דרכי תשובה - ד יג

בזה וכ' ואני צעיר הרופאים כל ימי גדלתי בין ברכי הרופאים ולא מצאתי סעד לדברי רבינו הב"י ולא לדברי השארית יהודה שרצה להיות בעזרו דאע"ג דאיכא סכנת חולי גדול וכבד מאד עד מות לשותה חלב ממש ואח"כ דגים או לאוכל דגים ואח"כ שותה חלב מה תועיל נטילת ידים בינתיים להציל האוכל או השותה מן הסכנה ואינו דומה לנוטל ידיו בין דגים לבשר או בין בשר לדגים מפני סכנת צרעת דהוא דבר התלוי במגעת יד יחד בלא נטילת ידים בינתיים והאריך בזה וסיים ומ"מ כיון שיצא מפי הב"י מנעתי בתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה עיי"ש ועי' בהגהות מילואים שהביא מהס' אוצר החיים למהר"י צהלון אשר הי' רופא מומחה לרבים והביאו בס' מוסר השכל בלשון חכמים על הלכ' דעות להרמב"ם פרק ד' אות י' דאין לאכול דגים לא עם בשר ולא עם חלב כי אז מולידים חולאים קשים עכ"ד ועי' בס' מור וקציעה על האו"ח סי' קע"ג ובשו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד סי' ז' ובאלי' רבה או"ח סי' קע"ג ובס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' ל"ג ובמחזיק ברכה אות ד' ובעקרי הד"ט חיו"ד סי' י"ד אות ה' ועי' בס' יד דוד בהגהות ב"י אות יו"ד מה שהאריך בזה ומאסף לכל דברי האחרונים שמדברים בענין זה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בפרמ"ג או"ח בא"א ריש סי' קע"ג שכ' בשם השיורי כנה"ג והא"ר סקט"ז שיש נמנעים מדגים בחלב ודוקא בחמאה מבשלים אבל לא בחלב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ו שכ' דכיון שדבר זה אין לו יסוד בדברי חז"ל רק מהלכות הרופאים ע"כ יש להורות הכל לפי המקום והזמן דאין כל המקומות והזמנים שוין בטבע עיי"ש ועי' ביד אפרים מ"ש בזה וסיים דבמדינותינו עמא דבר מבשלין דגים עם חלב ולא קפדו כלל עי"ש:

(מד) לעשות חלב משקדים. עבאה"ט ופת"ש ועי' בס' רוח חיים (להרב מו"ה חיים פלאגי ז"ל) אות ז' שכ' דגם מה שנוהגין לעשות מאכל לביבות ממולאים בשקדים וצוקע"ר ועל גביו מבחוץ זורקין שקדים מכותשים הדק היטב עד שנראה כגבינה טוב לזהר שלא לאכלו בתוך סעודה של בשר עיי"ש אמנם יעוין להלן (בס"ק שאח"ז) שהבאתי מהס' שלחן גבוה דכל שאין בשר בהתבשיל ואכלו לחודיה אע"פ שהוא בתוך הסעודה של בשר אין לחוש:

(מה) חלב משקדים. עבאה"ט ופת"ש ונ"צ ועי' בפר"ח סק"ז שהעלה דהעיקר כדעת הרמ"א דבעוף א"צ להניח שקדים עיי"ש וכ"כ בכו"פ ובשו"ת אדני פז סי' מ"א לדינא עיי"ש אמנם בפרי תואר סק"ה מדחה דברי הפר"ח ופסק לדינא כהש"ך להחמיר עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ב שהביא מנהגי ערי הספרדים בסעודות חתונה או שאר שמחה וגיל שבתוך המאכלי בשר אוכלין ג"כ מאכל הנעשה מאורז או עלי גפן בחלב שקדים ואין נזהרים להניח שקדים אצלו וכתב הטעם כיון שאוכלין אותו לחוד ואין נותנין אותו עם בשר רק עם שאר תבשיל אע"פ שיש על השלחן בשר לל"ב עיי"ש ומבואר מדבריו דדוקא אם אין שם בשר בתוך המאכל אבל ביש בשר בתוכו אין היתר אמנם בכנה"ג בהגהות ב"י אות ח' מבואר דנוהגין שם להקל בזה גם בעלי גפן או בכרוב שהם ממולאים בבשר עם חלב שקדים עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ו' שהביאו וכ' די"ל הטעם כיון שהבשר מכוסה בהעלים והכרוב ואינו ניכר בהקערה לא הבשר ולא החלב רק בפיו הוא מרגיש אין כאן מראית עין ועוד י"ל טעם ההיתר דכיון שאין עושין כן אלא בסעודות גדולות כגון חתונה ומילה ומשימין אותן בקערות פארצילא"ן או בשאר קערות יפות שאין דרך לאכול בהן שאר תבשיל וגם נותנין אותן עם פירות ומגדנות על השלחן וכמעט הוא ניכר במקומו ושעתו יותר מהנחת עיי"ש ועשפ"ד סק"ו מ"ש בזה וסיים ולענין דינא בסעודות גדולות בודאי ראוי להניח אצלו משקדים עכ"ל ועי' מזה בשו"ת פאת השדה סי' ל"ו במנהג מקום א' שבסעודות חתונה מביאין על השלחן בשר בהמה עם איזה מעשה בצק עם מאכל אשר מראהו כמראה גבינה ממש אשר עשתה המבשלת מן חלבון ביצים עד שא"א להכיר כלל אם אינו גבינה ממש ועיי"ש במ"ש בזה והעלה ג"כ לדינא שיש לחוש למראית עין ואין לאכלן אא"כ מניחין בצידו קליפת ביצה עיי"ש באריכות:

(מו) בשר עוף. עי' בהגהות יד אברהם ובס' מאורי אור בחלק באר שבע בסוף מס' חולין בחידושיו ליו"ד סי' זה שכ' דבכונה כ' הרמ"א בזה ומניחין בה בשר עוף דבשר חי' יש להחמיר טפי מבשר עוף כיון דבשר חי' דומה לבשר בהמה ואיכא למיחש טפי למראית עין דהרואה יאמר שהוא בשר בהמה עיי"ש וכ"כ בחגורת שמואל סק"ו עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת מטה יוסף חלק ב' סי' ז' אות ט' שכ' דשוה חי' לעוף בזה לכל דיניו והא דנקיט הרמ"א עוף משום דעוף שכיח טפי והביא ראיות לזה מלשון הפוסקים עיי"ש וכ"כ בפר"ח סק"ז אגב אורחי' שאין לנו להוסיף להחמיר בזה בבשר חי' יותר מבשר עוף אף שבשר חיה דומה לבהמה עיי"ש:

(מז) הואיל ואינו רק מררבנן. עי' בנחלת צבי מה שתמה על המהרש"ל והש"ך וכ' דבאיסור דרבנן לא חיישינן למ"ע רק בפני הרואים אבל לא בחדרי חדרים ועי' בשו"ת מחנה יהודה סי' ל"א מה שהאריך בדברי הנ"ל בזה ותמה עליו על שנעלם ממנו דברי הנו"ב תניינא חלק או"ח סוף סי' ל' שכ' דאיכא פלוגתת הפוסקים בזה ועיי"ש במה שפלפל בזה ובמה שכ' בזה לדינא עיי"ש באריכות:

סעיף ד (מח) בחלב אשה. אף שלא כנסו בכלי. יד יהודה:

(מט) מפני מראית עין. עי' בחגורת שמואל סק"י שכ' וז"ל אם הניח אצל חלב אשה שקדים נמי מותר דאז נמי ליכא משום מראית עין עכ"ל:

(נ) ואם נפל לתוך התבשיל. ואם עירב במזיד בתבשיל אסור לו ולמי שנעשה כן בשבילו חידושי הגרעק"א:

(נא) בטל ואין צריך שיעור. עי' בדברי זקני הלבוש שהתנה שלא יהא נראה מראית החלב שאם נראה מראית החלב אסור משום מראית עין שהרואה יאמר חלב בהמה הוא עיי"ש וכ"כ בערך השלחן הספרדי אות ט"ו מהרשב"א דבעינן שלא יהי' ניכר התערובות דכל שניכר התערובות אסור עיי"ש ועי' מזה ביד דוד הספרדי בהגהות ב"י אות ד':

(נב) ואין צריך שיעור. עי' פרי תואר סק"י שכ' דאף אם החלב הוא רוב נגד מה שבקדירה אין לאסור דאע"ג דקיי"ל דכל דאיכא רוב הוי כבעינא מ"מ בכה"ג אין לאסור עיי"ש אמנם יעוין בערך השלחן שם שהביא מלשון הרשב"א דעכ"פ רוב בעינן בזה ופחות מרוב אסור עיי"ש:

(נג) דאסור לבשל עיין