דרכי תשובה - ד קלז

שנפשו של אדם קצה בהם וכו' ועי' במ"ז סוף סי' זה שהביא בזה מהמנח"י כלל כ"א ס"ק כ"ז בחתך הפרי עם תולע דאין לאסור הפרי דהטעם של תולע הוא פגום וכתב דאע"ג דקיי"ל בכ"מ דחורפי' מחליא לי' לשבח אפ"ה אין חריפות הפרי מחליא להטעם של תולע לשבח דדוקא טעם דאינו ב"י הוא דמחליא לשבח אבל דבר הפגום מעיקרא לא מחליא לשבח ע"י חריפות ומיהו ודאי שאין ללמוד מזה לכל הדברים וצ"ע עכ"ד ועי' בדבריו בשער התערובות חלק ג' פרק י' שכתב וזה לשונו עוד אבאר לך נטל"פ בדבר חריף דקיי"ל דאסור דחורפי' מחליא לי' לשבח לאו בכל נטל"פ כן הוא דמאכל הנפסד מאוכל אדם ונפל לדבר חריף אף שאין פגמו יש להתיר דמ"מ אוכל גופא פקע שם איסור מיני' עכ"ל ועי' בחידושי הלכות שבסוף הס' אמרי יואב סי' ב' מ"ש בביאור דברי הפרמ"ג בזה וכתב שם בבורית שנפל לתבשיל חומץ כיון שהעיד הצ"צ דבורית הוא פגום לגמרי עד שנפסל מאכילת כלב ע"כ פשוט הוא דגם אם נפל לדבר חריף כמו חומץ שוב אינו חוזר לאיסור עיי"ש באריכות:

סעיף ה (עד) קישואים. וה"ה אבטיחים. ס' זר זהב על היו"ד כת"י (מהגאון בעל אורח מישור ז"ל):

(עה) בגרירה. עי' מנחת כהן חלק א' מס' התערובות פרק י"ג שכתב דגרסינן גרידה בדלי"ת ולא ברי"ש עיי"ש ועי' בס' מלאכת שמים על דיני סת"ם בבינה סוף כלל ו' מ"ש לחלק בין גרירה ברי"ש ובין גרידה בדלי"ת עיי"ש:

(עו) בלבד. עי' באה"ט ומ"ש שהקליפה צריך שתהי' גסה קצת כדי שתוכל להנטל כולו כא' הנה באו"ה כלל כ"ד אות ה' וכלל ל"ח אות א' נראה מדבריו דשיעור קליפה הוא ברוחב קש עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ח שהביאו וכ' רוחב קש לא ידענא מה הוא וסתם קליפה דקה שיוכל להנטל כאחת עיי"ש וראיתי בהגהות פרמ"ג כת"י ישן לחכם א' שכ' דמ"ש האו"ה ברוחב קש כוונתו דבשיעור זה יוכל להנטל כאחת עכ"ד איברא כי מדברי הפוסקים שהשמיטו דברי האו"ה הנזכר וכן מדברי השפ"ד הנזכר נראה דס"ל דמ"ש האו"ה שם ברוחב קש לאו דוקא הוא דאין ליתן גבול לזה דלא כל דבר שוה דבצנון וכיוצא שיכולין לקלוף קליפה דקה שתנטל כאחת אף בפחות מכדי רוחב קש בודאי סגי:

(עז) שיגרוד מקום החתך. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהוא פחות מקליפה ועי' במנח"י כלל נ"ו ס"ק ט"ז מה שמתמה על הש"ך שסותר א"ע מכאן לדלעיל סי' צ"ג סק"ו שכתב דגרידה הוא כמו קליפה ועשפ"ד לעיל סוף סי' צ"ב שהביאו ועיי"ש במ"ש לתרץ דברי הש"ך בזה ועי' ביד יהודה לעיל סי' צ"ג בפיה"א סק"ט שמתרץ כוונת הש"ך במ"ש בסי' צ"ג שם דגרידה הוא כמו קליפה דבאמת גם הש"ך ס"ל בעלמא דבכ"מ דצריך קליפה לא מהני גרידה כי גרידה הוא פחות מקליפה ומ"ש שם דגרידה הוא כמו קליפה כוונה אחרת אתו בזה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ה שהבאתי מהאו"ה דבכ"מ דצריך ליטול כדי קליפה צריך ליטול קרום עב כרוחב קש חטים והפרמ"ג כתב דמדברי כל הפוסקים משמע דאין שיעור לדבר דכל שיכול להנטל כולו כא' אפי' פחות מזה סגי עיי"ש:

(עח) אם חתך בו לפח. עי' בגליון מהרש"א שציין לדברי הש"ך לעיל סוף סי' פ"ט דכ"ש נעיצה דמהני בזה דהא נעיצה עדיף מחתיכת לפת עיי"ש והנה לפי הטעם שהביא הש"ך ס"ק כ"א משום דסתם סכין שמנונית קרוש על פניו עיי"ש מבואר דאם ידוע שהי' הסכין נקי וליכא שמנונית קרוש על פניו סגי אף שלא נעצה מיהו הנה הש"ך מסיים שהת"ח מביא טעם אחר והביאו בשפ"ד שהוא משום שהסכין פולט כיון שהם חריפים קצת וכתב דלפ"ז אפי' במקונח בעינן חתך בה לפת עיי"ש ממילא דאף שהי' נקי לא מהני אא"כ הי' נעיצה אולם לדינא עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ג ובפיה"ק ס"ק ל"ה מ"ש בזה והכריע דלכתחלה יש להחמיר להצריך גרידה אף בסכין נקי ובדיעבד מותר בהדחה עיי"ש:

(עט) לפת. שקורין ריבי"ן ש"ך ס"ק כ"ב. ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ט שכ' דה"ה מה שקורין מייערע"ן הוא לפת והראה מקום לדברי המ"א באו"ח סי' ר"ה סק"ט עיי"ש:

(פ) אלא הדחה בעלמא. היינו בשאינו מקונח. ביאור הגר"א ס"ק ט"ו ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ה ובפיה"ק ס"ק ל"ו מ"ש בזה והעלה כיון דלדעת כמה פוסקים אף בסתם סכין שאינו מקונח כל שחתך בה לפת אפי' הדחה א"צ ע"כ אם א"א להדיחו יש להתיר גם בלא הדחה עיי"ש:

(פא) אפי' צנון. עי' ביד יהודה בפיה"א סק"מ ובפיה"ק ס"ק מ"א שהביא מדברי הש"ס והפוסקים דה"ה סילקא ושאר דבר חריף ועיי"ש שכתב דבחלתית צ"ע אם מהני חתך לפת עיי"ש:

(פב) צנון שחתך. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלחתוך לכתחלה לפת כדי לחתוך אח"כ צנון אסור וע' בערך השלחן אות י"ז מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ו ובפיה"ק ס"ק ל"ז מ"ש בזה ומצדד דבהי' הסכין מקונח היטב היטב אולי יש להתיר גם לכתחלה עיי"ש:

(פג) ומבטל טעם הנפלט מהסכין. עשפ"ד ס"ק כ"ב שהביא מהת"ח דדוקא מבשר לחלב מהני לפת אבל בסכין איסור לא מהני מה שחתך לפת ועיי"ש עוד בס"ק כ"ג ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ז שהעלה דבסכין של איסור יש להחמיר בזה אפי' בדיעבד ובפיה"ק ס"ק ל"ח לא פסק כן בהחלט רק בצ"ע עיי"ש:

(פד) לפת שטעמו משונה. עבל"י ושפ"ד ס"ק כ"ב שכתב דה"ה כל מיני מתיקה מבטלין טעם ומחליש עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ח ובפיה"ק ס"ק ל"ט מ"ש בזה והעלה דלדינא אין לסמוך ע"ז ואין לסמוך להתיר בדבר אחר מתוק רק לפת דוקא דהיינו ריבי"ן או מייערע"ן עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ע"ט):

(פה) לחם. עי' במנחת כהן סוף חלק א' מספר התערובות שכתב וזה לשונו והנה מכל מ"ש נראה שדבר פשיט הוא שאסור לחתוך פת בסכין של בשר לאכלו עם חלב או איפכא ואם חתכו ורוצה לאכלו עם חלב צריך גרידה במקום החתך כדין החותך צנון שאינו חריף וכו' וזה אפי' בסכין מקונח ואינו ב"י משום שלעולם נשאר בסכין קצת שמנונית טוח על פניו ואינו ניכר והוא נדבק בלחם וכו' עכ"ל ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ט (ס"ק מ"ט):

(פו) רק פעם א' עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ט ובפיה"ק סק"מ שנסתפק גם בחתך רק בפעם א' אם שוהה הרבה בין הלפת להצנון עד שיש שהות להתייבש הלחלוחית מהלפת שעל הסכין וסיים בצ"ע עיי"ש:

(פז) הרבה פעמים. עי' ביד יהודה שם שכתב דזה ברור הוא דלאו דוקא בחתך כמה פעמים צנון בזה אחר זה דמפסיק בין לפת לצנון בחתיכות צנון אלא דה"ה אם מפסיק בחתיכת דבר אחר בינתיים דהיינו שחתך דבר אחר אחר הלפת אין להתיר לחתוך אח"כ צנון דכיון שמפסיק בכל