דרכי תשובה - ד קלג

(להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' כ' שכתב בפשיטות שדגים שמבשלין בהרבה פלפלין ובצלים לא מקרי דבר חריף כיון שריבוי המים והדגים בעצמם מחלישין כח החריפות וכן הערינ"ג אפי' למי שסובר דהוי דבר חריף מ"מ אותן ההערינ"ג שמבשלין בחומץ ודבש הדבש ממתיק חריפות החומץ וההערינ"ג ואין דינם כדבר חריף עיי"ש וה"פ:

(מח) דינם שוה לחתך בו צנון. ובבשר בחלב יש להחמיר לכתחלה דאם הי' הסכין של בשר שלא לאכלו בחלב וכן להיפך. ובשל איסור מותר כדי נטילה. וכ"ז בדבר מלוח אבל אם חתך מלח עצמו אז בסתם סכין דהוא ספק מקונח יש להתיר בכדי נטילה אבל אם בודאי אינו מקונח נאסר כולו אם אין בו ס' נגד מה שע"ג הסכין ואם חתך דבר תפל בסתם סכין ואח"כ מלחו ולא הדיח מקודם יש להחמיר ולקלוף אח"כ יד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ג ובפיה"ק ס"ק כ"ד:

(מט) ונגביל. (שקורי"ן אינגב"ר בלע"ז) עבאה"ט מ"ש דזנגבי"ל אינו נחשב דבר חריף ועי' בפר"ח ס"ק י"ד שכתב ג"כ בהחלט דזנגביל לא הוי דבר חריף עיי"ש והביאו הבל"י ס"ק י"ד ועשפ"ד ס"ק י' שכתב דמ"מ שלא בהפ"מ יש להחמיר דלא עדיף מתפוחים חמוצים דקיי"ל דדוקא במקום הפסד הוא דמותר עיי"ש וביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ה ועי' באלי' רבא באו"ח סי' תנ"א ס"ק ל"ג שהסכים דהוי דבר חריף עיי"ש והביאו בערך השלחן הספרדי אות י"א לדינא ועי' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) בחידושיו לסי' זה סעי' ב' שכתב דאף שיש דיעות דזנגביל הוי דבר חריף מ"מ עכ"פ אין לו פליטה מגופו ודינו כדין עור הקיבה ושאר בני מעים שמייבשים אותם עד שנעשו כעץ שאין בהם לחלוחית דמבואר לעיל סוף סו' פ"ז שאינם אוסרים עד שמרככים אותם ע"י כבוש או ע"י בישול עיי"ש ועי' במנח"י כלל ס"א ס"ק כ"ב שכתב ג"כ לחלק בזה בין אם הזנגביל הוא רטוב ולח קצת ובין אם הוא יבש דאם הוא יבש אין להחמיר אבל אם הוא רטוב יש להחמיר עיי"ש וכן ראיתי בספר יד יוסף (מהגאון מו"ה יוזפא ז"ל מזאלקווא) לעיל סי' צ"ה בש"ך סוף סק"ז שכתב כדעת הרב הג' מו"ה עוזר ז"ל דס"ל דכיון דסתם זנגבי"ל הוא יבש לגמרי ע"כ הוי טעם הבלוע בו כמו טעם הבלוע בכלי עיי"ש לדרכו אמנם יעוין בס' דברי יוסף סי' תרנ"ד שהעלה לדינא דזגביל הוי דבר חריף ואפי' ביבש הוא נ"ט לשבח ומחליא לאינו ב"י כאלו הוא ב"י עיי"ש באריכות:

(נ) דיש להם כלים מיוחדים. כל זה הוא מדינא אבל לבעלי נפש ולאנשי מעשה עי' במחבר ורמ"א להלן סי' קכ"ב סעי' י' שכ' דאף שהנעשה ע"י הרקחים ושאר אומנים עכו"ם מותר מדינא כיון שכל האומנים מייחדים כלים נקיים למלאכתם כדי שלא יפגמו אומנתם מ"מ כל בעל נפש יחוש שדברים אלו מביאים לידי טהרה ונקיות עכ"ד ועי' ביד יהודה כאן בפיה"א ס"ק כ"ו:

(נא) להם. עבאה"ט מ"ש מהאו"ה דזה פשוט דכל דבר חריף יבש מותר בהדחה ועי' מנח"י כלל ס"א ס"ק כ"ה שפסק להחמיר דאפי' הוא יבש לגמרי מ"מ עם דוחקא הוא מבליע ומפליט עיי"ש ועי' בכנפי יונה שהשיג על המנח"י והעלה דהעיקר כמ"ש הש"ך והסכים עמו הפר"ח דכל דבר יבש לגמרי אינו מוציא בלוע מכלי אפי' איכא נמי דוחקא דסכינא עיי"ש אמנם בשפ"ד ס"ק י"ז פסק כהמנח"י להחמיר ועיי"ש שסיים ומ"מ העולה מזה דאפי' יבש לגמרי עם דוחקא בדבר חריף אוסר וכו' ועיי"ש עוד בס"ק שאח"ז וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ו ובפיה"ק ס"ק כ"ה:

(נב) כלים מיוחדים. עבאה"ט ועי' בס' ערך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) שסיים וז"ל וכן מותר לאכול הפירות שמטגנים בדבש או בצוקע"ר שעל זה יש כלים מיוחדים וכן המנהג לאכול הקאנפעטורי"ן המובאים ממרחק וכן כל מיני פירות קאנריטערסק"י המטוגנים מותר מטעם זה עכ"ל ודע דעתה בזמנינו נודע לנו שיש חשש על כל הקאנדיטי"ן שעושין בהפבריקי"ן של עכו"ם אפי' בבתי ישראל שאינם יראים את ה' כי תהלוכות עשיות הקאנדיטי"ן הוא לעשותן בכלים של אבן וכדי שלא יתדבק הצוקע"ר בהכלי מושחין תחלה כל כלי וכלי בשומן או בשמן איסור לכן בודאי כל מי שיש בו נדנוד יראת שמים שלא יתגעל ח"ו באכילת איסור שלא לקנות הקאנדיטי"ן הללו אלא מבית איש ירא ה' ויש לו כתב הכשר מרב מובהק שיכולין לסמוך עליו שימשח הכלים בשמן כשר בלא שום חשש תערובות איסור:

(נג) או תולשין אותן. ואם הוא דבר שאין דרכו לתלוש זולת לחתוך בסכין עי' בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' ל"ח (בדף י"ז ע"ב) שכ' דדוקא בדבר שדרכו לתלוש מותר אבל בדבר שאין דרכו לתלוש אסור עיי"ש אמנם יעוין בס' ערך השלחן אות י"ב שהביאו והשיג עליו והביא מדברי הת"ח שמבואר בדבריו דגם בדברים שאין דרכן לחלוש רק לחתוך מותר דבזה תלינן שנחתך בסכין מיוחד לכך עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ו ובפיה"ק ס"ק כ"ו שכ' דאם לוקח ממי שאינו אומן ואינו עושה הרבה ביחד אסור דחיישינן שחתך בסכין שאינו מיוחד אבל אצל האומנים יש להקל אפי' הוא דבר שאין דרכו לתלוש דתלינן שחתך בסכין מיוחד עיי"ש:

סעיף ג (נד) תבלין. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דה"ה מלח ושאר ד"ח ועי' במ"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ב שכתב דמלח הוי דבר חריף עיי"ש וע' בס' יד יוסף (מהגאון מו"ה יוזפא ז"ל מזאלקווא) לעיל סי' ס"ט בש"ך ס"ק פ"ט שהוכיח כן גם מדברי הרמ"א לעיל סי' צ"ה סוף סעי' י"ב במ"ש בתוך שיעור מליחה בנמלח להוציא דמו מקרי רותח וכו' עיי"ש לדרכו ועי' בש"ך לעיל סי' צ"ה ס"ק כ"ה שכתב כן בפשיטות דמלח הוי דבר חריף ועי' בדגול מרבבה תניינא סי' צ"ה שם שמתמה על הש"ך בזה דלפמ"ש הש"ך בעצמו לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ח וס"ק פ"ג דמשמע דמלח לא הוי דבר חריף עיי"ש וע' במ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק כ"א שמצדד בזה להקל בצירוף סניפין דמלח לא הוי דבר חריף עיי"ש וע' בשו"ת משיבת נפש חלק ב' חיו"ד סי' מ"ט שהעלה דבע"כ לא הוי דבר חריף רק דבר שהוא מאכל בפ"מ משא"כ מלח אע"פ שיש בו חריפות מ"מ כיון שאינו רק אבן בעלמא י"ל שאין בו כח לעשות טעם פוגם לשבח ושכן משמע מדברי הפוסקים שכ' בדין זה רק תבלין שנדוכו ולא זכרו מלח עיי"ש אמנם יעוין בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שם שכתב וז"ל מלח ודאי הוי דבר חריף ומה דס"ל להמ"ד דלא הוי ד"ח אלא קורט של חלתית היינו לגבי פירות אמרו כן דבפירות לא הוי דבר חריף אלא קורט של חלתית אבל מלח הוי לכ"ע דבר חריף עיי"ש:

ועשפ"ד כאן ס"ק י"ח שכ' דאותן טאלפי"ן קשים (הוא המלח הנעשה ממי מלח אחר הבישול שמבשלים המי מלח כ"כ עד שנעשה גוש ונציב מלח) שחותכין בסכין של עכו"ם או מחלב לבשר ודאי איסור גמור הוא דמה לו