דרכי תשובה - ד קמ

מחלב וכו' אמנם בנ"ד כיון שלא הי' רק ככר א' דהוי פת מועט וכו' ואע"ג שאחר שנתערב נעשה פת מרובה מ"מ הא הכא בא האיסור והתערובות כא' וכו' אך לרווחא דמלתא אמרתי לחלק כל הפת לבעלי בתים הרבה באופן שיהי' בכל מקום פת מועט ובכה"ג בודאי שרי עכ"ד ועי' מזה בדבריו בתשו' נאות דשא סי' ל"ד אמנם בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג. כאן כתב דאם נתערב פת שנבלע בו שומן עם פת אחר אינו בטל ברוב אף דהוי יבש ביבש וכאן לא שייך שמא יבשל ויתן טעם דאין דרך לבשל פת הרבה ביחד מ"מ לא מהני רוב דחיישינן שמא יערב הפת עם חלב וחמאה חם ויזדמן הפת שנבלע בו השומן עיי"ש ועי' בערוגות הבושם אות ד' מה שכתב ע"ד הלב"ש בזה והעלה דאם הי' פת מרובה בודאי לא בטל אף אם נתערב בכמה ככרות אך בעובדא זו שלא זב הרוטב רק על פת א' דהפת הזה בפ"ע הוי דבר מועט אף אם לאחר שניתוסף עליו פת היתר אם נימא דלא בטל לא הוי שוב דבר מועט מ"מ בכה"ג שנתערבה ע"י התערובות הרי הוא בטל ואין צריך לחלקו לכמה בעלי בתים וכל זה אם הי' עכ"פ רוב היתר וכאמור אבל אם נתערב פת מועט שנילושה בחלב חד בחד וליכא רוב היתר לכאורה פשוט הוא דחוזר ונאסר כיון דהוי עכשיו פת מרובה ויש לגזור שמא יבא לאכלו עם בשר אמנם לדינא גם בזה אין להחמיר כיון דמעיקרא הי' פת מועט שוב אינו חוזר ונאסר דאיך יעלה על הדעת דאם הי' תחלה רק כדי אכילה יום א' עם אנשי ביתו דהוי אצלו דבר מועט ואח"כ נתמעט ב"ב שהלכו ממנו וכיוצא האם נימא דיהא חוזר ונאסר כיון שנתמעטו הב"ב ויש יותר מאכילת יום א' לפי מנין הב"ב של עכשיו וכן להיפך אם הי' מתחלה ב"ב מועטים ונאסר הפת ואח"כ נתרבו הב"ב שיהי' מותר דבודאי ז"א דעיקר הוא איך שהי' בשעת אפיי' א"כ ה"ה אם אח"כ נתרבה הפת ע"י תערובות דלית לן בה כל שהי' מתחלה פת מועט כיון דהותר הותר אך סיים שם דמ"מ אין להתיר אלא ע"י טעימה שיטעום כל פת ופת דעל טעימת ישראל סומכין גם בזמה"ז אבל בלא טעימה אין להתיר וכל זה בפת מועט שנתערב אכן בפת מרובה שנתערב לאכלו עם בכר בודאי אסור אמנם לענין אם מותר לאכלם בחלב כיון דעיקר האיסור הוא רק גזירה דרבנן יש' לסמוך דשפיר בטל אף דהוי דבר שבמנין ואם אפשר לעשות תקנה לחלק לכמה אנשים שיגיע לכל אחד דבר מועט בודאי מה טוב ואפשר להתיר גם למכור אחד אחד להרבה אנשים ולהזהירם שלא יאכלו עם בשר עיי"ש באריכות ועי' מזה בשו"ת באר יצחק (מהגאון מקאוונא ז"ל) חיו"ד סי' י"ב אבל ביד יהודה בפיה"א ס"ק ה' ובפיה"ק ס"ק ה' שהעלה להקל בזה לגמרי דשפיר בטל זה הפת בין שאר הככרות ברוב דמסתברא דלא גרע פת זה מפת עכו"ם ובישוליהן וחלת חוץ לארץ וחמץ אחר הפסח דבטל ברוב אפי' בשאינו מינו ע"כ אם נתערב הפת הזה ברוב פת אחר אם יש בכולן ששים כנגד החלב הבלוע בפת זו מותר ואם אין בכולם ששים נגד החלב יש לעשות סימן בכולם שנילוש בחלב או לחלק להרבה בעלי בתים עיי"ש (וע"ל ס"ק י"א):

(ו) לאכלה. עי' במ"א סי' תמ"ב סק"ו (סוף ד"ה ואחר כך) שהביא מהמרדכי דאם נפל חלב (בקמ"ץ) על חטים אסור לאכלן עם בשר עכ"ד ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קצ"ב בעובדא כזו שנפל קדירה גדולה של חלב צוננת על חטין ולא הי' בהחטין ס' כנגד החלב והמורה התיר החטין לטוחנן לעשות מהם פת כיון שלא נבלע החלב בהחטין רק בצונן וכ' דהמורה הורה כבן סורר ומורה דפשוט שהחטין אסורים לגמרי שבודאי נבלע בהן החלב גם בצונן וחיישינן שמא יבא לאכול הפת בבשר דכיון דאין ידוע כמה חלב נבלע בהחטין ושמא נבלע הרבה חלב יש להחמיר מספיקא דאף דהוי דרבנן אין להקל כיון דבדין זה חזינן שהחמירו גם בב"ח דרבנן והביא מהא דלקמן סי' קל"ד דמבואר משם דאפי' למכור החטין לעכו"ם אסור שמא יחזור וימכרם לישראל והביא ממה ששאל חכם א' בזה דאף שהמרדכי כתב רק שאסור לאכלן עם בשר ולא כתב שאסורין לגמרי משמע דמותר למכרם לעכו"ם אין זה ראי' די"ל דכוונת המרדכי שיש היתר לאפות מקמח זה פת באופן שישנה צורת הפת שיכירם שהם של חלב שלא יאכלנו עם בשר אך כתב שם שיש היתר אחר לחטין אלו לערבן בחטין אחרים שיהי' בודאי ששים נגד החלב או כנגד כל החטין ואז מותר לטחון כל החטין ולאפות פת לאכלו במלח או בחלב ולא שייך בזה משום אין מבטלין איסור לכתחלה דלחלב אין בו איסור רק שהחשש הוא שמא יטעה לאכלו עם בשר ולענין חשש זה לא שייך הא דאין מבטלין איסור לכתחלה עיי"ש באריכות:

(ז) ואם לש. עי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' ס"ט מ"ש בעובדא שבקדירה חולבת העלה רתיחות החלב עד שזב החלב בתנור תחת ככר פת א' ויש אם זב ג"כ תחת שאר ככרות ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא אמנם בעיקר הדין אם גם כשלא נילוש מתחלה בחלב רק שבעת אפייה זב תחתי' חלב אם נאסר הפת עי' בחכמת אדם כלל נ"ג סעי' ה' דלאו דוקא בלש העיסה עם חלב דה"ה אם נאפה הפת כדינו בלי שום תערובות רק שאחר האפייה זב תחתיו חלב או שומן דינו כמו עיסה שנילושה אך במקום הפ"מ יש לסמוך להורות בפת שזב תחתיו חלב או שומן שיחלק הפת לבתים הרבה לכל בע"ב ככר א' וכו' וגם יעשה וסימן בכל ככר וככר דהיינו אם זב חלב ימשח מלמעלה בגבינה ואם זב שומן ימשח מלמעלה בבשר וכיון שעושה ב' דברים אלו שמחלק לבתים הרבה וגם עושה סימן יש להתיר אע"ג דקיי"ל דלא מהני הסימן שעושה לאחר האפייה (ע"ל ס"ק כ"א) מ"מ בכה"ג מהני וכתב שכן הורה מורה זקן א' מווילנא וסיים דמ"מ אין להקל בזה רק בדיעבד כשאירע כן שזב כנ"ל אבל לכתחלה אין לסמוך ע"ז עיי"ש ובבינת אדם שער או"ה סי' נ"א ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ' סק"ד שכ' דאם נשפך חלב על פת אפוי או רוטב של בשר שנשפך על פת כיון דבאמת בש"ס ובפוסקים ראשונים לא נזכר לאסור רק באפוי עם חלב אבל בנשפך לאחר שכבר נאפה לא נזכר רק שהחוו"ד החמיר בזה ע"כ יש למצוא עכ"פ תקנה שלא לאסרו שימשח הפת היטב מלמעלה בחמאה או בשומן שיהא ניכר היטב שהיא של חלב או של בשר במ"ש הפוסקים בפשטיד"א דכשניכר היטב מהשננונית שעליו מלמעלה מהני וה"נ מהני ואף דבעלמא לא מהני לעשות סימן לאחר האפיה מ"מ בכה"ג שפיר מהני עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ד שדעתו דבכה"ג שזב חלב על הלחם לאחר שכבר נאפה סגי בתיקון א' דהיינו שיחלק הפת להרבה אנשים או לעשות סימן עליו גם לאחר האפייה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' קפ"ט שכתב ג"כ בעובדא כזו דצריך לעשות שניהם דוקא דהיינו לחלק הפת להרבה אנשים וגם למשוח עליו מלמעלה מהגבינה או מהבשר עיי"ש וכה ראיתי בס' כרה שלמה בעובדא שאשה אחת אפתה לחם בתנור ושכחה וקטפה הלחם ממרק של בשר ואסר הפת להבעה"ב לאכול בעצמו רק שתחתוך הלחם ולמכור לנכרים חוץ מפלטר ונחתום ועמד למדן אחד וערער עליו ודעתו הי' להקל כיון שהעובדא הי' באשה עניה ע"כ יש להתיר גם להאשה עצמה לאכול ע"י הסימן שיעשה אח"כ וא"צ לחלקו לכמה אנשים ושאלו את פי הרב הגאון מו"ה נחום טריביטש ז"ל והעתיק שם תשובת הגאון הנזכר ותוכן דבריו הוא כיון שלא עירב חלב או בשר ושומן בגוף הפת רק שסכו הפת מלמעלה במרק והרי אנן קיי"ל דסיכה רק משהו בעלמא עברו לי' ואינו מבליע רק כ"ק ע"כ אין צריך להחמיר וסגי במה שעושה ההיכר אח"כ להתיר גם להאשה בעצמה לאכול הפת במלחא או עם בשר דוקא עיי"ש:

(ח) לש. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות מ"ד ומ"ה בעובדא שטמנו לרפואה כלי חרס עם יי"ש ומעט חמאה בככר לחם אחד בשעת אפיי' ונאפה הפת כן עם הכלי שבתוכו ופי הכלי הי' סתום בתוך הככר וכתב דזה פשוט הוא דהחמאה שמעבר הפנימי של הכלי הוא מפעפע לחוץ לתוך הלחם ע"כ אם יש ששים בהפת הזה נגד החמאה מותר הפת אפי' לאכלו עם בשר ואע"ג דבעלמא קיי"ל דבאפיי' אינו אוסר רק כדי נטילה מ"מ הכא שיש מעבר השני איסור שמן וצלול גרע טפי ואוסר לכ"ע עד ששים וגם צריך נטילה מספק שמא לא מהני ששים אבל שאר הככרות אע"פ שנוגעים בזו הככר לא נאסרו כלל דממ"נ אי מפעפע בטל בס' דפשוט הוא דאפי' רק בב' ככרות יש ששים נגד החמאה ואין לאסור שאר הככרות משום ריחא דכאן ליכא ריחא כיון שמכוסה בבצק כמש"ל סי' ק"ח דאם א' מכוסה בבצק מותר ואי ליכא ששים באותו הפת לבדו כנ"ל נגד החמאה נאסר זה הככר לאכלו אפי' במלח אע"פ דלכאורה נראה להתיר לאכלו במלח או בחלב דהא יש באותו הפת שנזכר שינוי מקום עמידת הכלי שיש בו גומא מ"מ אין לסמוך על זה דאין זה שינוי גמור ובודאי חתכו הלחם לב' כשלקחו הכלי ונשאר רק מעט כאן ומעט כאן וכשיחתוך ממנו עוד חתיכה א' לא יהי' הגומא ולכתוב תיבת על הלחם בכל מקום צ"ע אם מהני וכתב שם באות מ"ה דלאו דוקא בטמנו היי"ש והחמאה בכלי חרס כנ"ל דה"ה אם טמנו אותו בכלי זכוכית שקורין פלעשי"ל אע"ג דקיי"ל בעלמא דדוקא בפסח מחמרינן בכלי זכוכית אבל בשאר איסורין אמרינן דכלי זכוכית אינו מפעפע ואינו בולע וא"כ אינו מפליט לתוך הלחם כלל מ"מ בזה יש לחוש דאע"פ שאינו מפליט מהצדדים מ"מ מפליט מלמעלה דהא מכוסה הפה מלמעלה בבצק או בדבר אחר הבולע ומפליט ואפי' יש כיסוי של זכוכית