דרכי תשובה - ד קלט

להשתמש בקדירה זו אף לבשר דלמא ישכח וישתמש בהמים לחלב ג"כ כמו שהי' רגילים עד עתה אמנם לדינא העלה מדברי הפרמ"ג דאם יחדוהו לבשר וייחד ג"כ קדירה אחרת להשתמש בה בחלב שרי עיי"ש ועי' בשו"ת אוריין תליתאי סי' צ"א שהעלה ג"כ להקל בזה עיי"ש ועי' בהגהות מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג ריש סי' זה שכתב ג"כ להקל בזה דאין כאן חשש כלל דאף כשיטעו להשתמש בהמים שבקדירה זו לחלב ג"כ אין איסור שהרי יש כמה נ"ט ולדעת כמה פוסקים מותר אף לכתחלה וגם אין חשש רק כל זמן שהוא ב"י דלאחר מעל"ע הוי נטל''פ ואין לחוש בזה לשום מכשול ע"כ אם נעשה של בשר או של חלב יכול להחזיקו כך עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום במ"ז ריש סי' זה שהביא דברי הגהות מהרש"ק הנזכר וסיים וז"ל ונלענ"ד די"ל דדוקא אם אירע שנבלע בהקדירה הנ"ל הנקרא פארוו"ע טא"פ הרבה בשר או חלב אז הוצרך הגאון הנ"ל להחזיק הקדירה לבשר או לחלב דוקא ולהחזיקה כמו שהיתה מקודם אסור אבל אם רק ניתז על קדירה טפה מרק של בשר או חלב יכול אף לכתחלה להשהות הקדירה מעל"ע ואח"כ ישתמש בה כמקודם מים וליתנם לבשר או לחלב וכמו שהעלה כן בבינת אדם שער או"ה סי' מ"א אות נ"ח ע"ש טעמו ונימוקו בזה עכ"ל (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ט ס"ק ק"ו) מ"ש עוד בזה:

ובגוף הדין שכ'. הבאה"ט מהט"ז לענין מדוכה וסיים שהפר"ח חולק ומתיר עי' במנח"י כלל ס' סק"ג ובתורת יקותיאל סק"א שהשיגו ג"כ על הט"ז בזה ומתירין עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל נ' סעי' ז' ובחוו"ד ריש סי' זה שכתב שכן עיקר לדינא להתיר בזה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תרנ"ו מ"ש בזה ועי' בשו"ת מנחה חדשה סי' כ"ד מ"ש להצדיק דברי הט"ז בזה ומדחה דברי הפר"ח והמנח"י עיי"ש באריכות אבל המעיין בגוף דברי הפר"ח ריש סי' זה יראה דכל ההיתר של הפר"ח הוא משום שכן הוא רגיל להיות בכל בית מדוכה מיוחדת לבשר ומיוחדת לחלב וכשדכין התבלין דכין התבלין שרוצים לאכול עם בשר במדוכה של בשר והתבלין שרוצין לאכול עם חלב דכין בכדוכה של חלב ע"כ מדוכה זו אע"פ שלא ייחדה מתחלה לא לבשר ולא לחלב מ"מ עתה כשחוזר ומייחדה לבשר לבד מזהר זהיר בה עכ"ד ומשמע מדבריו דדוקא במקום שרגילים לעשות מדוכה של בשר בפ"ע ושל חלב בפ"ע אז אף שאירע שזה לא הי' מדוכה לכל אחד ואחד בפ"ע מ"מ עתה כשנעשית של בשר לא חיישינן אבל במקום שאין הרגילות להיות מדוכה לכל אחד בפ"ע רק מדוכה אחת ובה דכין דברים שאינם לא של בשר ולא של חלב אם אירע שדכו בה שומן אווז אסורה המדוכה דחיישינן שידוך בה תבלין הנתונים בתבשיל של חלב עיי"ש וכ"כ בפרי תואר סק"א ובמ"ז סק"א ובמחצית השקל ריש סי' זה לדינא עיי"ש:

וכתב שם עוד בפרי תואר דכל זה הוא רק היכא שיש לחוש לשומן הדבוק במדוכה אבל היכא דליכא שומן דבוק כגון שרחצו אותה היטב אף במקום שהרגילות להיות רק מדוכה אחת כנ"ל אין לחוש דלו יהי' שיתנו התבלין שנידוכו באותה מדוכה בתבשיל של חלב הא הו"ל נ"ט בר נ"ט ואפי' להמחמיר בעלמא בדין נ"ט בר נ"ט מ"מ כאן לא יחמיר לגזור בשבילו עכ"ד אמנם במ"ז שם הניחו בצ"ע דבודאי אף אם הדיחו המדוכה אח"כ אסור דהא נ"ט בר נ"ט ואינו ב"י לא מהני במדוכה עיי"ש ועי' בדברינו בסי' הקודם (ס"ק ס' וס"א) וצ"ע לדינא:

ומ"ש הבאה"ט מהא דלעיל סי' צ"ו דתבלין שנדוכו במדוכה של בשר אין אסורין אלא לחלב אבל לבשר מותר עי' בפר"ח סק"א שכ' הטעם דלא גזרו רק בפת ולא בדבר אחר עיי"ש ועי' בנחלת צבי מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה סק"ו מ"ש בענין זה והעולה מדבריו לדינא דאם כי הדין דין אמת דלאו דוקא עיסה דה"ה כל דבר אשר הדרך להחזיקו לזמן מרובה ולאכלו בין עם חלב בין עם בשר דינו כדין עיסה ואף בדיעבד אסור כמו פת מ"מ בתבלין ומלח כיון שהדרך להחזיק כלי מיוחד למלח של בשר בפ"ע ולשל חלב בפ"ע אין לחוש ולכן לא שמענו בשום מקום שמלח וכיוצא שנבלע בו בשר או חלב דנימא דאסור לגמרי ופשוט דהטאלפי"ן מלח שנבלע בו בשר שמחויב לפררו ולטחנו תיכף וליתנו בכלי של בשר וכן בנבלע בו חלב ליתנו בכלי של חלב ולא יניחנו שלם כדי שלא יבא לידי מכשול ומכ"ש שאסור ליתנו לאחר הפירור בכלי חדשה שאינה של בשר ולא של חלב אא"כ ייחדה בפירוש לשל בשר או לשל חלב עיי"ש וה"פ:

(ד) בחלב. עי' בהגהות חכמה שלמה שנסתפק בלש עיסה במי חלב או במימי חלב דהוי דרבנן לכל חד כדאית לי' לעיל סי' פ"ז אם נאסר פת זה לאכלו בחלב ועיי"ש במ"ש בזה והעלה לדינא להחמיר עיי"ש ועי' בס' יד אלימלך סי' כ"ט שעמד ג"כ בחקירה זו אם יש להקל בעיסה שנילושה במי חלב הנקרא סערוויטק"א יען כי הוא רק מדרבנן ועיי"ש במ"ש בזה ותמהני שלא הביאו מדברי הלחם הפנים לעיל סי' פ"ז ס"ק כ"ט בלחם לבן של עכו"ם אע"פ שבקצת ערי אשכנז דרך האופים להחמיץ העיסה במי חלב הנקרא מולקי"ן בצירוף שאר שמרים אין לאסור דכיון דלא הי' כח במולקי"ן לבד להחמיץ העיסה רק בצירוף שאר דברים הו"ל זה וזה גורם עיי"ש והביאו בבל"י שם בסוף הסי' ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה והביאו גם בשיורי ברכה שם אות ז' לדינא עיי"ש וביד דוד שם בהגהות ב"י אות ל"ה הרי דפשיטא להו דמשוה דין עיסה שנילוש בחלב לא אסרוהו דהא מה"ט הו"ל לכמה דיעות אחרונים לאסור אפי' יש ס' בפת נגד החלב וגם אינו מחמץ העיסה ובע"כ דהוא משום דהמולקי"ן שהוא מימי חלב הוא רק מדרבנן ע"כ לא שייך גזירה ודוחק לומר שהעכו"ם האופה עושה שינוי בצירוף הפת להיכר שנעשה עם מולקי"ן ואולי יש לומר כיון שכל פת פלטר שם בעיירות הללו נעשו באופן זה ופת פלטר ניכר לכל לא שייך לגזור כיון דניכר לכל רואה ולא אתי למיכל שום פת פלטר עם בשר בעיירות הללו וצ"ע. אמנם כל זה הוא לענין דיעבד או בגווני שכתב שם בלחה"פ ובבל"י שכל פת פלטר נעשה באופן זה וא"א להשיג פת אחר אז מותר אבל לכתחלה כשאפשר להשתמט מלעשות פח כזה בודאי פשוט הוא דאסור ויותר מזה כתבו האחרונים והבאתי דבריהם להלן (ס"ק ל"ז) דאפי' ללוש פת במים שהוחמו בקדירה של חלב ב"י אסור לכתחלה דשמא ישכח ויאכל הפת עם בשר דאע"ג דגם אם ישכח ויאכלנה עם בשר לא יאכל איסור בדיעבד מ"מ לענין פת החמירו חז"ל לאסור ללוש לכתחלה אפי' בדבר שמותר בדיעבד עיי"ש באורך א"כ פשיטא דבנ"ד אע"ג דבדיעבד לא עביד איסור דאורייתא גם אם יאכלנה עם בשר אסור לכתחלה:

(ה) שמא יבא לאכלה עם בשר. עפת"ש מ"ש מהלב"ש לענין אם נתערב פת זה עם ככרות אחרות וז"ל הלב"ש מעשה באשה שערכה לחמים גדולים מתוך העריסה לתוך התנור ולבסוף לא נשאר בהעריסה רק שיעור לחם אחד ונשפך רוטב של בשר הרבה מהקדירה להעריסה והושיבה גם הלחם ההוא לתוך התנור כי לא ידעה כי יש קפידא בדבר ואח"ז נתערבו הלחמים והוריתי דמדינא נ"ל שנתבטל הככר ההוא ככל דין ביטול יבש ביבש המבואר בסי' ק"ט ואף דהוי חהר"ל ודבר שבמנין אפ"ה בטל דליכא למימר כיון דלא הוי איסור מחמת עצמו רק איסור בלוע מחמת הרוטב שנבלע בככר א' דז"א דזה מיקרי איסור מחמת עצמו כמו בשר הבלוע