דרכי תשובה - ד קלח

דבר בינתיים תו נתקנח לחלוחית הלפת מהסכין ואינו מבטל טעם השמנונית עיי"ש:

סעיף א (א) אין לשון. עפת"ש ונחלת צבי מ"ש מתשו' צמח צדק שאסור לתת חלב לתוך היין לצחצחו אף שיש ס' דהוי מבטל איסור לכתחלה והפת"ש חולק עליו בנ"צ ותמהני שלא הביא דברי הכנה"ג בהגהות הטור אות ג' שכתב כדבריו להתיר לערב ביין מעט חלב והסכים עמו מהר"י אושקפ"ה עיי"ש ועי' במ"ז סק"א שהביא דברי הצמח צדק והכנה"ג הנזכר וכתב דבאמת לא פליגו הצ"צ עם הכנה"ג רק במערב, חלב ביין לתקנו דמשום הפסד היין מתיר הכנה"ג דהו"ל כמו דיעבד אבל לערב לכתחלה מעט חלב בפת אפי' בפחות מס' אפי' שלא ע"מ כדי לאכלו בבשר אסור הפת לכ"ע עיי"ש אכן בשו"ת מהרי"ט חלק ב' ביו"ד סי' י"ח מתיר גם במערב מעט חלב בפת בפחות מס' דאין זה מבטל איסור לכתחלה דהיתר בהיתר הוא עיי"ש ועי' מזה בס' בית יהודה (מהגאון מהר"י לאנדא ז"ל מפוזנא) בחידושיו ליו"ד לעיל סי' ס"ט סעי' י"ד מ"ש בענין זה ונותן פנים מסבירות להלכה לדברי המהרי"ט בזה עיי"ש ועי' בס' קול בן לוי (מפתחות הכנה"ג) סי' קל"ו שכתב וז"ל מותר לערב חלב ביין אם יש ביין ס' כנגד החלב ולשתותו עם בשר עכ"ל והביאו הגאון הח"ס בהגהותיו להיו"ד כאן והסכים שכן עיקר לדינא להקל אך כתב דכ"ז ביין אבל ליתן מעט חלב במים צ"ע קצת עיי"ש (וע"ל סוף ס"ק ב' מ"ש מהגאון מהרש"ק) ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ב שהעלה דבמה שנותנין מעט חלב ביין כדי לצחצחו ויתלבן ויהי' לו מראה יין טוב כיון דאין דרך כלל לתת הרבה וגם אדרבה החלב פוגם ביין שממתקו ומבטל חריפתו ובודאי אין נותנין אלא מעט מותר גם לכתחלה דלא שייך לאסור מלבטל איסור לכתחלה אלא אם יכול לבא לידי טעם אך הוא נותן בכוון פחות מס' כדי שיתבטל לכך הוי מבטל איסור משא"כ אם אופן תיקונו אינו בנמצא כלל שיתן טעם זולת באינו נ"ט אין זה מבטל איסור וסיים שכן המנהג להתיר בכה"ג עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תרנ"ז אות ו':

ועיין בבאה"ט לעיל ריש סי' פ"ז מ"ש מהרדב"ז אודות הצוק"ר שמערבין בו חלב ועי' בדברינו שם (ס"ק כ"ה) מ"ש בזה לדינא ועי' עוד בדברינו להלן סי' צ"ט (ס"ק מ'):

ועיין בחמודי דניאל הלכ' בשר בחלב אות י"א שהעלה דה"ה שאר משקה שדרך לשתותו בצמא ועושין ממנו הרבה (דמיעוט אפי' פת מותר) כגון קווא"ס אסור לעשות בחלב או בשר ואם הוא משקה חומץ אסור לעשותו אפי' בכלי של א' מהם דלא שייך בזה נ"ט בר נ"ט ולא נטל"פ מחמת שאינו ב"י דכל זה לא שייך בדבר חריף שאם יבשלו עם הפוכו אסור אפי' בדיעבד עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ו ס"ק ס"א):

ועיין עוד בשו"ת מהרי"ט שם שכתב שכל מה שכ' בפוסקים להחמיר בענינים אלו בזה ובכיוצא בזה הוא רק אם יש לחוש שיאכל עם בשר או חלב ממש אז גזרינן שלא יאכל כלל אבל בדבר שאין לחוש רק שיאכלו אחר אכילת בשר או גבינה וחלב אין לחוש כולי האי כיון שאינו בשר או גבינה וחלב ממש אלא שהוא בכלל תבשיל של בשר או של גבינה עיי"ש והביאו במנח"י כלל ס' סוף סק"ג עיי"ש:

(ב) לשין. עי' פלתי סק"א שהביא מדברי המהרי"ט דאם יש ס' בעיסה נגד החלב נתבטל בס' ומותר לאכלה בבשר והשיג עליו והוכיח דלא מהני מה שיש ס' נגד החלב עיי"ש אמנם יעוין בבית מאיר שהתפלא על הפלתי בזה וכי ס"ד שיהא איסור דרבנן חמור מאיסור דאורייתא שאם בישל בב"ח ממש יהי' בטל בס' ושרי ובכגון זה יהי' הפת כולו אסור עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל נ' סעי' ד' שפסק כן לדינא בפשיטות דדוקא כשהי' בהעיסה כ"כ חלב עד שלא הי' בה ס' כנגדו אסיר אבל אם אין שם רק מעט חלב עד שיש בהעיסה ס' כנגדו מותר עיי"ש:

ולענין אי שרי לכתחלה לעשות כן לערב מעט חלב במים באופן שיש ס' בהעיסה נגד החלב ולאפות בו פת אפי' ע"ד לאכלו לבדו עם חלב עי' בדברינו להלן (ס"ק ל"א):

(ג) עיסה. עבאה"ט ועי' בס' עצי לבונה שכתב דמדברי הלו"ז בענין מדוכה יש ללמוד לכאורה דמי שיש לו קדירה מיוחדת תמיד להחם בה חמין ואינה לא של בשר ולא של חלב ומשתמשין בכל יום תמיד בהמים פעמים לבשר ופעמים לחלב ואח"כ זב תחת קדירה זו רוטב של בשר דאסור