דרכי תשובה - ד קלו

חרפייהו בהמים אבל לאחר שנכבשו כמה ימים במים בודאי נעשו חריפים עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ' ובפיה"ק ס"ק כ"א מ"ש בזה. וכל זה הוא לענין גוף הזיתים אמנם לענין שמן זית עי' בשו"ת שבות יעקב חלק א' סי' נ"ו שהביא מפסקי תוס' דשמן זית עז וחריף ומפליט כמו רותחין אפי' בצונן. והוא ז"ל הביא ראי' מדברי הש"ס פסחים דף ע"ו דלא משמע כן עיי"ש] ועי' בבאר יעקב להלן סי' ק"ג סעי' ד' שהביאו ועיי"ש במ"ש ליישב דברי הפסקי תוס' שלא יקשה עליהם קושיות השבו"י אמנם לדינא גם הוא העלה שאין להחמיר כי דעת תוס' והרא"ש נראה דשמן זית לא הוי חריף ע"כ אם נפל חלב תרבא בשמן זית וסילק אותו לאחר שעה כשר השמן אפי' בלא הפ"מ עיי"ש באריכות גדול ועי' בדברי שאול ויוסף דעת להלן סי' ק"ג בעובדא שאפו לחמים שנעשו בחלב וחמאה במחבת ואחר איזה ימים אפו במחבת זו לחמים עם שמן זית ואח"כ אירע שאפו לחם ומשחוהו בשומן והביא מדברי הפסקי תוס' הנ"ל דשמן זית הוי דבר חריף ופלפל בדברי השבות יעקב והבאר יעקב הנזכר והביא ראי' מדברי הרמב"ם פ"ג דמעשר דשמן זית לא מקרי דבר חריף עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ר' ובשו"ת משיב דבר (מהגאון בעל העמק שאלה) חיו"ד סי' כ"ד ובס' דורש לציון דרוש י"א ובשו"ת תולדות יצחק הנספח להס' עולת יצחק סי' ט"ז ובס' חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ט"ז (דף קט"ז ע"ד):

(סו) הרבה ביחד. ולענין השיעור כמה נקרא בזה הרבה ביחד עי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"א מ"ש בזה וסיים דכיון שיש בזה כמה ספיקות דפלוגתא ע"כ אם יש בודאי בהנשארים רוב כנגד אותן שנחתכו בראשונה טרם שנתקנח הסכין יש להתיר עיי"ש:

(סז) נתבטלו באחרים. עי' בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' ל"ח באמצע התשו' (דף י"ח ע"ב) שכתב מהאו"ה דאפי' ידוע שבישל העכו"ם את שלו והשתא לא הוי יבש ביבש אפ"ה כיון שכבר נתבטל בידו בתערובות יבש ביבש שוב אינו חוזר לאסור כשנעשה לח בלח להצריך ששים עיי"ש ועי' בערך השלחן הספרדי אות ט"ז שהביאו וכתב דהאו"ה לשיטתו שפסק כהרא"ש דאם נודע התערובות ביבש ביבש מותר לבשלם יחד דנהפך להיתר לגמרי אבל לדידן דקיי"ל להלן סי' ק"ט דיבש ביבש שנתבטל ברוב לא נהפך להיתר ואם בישלם יחד אח"כ נאסרו ממילא דגם בזה אם ידוע שכבר בישל העכו"ם את שלו אסור עיי"ש:

(סח) נתבטל טעם הסכין בראשונים עי' פר"ח סקי"ח שהאריך להביא ראיות דלא אמרינן שנתקנח שמנונית הסכין בראשונים עיי"ש ועי' בש"ך ס"ק כ' שכ' דבודאי לענין דינא אין לסמוך על זה דכבר נתבטל טעם הסכין ומה"ט כ' הרב דבמקום שנוהגין להחמיר אין לשנות והרב כתב זה רק דיש ליישב המנהג שסומכין אהאי טעמא דכבר נתבטל וכו' משום שיש בלא"ה צד קולא שיש ספק וכו' מש"ה סמכינן אהך סברא דנתבטל הטעם וכו' עיי"ש איברא כי בחוו"ד בביאורים סוף סי' זה כ' להקל לסמוך על סברה זו באם גורר מלח בסכין חלב ומלח בו בשר דאמרינן דבטל טעם הסכין בגרירה הא' והב' עיי"ש וכה ראיתי בס' זר זהב על היו"ד כת"י מהגאון בעל אורח מישור שסמך לדינא אסברה זו דנתקנח הסכין וכו' שכתב ומה"ט נראה לי דאם חתך עיסה שקורין לאקשי"ן דק דק בסכין של בשר ב"י אם יכול להדיחן או לגוררן במקום החתך פשיטא דמותר לאכלו בחלב כדין קשואין אלא אפי' חתכן דק דק וקטן מאד באופן שא"א להדיחן או לגוררן ג"כ מותר לאכלן בחלב דהסכין נתקנח בראשונות ואח"כ האחרים בטלים ברוב כדין יבש ביבש ולא עוד אלא דאפי' ששים יש דהא חותכים הרבה וה"ה אם חתכן בסכין של איסור ב"י דק דק דינא הכי כמו בפירות יבשים שכ' הרמ"א עכת"ד אמנם יעוין במנח"י כלל ס"א ס"ק כ"ז שעמד ג"כ בזה וכתב וז"ל וי"ל דשאני הכא שחותכין וממלאין מהם חביות גדולות מאוד ע"כ בודאי נתבטל משא"כ לעיל וכו' עכ"ל והביא בס' חגורת שמואל ס"ק כ"ד עיי"ש הנך רואה שהמנח"י לא רצה לסמוך אהא שנתקנח הסכין בחתיכה א' וב' רק היכא שחותכין הרבה מאוד וצ"ע:

(סט) הכרוב. עי' ביד יהודה בפיה"א באמצע ס"ק ל"ב מ"ש בדברי הרמ"א בזה וכתב דנראה לכאורה מלשונו דכרוב לאחר שנכבש נחשב לדבר חריף וז"א דברור הוא דגם לאחר שנכבש לא הוי דבר חריף כלל כיון שאוכלין אותן כך חי והוא רק חומץ קצת ובודאי לא גרע מבוסר דלא מקרי דבר חריף עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' י"ט שכתב דפשוט הוא דזה הכרוב אינו ר"ל כרוב שלנו שקורין בל"א קרוי"ט ובלשון רוסי"א קאפוסט"א דזה המין חותכין קודם החימוץ ועוד דזה המין מוחזק הרבה בתולעים ואסור לאכול של עכו"ם מפני התולעים הרבים הנמצאים בהם ולכן אף שנהגו לאכול אוגערקי"ס ובורקי"ס שלהם אין ראי' לקרוי"ט דבאוגערקי"ס ובוריקע"ס אין בהם חשש איסור רק מפני הכלים והכלים שמעמידים בהם הם נקיים ואף שמעמידין את האוגערקע"ס בחמין סתם כלים של עכו"ם אינם ב"י ועוד שמבשלין את המים בהכלים נקיים במכוון שלא יקלוטו טעם פגום משא"כ קרוי"ט אין אוכלין בשום מקום מפני התולעים אך זה כרוב איני מין קרוי"ט אלא הוא מין שאינו מוחזק בתולעים וחותכין אותן אחר שנתחמצו ודינם כדין הלימוני"ס עכ"ד ובע"כ שזה הכרוב הוא חריף באמת ודלא כהקרוי"ט שלנו שכ' היד יהודה (ע) ויש מקומות שמחמירין בזה. עבאה"ט שכתב מהט"ז שהמחמירים בכרוב וכו' יחמירו ג"כ במרקחת תפוחים ומי לימוני"ס ועי' בחוו"ד בחידושים ס"ק י"ד שפסק כהש"ך דאף להמחמירים בכרוב פרוס מתירין מי לימוני"ס כיון שיש עוד סברה לומר שיש להם כלים מיוחדים וסיים שכן המנהג עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק י"ב שכתב ג"כ סברות להקל במי לימוני"ס אף להמחמירים בכרוב פרוס עיי"ש:

(עא) שמחמירין בזה. היינו כשחותכין אחר חמיצתו. מאורי אור בחלק קן טהור בחידושיו ליו"ד כאן (בדף ק"י ע"ב מהס'):

(עב) תפוחים או לפתות עבאה"ט מ"ש מהט"ז אם חתך התולע עם הפרי מותר ע"י קליפה מעט וכו' יעי' בפר"ח סוף סי' זה מ"ש בזה והעלה דצריך ליטול כדי קליפה היינו לקלוף סביבות המקום שישנו שם התולע עיי"ש ועי' בס' מזמור לדוד (להרב מהרד"ש ז"ל) שהתפלא על הפר"ח בזה מדוע לא יאסר רק מקום סביבות התולע הגע עצמך כשהתולע הוא למעלה בתחלת הפרי או באמצעו והרי אחר שחתך התולע הלך וחתך את הפרי עד גמר חתוכו נמצא דכל מה שחתך אחר התולע הי' בסכין האסור שלחות התולע הוא דבוק ובעין עליו וא"כ דבר פשוט הוא שאסור כ"ק בכל הפרי שנגע בו הסכין דאגב דוחקי' וחורפי' דפרי בלע עכ"ד ועמ"ז ס"ק י"ג דמ"ש קליפ"ה מע"ט ר"ל לא קליפה ממש אלא קליפה קצת כעין גרירה די בין בשאר פירות ובין בצנון עיי"ש ועי' בעצי לבונה שכתב דאף בפירות חמוצים סגי בקליפה מעט ולא קליפה ממש וכן אף בפירות שאינם חמוצים צריך קליפה מעט ועיי"ש במ"ש דכל הפוסקים דברו רק לענין הפרי אבל לענין הסכין לא נמצא בפוסקים מה דינו אם חתך פירות חמוצים או בצנון וחתך תולע שבתוכו ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא סיים דעכ"פ סגי בנעיצה י' פעמים בקרקע קשה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ג ובפיה"ק ס"ק ל"ד שהעלה דבצנון בעינן קליפה ממש ובשאר פירות חמוצים סגי בגרירה ולענין הסכין הביא בשם המהרש"ל והב"ח שים להחמיר לנעוץ עשרה פעמים בקרקע קשה וסיים בצ"ע עיי"ש:

(עג) או לפתות. עבאה"ט מ"ש מהט"ז כיון שמקילין בדבר