דרכי תשובה - ד קמא

כיון שאינו גוש א' עם הפלעשי"ל בודאי לא עדיף מכלי עץ שהוא גוש א' ואפ"ה אמרינן דהבלוע הולכת בו וה"נ אמרינן דהבלוע הלכה בההפרש שבינו ובינו אע"פ שהוא דקה מן הדקה עיי"ש:

(ט) כל הפת אסור. עפת"ש ונחלת צבי מ"ש מהפרמ"ג אם נתערב חלב בעיסה בשוגג אם קנסו חז"ל בשוגג ועי' בס' אמרי בינה בדיני בב"ח ותערובות סי' י"ג בסוף הסי' מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ב שכתב שיש להסתפק מה הדין אם נתערב לו בשוגג חלב לתוך העיסה אם מותר להוסיף עליו קמח עד שיעור ס' כדי שלא יאסר הפת כיון דעדיין בעת האיסור אין כאן איסור דהא יש לו תקנה לשנות צורת הפת ולדינא העלה דאם נתערב חלב או שומן בעיסה אין להוסיף עלי' קמח לכתחלה כדי שיתבטל בששים אלא יעשה היכר בהפת שלא יבא לאכלו עם מין השני עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות י"ג שעמד ג"כ על המחקר בזה ועמד גם בזה דהא יכול לשנות צורת הפת אמנם לדינא דחה כל זה והעלה דאין שום איסור בזה ושפיר יכול להוסיף קמח ומים עד ס' וא"צ לשנות צורת הפת עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"א):

(י) הפת אסור. עי' ביד יהודה שם בפיה"ק בס"ק שאח"ז שכ' דמדלא כתבו הטוהמ"ח ואם לש אסורה העיסה רק הפת אסור משמע דעל העיסה לא גזרו חז"ל לאסור כיון דעדיין יש לו תקנה לשנות צורת הפת ומותר גם לכתחלה ללוש עיסה בחלב ע"מ לשנות בעת אפיי' אך אם עבר ואפה בלא שינוי נאסר הפת בשעת האפיי' עיי"ש (וע"ל ס"ק ט"ז):

(יא) אסור. עי' בלב"ש בחידושי דינים שם בביאורו ס"ק ל"ח שכ' דפת זה האסור הוי איסור מחמת עצמו כמו בשר הבלוע מחלב כמ"ש בסי' ק"א סעי' ב' משום דכל א' בפ"ע היתר הוא וה"נ הא בלע היתר עיי"ש אמנם יעוין בטוטו"ד תליתאי סי' ק"ה שהשיג עליו והעלה דבע"כ לא הוי איסור מחמת עצמו ואין זה דומא לבב"ח דבזה נהי דהחלב לבדו הי' מותר והפת לבדו הי' מותר וע"י חיבורו נאסרו מ"מ עיקר איסורן אינו אלא מחמת החלב ולא מכח הפת והחלב ג"כ אינו אסור מחמת שנבלע בפת רק משום שע"י הפת אפשר לבא לידי טעות בהחלב לאכלו עם בשר ובע"כ לא הוי בזה רק כמו שאר איסור בלוע ולא איסור מחמת עצמו ולכן אם נתערב פת שנילושה בחלב עם שאר פת אע"פ שהוא דבר חשוב בטל כיון דהוי רק איסור בלוע וכל דלא הוי איסור מחמת עצמו שפיר גם דבר חשוב בטל ועיי"ש עוד בסי' ק"פ שנשאל אם חתכו טאלפי"ן מלח בסכין חולבת אינו ב"י ולא הי' ששים בהמלח נגד הלהב ונתנו מלא זו לתוך עיסה ואפו בתנור אם מותר הפת או לאו והשואל חשש לדברי הלב"ש הנזכר דהוי איסור מחמת עצמו ולאו איסור בלוע וא"כ הוי המלח איסור מחמת עצמו דהא הבלוע נמי היתר הוא וא"כ ממילא דאף שיש בהפת ששים נגד המלח לא מהני דהא המלח לטעמא עבידא ולא בטל באיסור מחמת עצמו וכתב דאין לחוש כלל דהלב"ש שגג בזה במה שהחליט דהוא איסור מחמת עצמו דלא דמי לבב"ח דשניהם אוסרין זה את זה הבשר אוסר להחלב והחלב להבשר משא"כ בנ"ד בשר או חלב שנבלע במלח אף שהבשר או החלב אוסר המלח אבל אין המלח אוסר את הבשר או החלב ולכן בנ"ד פשוט הוא דהפת מותר אפי' עם בשר כיון שיש ששים בפת נגד הלהב ואפי' לא הי' ששים נגד המלח כיון דעל כל פנים בצירוף המלח עם העיסה יש ששים נגד הלהב של הסכין נמי מותר עייש":

ועיין בחוו"ד בביאורים סק"ב שהביא מתשו' צ"צ סי' פ' שאם נפל הפת שנילוש בחלב בירקות אסורין הירקות והשיג עליו וכ' שיש להתיר התבשיל עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ה דלא גרע פת זה מפת עכו"ם ובשולי עכו"ם וחמץ שעבר עליו הפסח דבטל במין בשאינו מינו עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ה'):

(יב) אפי' לאכלו לבדו. עי' בשו"ת מעין אריה חיו"ד סי' ט' שהעלה דאם רואין שאחד אוכל פת שנילוש בשומן מחמת שאינו יודע מזה שנילוש בשומן אם אכלו לבדו א"צ להפרישו וא"צ להודיעו רק שצריך לעמוד אצלו ויראה שלא יבא לאכול עם חלב עיי"ש:

(יג) לאכלו לבדו. עי' בפלתי ריש סי' זה שהעלה דאפי' אם טעמו הפת ולית בי' טעם חלב אפ"ה אסור הפת וכתב דלפ"ז יש לפקפק ע"ד המהרי"ט שפסק דאם יש ששים נגד החלב מותר דהא אפי' טעימה לא מהני וסיים אמנם דעת המהרי"ט יש לתרץ דביש ששים לא גזרו אבל לדינא עכ"פ אטעימה אין לסמוך עיי"ש ועי' בשו"ת יד מאיר סי' ב' מ"ש בזה באריכות ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' ס"ט מ"ש בזה ומ"ש ע"ד הכו"פ בזה ולדינא כתב שם להקל דמהני טעימה אפי' לאכלה עם בשר אך כיון שיצא מפי הכו"פ לאסור יש להחמיר עכ"פ שלא לאכול הפת עם בשר ובפרט אם נתכוין לבטל החלב כדי לאכול עם בשר הו"ל מבטל איסור לכתחלה עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם שם כלל נ' סעי' ד' לדינא דאם אינו יודע אם יש בו טעם חלב מותר לטעמו ואם אין בו טעם חלב מותר לאכלו לבדו עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות ה' שהביאו וכתב דפשיט הוא דמ"ש הח"א דמותר לאכלו לבדו אין הכוונה דרק לבדו דוקא מותר דבאמת גם עם חלב מותר לאכלו רק עם בשר אסור עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק כ"ח) מ"ש עוד מהמ"ז דמהני טעימה בכה"ג ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ו (ס"ק י') מ"ש לענין הטעימה בזמה"ז לדידן בדבר היתר:

(יד) לבדו. עבאה"ט ופת"ש סוף סק"ו מ"ש מהמהרי"ט וכדברים אלו כתב גם בפר"ח סוף סק"א דמה שאין דרך לאכלו עם בשר ואוכלין אותו בפ"ע לקינוח עם משקה מותר ולא חיישינן שיאכלנו עם בשר או גבינה דכולי האי לא חיישינן עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל נ' סעי' ג' לדינא עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק סק"ג שהעלה דלאו דוקא כשיש חשש שיאכלנו עם בשר ביחד דה"ה היכא שיש לחוש שמא יאכלנו מיד אחר אכילת בשר ג"כ גזרו חז"ל ואסור עיי"ש:

(טו) ואם הי' דבר מועט. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות י"ב שעמד על המחקר באם הי' פת מרובה אם מותר למכור ממנו מעט כדי סעודה אחת והשאר ימכור לנכרים וכתב דמלשון הגמ' משמע דאם הי' פת מרובה אסור להניח לעצמו כלום וצריך למכרו כולו לעכו"ם עיי"ש:

(טז) דבר מועט. עפת"ש סק"ג מ"ש מהחוו"ד דאינו מועיל לחלקו להרבה בני אדם שיגיעו לכל א' דבר מועט כיון שכבר נאסר ועי' בס' מגדים חדשים אות ג' שכתב דפשוט היא דכל זה אם כבר אפו הלחם וכאמור אבל אם אירע שלשו עיסה בחלב ובאו לשאול קודם שאפו הפת שפיר יכולין להורות שמותר לחלק העיסה לכמה בני אדם ויאפו הפת אח"כ אע"פ שלא ישנו צורת הפת דהא כל זמן שלא אפו אותו ועודו עיסה לא חל עליו עדיין שם איסור (עי' בדברינו לעיל ס"ק י') דהא יכול לאפות מעט מעט או לשנות צורת הפת ושפיר יכול לחלקו להרבה בני אדם אף לכתחלה עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סוף סי' ס"א שכ' בדרך אפשר שיש לחלק בענין זה דבשלש מתחלה הרבה כדי לאכול בעצמו עם בני ביתו אז אסור בדיעבד אפי' מעט לביתו ולחלק או למכור לאחרים אבל בזב תחת הפת חלב או רוטב במקרה אפשר שיש להורות בזה כהוראות אותו זקן שהביא הכו"פ עיי"ש:

(יז) כדי אכילה בבת אחת. היינו לסעודה אחת. אבל לדעת הרמ"א להלן ובת"ח כלל ל"ו דין ט' יש להקל דכל שיש כדי אכילת יום אחד ולא ישאר למחרתו הוי דבר מועט ושרי. שפ"ד סק"א וחוו"ד. ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח ריש אות י"ב מזה (וע"ל ס"ק ל"ג ל"ד ול"ה):

(יח) או ששינה צורת הפת. עי' בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' ס"ב שכתב דנהוג עלמא היתר בלחמניות דידן דמינכרי טובא שהם של חלב וכן אותן כעכי"ן יבשים הנחתכים לשנים אחר אפיה הראשונה ומחזירין אותן לתנור ונאפת שנית הנקראים בלשון לע"ז בישקווי"ט ובל"א צווי"א בא"ק המקיל לא הפסיד דג"כ ניכר בהם שינוי והוי כעין תורא עיי"ש והיינו בודאי באותו הצווי"א בא"ק שנעשה במקומו בימיו שהי' של חלב או של שומן אבל אותו הצווי"א בא"ק או הבישקווי"ט שעושין במדינותינו עם ביצים וצוקע"ר בלי שמנונית ובלי חלב אם אירע שעשו אותו עם חלב או שומן ולא עשו שינוי משאר צווי"א בא"ק או בשקא"ט בודאי אסור דאף שאין מהדרך לאכלו עם בשר או חלב ביחד מ"מ יש חשש שמא יאכלו אחריהן וכמש"ל (ס"ק י"ד):

(יט) ששינה צורת הפת. הנה לא מצאתי מבואר בפוסקים אם בעינן שינוי גדולה או אם גם שינוי מעט סגי ונחזה אנן הנה בב"י או"ח סי' קס"ח בדין פת שפחת אותו פתים הביא דעת איזה פוסקים שהעלו בביאור דברי הרמב"ם שם דמלשון