דרכי תשובה - ד קלד

חוזק המדוכה או דוחקא דסכינא עיי"ש ועי' מזה בשו"ת רב טובך חלק ב' סימן נ"ו באורך:

ועיין עוד במ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק כ"א שכתב בעובדא שבא לפניו בא' שחתך מלח קשה שקורין טאלפי"ן בסכין חולב ומלח בו בשר ולא הי' ס' במלח נגד הלהב של הסכין והי' הפ"מ דע"ש והתיר משום דהוי כעין ס"ס ספק שמא הלכה כהמ"ד דיש בחתיכה עצמה ס' נגד כל המלח שעלי' וגם יש ספק שמא הלכה דמלח לא הוי דבר חריף והפר"ח מקיל בנ''ט בר נ"ט אף דאנן לא קיי"ל כן מ"מ כיון שיש גם צירוף דיש בחתיכה ס' נגד המלח יש להתיר בהפ"מ וע"ש עיי"ש ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תמ"ד וביד יהודה לעיל סי' ס"ט שם בפיה"א ס"ק ל"ג וכאן ס"ק כ"ז ובפיה"ק ס"ק כ"ז שהשיגו על הפרמ"ג בזה וכ' דבע"כ צריכין לידע בבירור שיש ס' בהבשר נגד המלח ואין להתיר הספק וגם לא סגי בס' נגד הלהב רק דבעינן ס' נגד כל המלח דוקא עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חא"ח סי' נ"ה שאלה ח' מ"ש בזה והכריע לדינא דאם ידוע שהי' הסכין חולב אינו ב"י דאיכא עוד סניף דעת מהר"מ או אפי' שהי' ב"י אם עכ"פ ידוע שלא שמשו בו תוך מעל"ע בשמן או בחמאה בכה"ג המקיל דסגי בס' נגד הלהב לא הפסיד אבל אם שמשו בו בתוך מעל"ע בשמן או בחמאה אין להקל כלל עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (מהגאון מהר"י לאנדא ז"ל) לעיל סוף סי' ס"ט שהתפלא על הפרמ"ג בזה מדוע לא כ' שהבשר צריך עכ"פ קליפה דקיי"ל להלן סי' ק"ה דכל מליחה אף שיש ס' צריך ג"כ קליפה אא"כ נתבשל בדיעבד וא"א לקלפה אז יש להקל דא"צ ס' נגד הקליפה עיי"ש ועי' בשו"ת מהרי"א הלוי חלק א' סוף סי' כ"ג מ"ש בביאור דברי הפרמ"ג בזה עיי"ש אמנם יעוין בחוו"ד כאן סוף סק"ז שכ' דאם גורר מלח בסכין של חלב ומלח בו בשר אם יש ס' בבשר נגד המלח א"צ קליפה דזה לא דמי לכל מקום דקיי"ל במליחה אף שיש ס' צריך קליפה דהכא שאני דאמרינן דבטל טעם החלב שבסכין בגרירה הא' והב' וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' מים רבים בציץ זהב לעיל סי' ס"ט ס"ק כ"א מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א שם שהעלה דהעיקר בזה דאף שיש ס' צריך קליפה אא"כ גרר המלח עד שנעשה כמו קמח דהוי לח בלח סגי בס' אף בלא קליפה עיי"ש ועי' בשו"ת משיבת נפש חלק ב' חיו"ד סי' מ"ט שהתפלא על הפרמ"ג שם שמגבב בזה קולות וצירוף דעת האומרים דנ"ט בר נ"ט מותר גם בדבר חריף וגם דעת האומרים דסתם סכין הוא מקונח דכיון דבש"ס חולין דף קי"א אמרו צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכלו בכותח ובע"כ הטעם הוי חדא מתרתי או משום דסתם סכין שמנונית קרוש על פניו שאינו מקונח או משום שדבר חריף משוי גם נ"ט בר נ"ט לטעם מעליא נמצא דאם נתפוס קולא דסתם סכין הוא מקונח וגם הקולא דנ"ט בר נ"ט מותר אפי' בדבר חריף הוי תרתי קולא דסתרי אהדדי עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סוף סי' קפ"א במלח שחתכו בסכין של חלב ב"י ואח"כ חתכו ממנו בסכין של בשר וכתשו אותו בסכין הזה דק דק ומלחו בו בשר והסכים עם השואל להתיר הבשר דאף שאין בבשר ס' כנגד כל המלח מ"מ בזה לא נאסר רק כדי נטילה כדין צנון א"כ נגד המלח שנאסר כדי נטילה יש ס' בבשר ואף דהמלח של כדי נטילה נתערב בשאר מלח דק דק לא נאסר כל המלח וכיון דאינו דרך בישול לא נעשה נבילה וכתב דכל זה הוא רק אם עשה כן בשוגג שלא ידע שחתך תחלה בסכין של חלב אבל אם עשה כן במזיד אסור למבטל ולמי שנתבטל בשבילו כדין מבטל איסור לכתחלה בידים עיי"ש:

וכתב שם עוד במ"ז דכל זה בחתך בסכין חולבת וכאמור אבל בחתך המלח בסכין של איסור דלא שייך נ"ט בר נ"ט אף בהפ"מ וצורך שבת אין להתיר עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג במ"ז שם מ"ש בזה ועי' בשו"ת יד יוסף סי' נ"ג בעובדא שמלחו כבד במלח שחתכו בסכין של איסור והסכין אינו טריפה ממה ששמשו בכלי ראשון רק ממה שחתכו בו חלב תרבא בצונן וגם חותכין בסכין הוורידין של הבהמה לאחר שחיטה וידוע שהסכין הי' נקי ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא העלה דבזה בודאי יש להכשיר לפי מה שהעלה הש"ך לעיל סי' י' שאין הסכין בולע מבית השחיטה רק כ"ק א"כ מסתמא הי' במלח ובכבד ס' נגד קליפת הסכין עיי"ש:

עוד כתב שם במ"ז וז"ל וראיתי נוהגין קלות שחותכין בסכין של בשר טאלפי"ן והנשאר נותנין למאכל חלב והמדקדקין שבהם משימין הנשאר בהאש ללבן ומנהג בורות הוא כי ליבון מה יפעול באוכלין אלא בכלי ועד שיהא נצוצות נתזין הימנו ובהיתרא בלע עכ"פ בעינן שיהא הקש נשרף והם מניחים להתחמם מעט לכן ראוי לגער בהם עכ"ל ועי' ביד יהודה שם שהתפלא עליו בזה במ"ש דליבון לא מהני באוכלין אלא בכלי דמנ"ל זאת דלא נמצא כן בשום פוסק דלא מהני ליבון באוכלין דדוקא הגעלה דלא מהני אבל ליבון דשורף כל הלחלוחית מהיכא תיתי לומר דלא שייך גם באוכלין דכל שהגיע לקש נשרף עליו בודאי נעשה הבלוע שבתוכה לאפר וכלה לגמרי דכיון שעבר האש בכל חלקיו היתכן לומר שלא נשרף הבלוע שבתוכה וכי מי עיכב על ידו ומ"ש מכלי חרס דכל שמתלבן יפה מהני ואין לומר דשייך חשש בזה דילמא חייס כמו בכ"ח כיון שמתקלקל קצת בהאור דז"א דדוקא בכ"ח הוא דחיישינן דחייס דלמא פקעו ויתקלקל לגמרי משא"כ בנ"ד במה שמתקלקל רק קצת ממנו ונפחת בהאור לא שייך לומר דחייס וכמו דקיי"ל דמהני ליבון לכל הכלים אף דא"א לשום דבר שבא על האש שלא יתקלקל ויפחות קצת ממנו ואפ"ה לא מצינו לחוש רק בכלי חרס שאם יפקע יפסיד לגמרי ע"כ גם במלח כל שמתלבן יפה באש עד שהקש נשרף אצלו כנ"ל אין לחוש עיי"ש:

ועיין בס' עצי לבונה לעיל סי' ס"ט שם שכתב דכל מ"ש הפרמ"ג להחמיר בחתך מלח בסכין של איסור כנ"ל הוא רק כשחתך בסכין בדרך חתיכה אבל אם לא חתך בדרך חתיכה רק גרר בסכין למעלה על הטאלפי"ן אין להחמיר דנראה דזה לא הוי בכלל דוחקא דסכינא כלל וכמ"ש הט"ז בסי' נ"ה סק"ז בשם הטור והש"ך סי' ס"ד ס"ק י"ד דבגורר אין בו דוחקא דסכינא וא"כ ה"נ י"ל כאן וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה כאן בפיה"א ס"ק כ"ז שהביאו ודחה דבריו בשתי ידים דזה לא דמי להא דלעיל סי' ס"ד שם דדוקא בניקור חלב שהוא דבר רך אז אמרינן שאם אינו חותך רק גורר בהסכין ליכא דוחקא משא"כ בטאלפי"ן מלח שהוא קשה וכמו שאנו רואין לפעמים כשגוררין צנון פשוט שיש הרבה דוחקא יותר מחתיכה ואין להקל עיי"ש ועי' מזה בס' ערוגות הבושם להלן סי' ק"ה אות י"ב שכ' וז"ל אך במלח מאלפי"ן שמגררין בסכין דק דק כמו שהיא הדרך לעשות שמעתי בעיר מולדתי בסטנאב שהי' אומרים בשם הגאון מו"ה סענדר מרגליות שהי' אבד"ק הנ"ל שאמר דאין זה מקרי דוחקא דסכינא דדוחקא לא הוי רק כשחותך בחתיכה אבל לא בכה"ג שמגררים דתיכף נעשה דק כקמח ונופל מהסכין הלאה ואמרו לו שכן הורה ובא אבל איני יודע אם יש לסמוך על זה למעשה ועיי"ש במ"ש עוד בזה וסיים בצ"ע שוב ראיתי בשו"ת יד יוסף שם באמצע התשו' שמצדד ג"כ דבגורר מלח טאלפי"ן בסכין י"ל דאין דוחקא דסכינא עיי"ש ובצירוף עוד איזה קולא פשוט לפענ"ד שיש לסמוך על המקילין בזה במקום הפ"מ או לכבוד שבת וסעודת מצוה:

(נה) שנדוכו במדוכה של בשר. עי' בס' בית דוד הספרדי חאו"ח סי' רי"ז שדעתו דלאו דוקא בדבר חריף אמרינן דדוחק המדוכה מבליע ומפליט אלא דגם בדבר שאינו חריף אמרינן כן משום דדוחק המדוכה מחמם ועי"ז הוא מבליע ומפליט עיי"ש לדרכו אמנם יעוין בשו"ת בית יהודה (להמהר"י עייאש ז"ל) חלק ב' סי' פ' שכתב דאין דוחק המדוכה מפליט בצונן רק בד"ח ושכן כ' בפר"ח סי' ס"ט סק"ד עיי"ש ועי' בערך השלחן להלן סי' ק"ג ס"ק י"ב מ"ש בזה והביא ג"כ דברי הרב בית דוד הנ"ל והשיג עליו מכמה דוכתא דמבואר דאין המדוכה מפליט בצונן דבר שאינו חריף עיי"ש:

(גו) במדוכה של בשר עב"י סוף סי' זה שהביא מהרשב"א בתשו' וז"ל מכתשת חולבת שאינה ב"י וכבשו בה ביצים עם מרק בשר דמותר לפי שהמכתשת אינה ב"י ולא אסרו משום