מתשו' מהרי"ט ועכו"פ סק"ב שכתב וז"ל ופה העיר וכל הגלילות הנחתומים אופים כל הפת עם חלב ומחיתי בבואי הנה לאכול כל הפת גלוסקאות כפת שאפה באלי'. ובעוה"ר פורצים בו כי הוא דבר שאין רוב הציבור יכול לקיים בו וההיתר שלהם דגמ' מיירי במקרה אבל בעירנו שידוע לכל שאינו אופה רק בחלב וכל הפת נעשה כך כיון שידוע לרבים תו ליכא טעות וחששא דהכל יודעים דהוא נעשה בחלב ואף המהרי"ט בחיו"ד סי' י"ח דחה סברה זו אוחזים בו מבלי שומעים קול מוחה ומחמת חלב שחלבו עכו"ם ואין רואה סמכו עצמן אפר"ח דבמקום דחלב טמא ביוקר מחלב טהור לא חיישינן. והירא וארד לדבר ד' ישמור נפשו ויזכה ללחם שמים עכ"ל ולענין גוף דברי המהרי"ט שכ' דלא מהני שינוי רק לבעה"ב בביתו אבל לנחתום למכור בשוק לא מהני שינוי עי' בחוו"ד בחידושים סק"ד ובביאורים סק"ה שהעתיק לדינא דברי המהרי"ט שהביאו הפת"ש דלמכור בשוק לא מהני שום שינוי דאורחים לא יכירו השינוי עיי"ש אכן בחכמת אדם כלל נ' סעי' ג' החליט לדינא דבשינוי צורת הפת מותר בכל מקום ולא חיישינן משום אורחים הבאים לשם עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תרנ"ו מ"ש בדברי המהרי"ט הנזכר והעלה ג"כ להקל כיון דבלא"ה האידנא לא שכיח להעלות לחם באלפס רותח ע"כ בודאי יש להקל גם אם נעשה למכור בשוק ויש לסמוך שהמוכר יודיע להם אם הוא של בשר או של חלב ומכ"ש אם נילש בשומן אווזא בודאי יש לסמוך על ההודעה בצירוף קצת היכרא שיש בלחמניות עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ז שהביא ג"כ דברי המהרי"ט הנזכר וכתב דעתה נהגו כן בכל תפוצות ישראל בעיירות הגדולות לאפות למכור בשוק פת משונה עם חלב אע"פ שנמכר גם לאורחים כיון שהוא מפורסם שמין פת זה נאפה בחלב וכתב די"ל דגם המהרי"ט לא החמיר שם אלא משום דהשינוי לא הי' שינוי גמור וכמה אנשים נכשלו בזה כמ"ש שם אבל בפת שהוא משונה באמת משאר פת והכל יודעין שמין פת זה נילוש בחלב אין לחוש אכן בסוף דבריו מבואר דכל הקולא הזה הוא בנחתום ישראל אבל בנחתום עכו"ם אין מקום להתיר כיון שיש איסור מחמת חלב של עכו"ם ואנן לא סמכינן על ההיתר של הפר"ח הנ"ל עיי"ש ודע בזמה"ז בודאי צריכין לזהר בזה יותר ויותר כי המציאו המתחדשים לעשות חמאה משומן וחלב (בציר"י) ע"י תחבולות ומכונות (ונקרא בשם קונצבוטטע"ר) והוא בזול מחמאה אמיתיות של חלב (בקמ"ץ) ואינו ניכר כלל בריחו וטעמו מחמאה אמיתיות בודאי אין שום צד היתר והאוכל מפת שלהם מתגעל בנפשו במאכלות אסורות מה"ת ועתיד ליתן את הדין. ועל של עתה באתי כי לפני איזה שנים המציאו הרופאים לפני בני אדם שיש להם איזה מיחוש על האצטומכא לאכול פת יבש הנקרא צוויבא"ק הנעשה בעיר קארלסבא"ד ע"פ פקודת הרופאים דשם ובפרט לאותן הנוסעים למקום הרחצה קארלסבא"ד אמרו להם הרופאים לאכול רק הצוויבא"ק הזה [ונקרא קארלסבאד"ער צוויבא"ק] ובאשר הייתי שם עמדתי על המחקר ונודע לנו בבירור שנותנין בו חמאה הנ"ל או שומן אחר וכל היראים נזהרים מלאכלו כי הוא איסור תורה וצריכים להזהיר הבאים שמה שלא יתגעלו נפשם באיסור תורה שלא התירו רק לחולה שיש בו סכנה וזה אינו רפואה בדוקה כ"כ ובפרט שע"פ הרוב החולים הנוסעים שם הוי חולה שאין בו סכנה ואף אלו שהם חולים שיש בה סכנה צריכין לשער אם הפת ההוא מן ההכרח ולא סגי מבלעדו וצריכים לשום עין בקורת על זה ולעשות שאלת חכם כי בנפשו הוא:

(כא) הפת. עפת"ש מ"ש מהפרמ"ג והחוו"ד דלא מהני לעשות שינוי לאחר האפיי' או לחלקו להרבה ב"ב ועי' בשו"ת דת אש סי' י"ב שכתב דמ"מ מהני תקנה לאחר האפיי' לחתוך בו אותיות חלב עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות י"ח שמתחלה כתב כן דמהני אם עושה בה שינוי לאחר האפיי' או שחקק תיבת חלב סביב הלחם בענין שאף כשיאכל ממנה ישאר השינוי לעולם מותר דמ"ש כשעשה שינוי קודם האפיי' או אח"כ אמנם אח"כ סיים בצ"ע כי מהאו"ה משמע דלא מהני אח"כ שום תקנה עיי"ש ועי' בגליון מהרש"א שהעלה ג"כ דלא מהני תקנה לאחר האפיי' דאף אם יחתוך בו אותיות חלב יש לחוש שמא לא ישגיח בסימן וכתב דאולי י"ל דגם בתשו' דת אש לא סמך על זה רק לרווחא דמלתא בנידון דידי' שהי' בהפת רק מעט חלב כו' עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ד מ"ש בזה וכתב דמ"מ אין להחמיר אלא אם נתערב בו במזיד ואף שלא ידע שאסור לעשות כן מ"מ הא עכ"פ בכוונה הבליע בו חלב ולא שינו צורתו דנאסר הפת ע"כ לא מהני שוב סימן שיעשה אח"כ לחזור להתירו אבל אם נעשה הדבר שלא בכוונה כלל כגון שנשפך חלב או בשר תחת הפת שלא במתכוין כלל בזה יש לסמוך על זקינו של הכו"פ שיכול לעשות בו היכר גם לאחר האפיי' שלא יבא לאכלו עם מין השני או לחלקו להרבה ב"ב שיהא ביד כל א' דבר מועט עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ט"ז) ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ' סק"ד שכתב דכל זה הוא לאחר שכבר נגמר הפת הוא דלא מהני לעשות סימן אח"כ אבל אם נזכר קודם גמר אפיית הפת פשוט הוא שיכול להוציאו מן התנור ולעשות בו סימן דכל זמן שלא נגמר הפת לגמרי אינו אסור עדיין ויכול לעשות תקנה שיהי' ניכר היטב שהוא של חלב או להיפך עיי"ש:

(ככ) שתהא ניכרת. עי' בהגהות שערי דורא סי' ל"ה מ"ש מהרא"ש. שיש לחוש לכתחלה לעשות במולייתא של בשר סימן שהוא של בשר דהיינו שיניח עליו קצת עצמות ובשל חלב יעשה סימן שהוא של חלב שיניח עליו קצת גבינה עיי"ש ולפי דבריו ממילא שצריך לזהר לכתחלה לשנות צורת הפת של חלב בצורה אחרת ושל בשר בצורה אחרת באופן שיכירו הכל אם הוא של בשר או של חלב או שיניח עליו עצמות בשל בשר וגבינה בשל חלב וכן ראיתי בשיורי ברכה אות ב' שכתב שבארץ הצבי ובארץ טוהקא"י נהגו לעשות לחמניות ממולאות בבשר וכן עושים כאלו ממולאים בביצים וגבינה ועושין לשניהם סימן כעין תור"א וצריכין להזהירם שיעשו בשל בשר סימן אחר ובשל גבינה סימן אחר כדי דלא אתי לאחלופי עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת תפארת אדם חיו"ד סי' ט"ו שהביאו וכתב שא"צ להחמיר בזה כולי האי שהרואה יכירו שנעשה לסימן שאינו סתם פת ושיש בו מולייתא בודאי לא יאכלו לא בבשר ולא בחלב עד שישאל מקודם ויאמרו לו שהוא של בשר או של חלב עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק אסיפות דינים אות ב' מערכת בב"ת סי' ח' שהביאו והסכים עמו וכתב שכן נוהגין בעירו לעשות מין מולייתא וממלאין אותה במיני מתיקה ועושין אותה בשומן ולפעמים עושין אותה בחמאה וממלאין אותה בגבינה ואין עושין שום שינוי ביניהם ואין בזה בית מיחוש כי אין אוכלין אותן עד ששואלין תחלה מה הוא אם של בשר או של חלב עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תרנ"ו ועי' בדברינו להלן (ס"ק ל"ו):

(כג) ניכרת. עפת"ש ופשוט הוא לפענ"ד דבמקום שהמנהג לעשות הלחמניות וקיסנין של חלב בצורה ידועה כעין קרני פרה וכיוצא כמו שהוא המנהג במקומנו אם עבר ועשה הפת שנתערב בו שומן בצורת הלחמניות של חלב בודאי נאסר הלחמניות ולית דין צורך בושש (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(כד) ניכרת. ואותן הלחמים שמשימים בהם הרבה שומן עד שהשומן ניכר אין לך שינוי גדול מזה. שפ"ד סק"א ויד יהודה בפיה"ק סק"ח מהרוקח פרק ח'. וכ"כ בפרי תואר דאותן הפת שטוחים פניהם בשומן אליה והשומן ניכר בפת אין לטעות ומותר עכ"ל ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' ו' וז"ל והנה בזמנינו זה עושים האופים פת שקורין סאחארקי"ס ויש מהם של חלב שקורין מילכיק"א סאחארקע"ס ואין הפרש בתמונתם בינם לבין שאינם לא של