דרכי תשובה - ד קלב

הגעלה להוציא כל הטעם הבלוע בהקדירה ולדבריו אם נאסר כלי מתכות ע"י בליעת איסור א"צ הגעלה וסגי ליתן בתוך הקדירה מים מעל"ע וזה הכשירו חם מלהזכיר לומר כן וא"צ להביא שום ראי' לזה שדבריו מעיקרא אינם ואינם ראוין לסמוך אפי' לשום סניף כלל:

ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג ואם שהה שם עד שנתתמץ ושהה כדי שיתן על האש וירתיח אחר שנתחמץ אסור בין בחולבת ובין בכלי איסור עי' בחוו"ד בביאורים סק"ד שכ' ג"כ הכי דסגי כשעמד בכלי כשיעור הנ"ל אחר שנתחמץ עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ב שהתפלא ע"ז דהרי הפרמ"ג פסק בעצמו בסי' ס"ט במ"ז ס"ק מ"א ובשפ"ד שם ס"ק ס"ח ובמ"ז ריש סי' ק"ה דבכדי שירתיח אינו מפליט מכלי אף בחומץ חזק כלל אלא במעל"ע דוקא עיי"ש ועי' במשמרת שלום שם (בא"ד ג') שעמד ג"כ ע"ד הפרמ"ג בזה והביא מדברי הפרמ"ג באו"ח סי' תמ"ז בא"א ס"ק ט"ז וס"ק כ"ח שהפרמ"ג בעצמו צידד שלא להתיר בשהה כדי שירתיח אלא בהפ"מ דוקא אבל באין הפ"מ משמע דעתו לאסור ולפ"ז יש לומר דמה דתפס כאן הפרמ"ג דדבר חריף מפליט בשהה כדי שירתיח מיירי באין הפ"מ וסיים בצ"ע עיי"ש ולדינא עי' ביד יהודה שם שהעלה דאם כבש הסובין בכלי חולבת או בכלי איסור אף שאינו ב"י ושהה מעל"ע בהכלי עד שנתחמץ הרבה עד שאינו ראוי לשתותו חי אע"פ שלא שהה עוד כלל מעת שנתחמץ מ"מ כיון ששהה מעל"ע בולע ובעת שנתחמץ חי משוי הטעם פגום לשבח אך אם לא נתחמץ הרבה כ"כ יש להתיר אף בכלי ב"י כיון דשהה מעל"ע א"א שלא יהא נטל"פ עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג דנ"ט בר נ"ט ונטל"פ לא שייך בדבר חריף עי' בדברינו להלן (ס"ק ס"ב) שכתבתי כן לדינא אמנם במ"ש הפרמ"ג דבר זה כאן למנין אם נשתהה הבארש"ט שם עד שנתחמץ ושהה כדי שיתנו על האור וירתיח דאסור בין בחולבת דנטל"פ ונ"ט בר נ"ט לא שייך בד"ח וכמו שהעתיק הפת"ש כאן סי' בחק יעקב או"ח סי' תמ"ז ס"ק ל"ט שכ' כן לענין חומץ יין שנתנוהו בכלי שאינו ב"י מחמץ ושהה כדי שירתיח דאסור מה' דל"ט בר נ"ט אוסר בד"ח אפי' באינו ב"י והתפלא על המ"א שם שהוצרך דוקא שיהא ב"י עיי"ש אמנם יעוין ביד אפרים שם במ"א ס"ק כ"ח שהביא דברי החק יעקב שם ותירץ דבכבוש כדי שיתנו על האש וירתיח כיון דבלא"ה יש כמה פוסקים המקילין דאפי' בדבר חריף בעינן מעל"ע ע"כ אין להחמיר בב' חומרות ואמרינן דבאינו ב"י שרי בנ"ט בר נ"ט אף בדבר חריף עיי"ש וכן כתב הפרמ"ג שם בא"א וז"ל ואפשר בחריף בתרי היתרים אינו ב"י ונ"ט בר נ"ט יש מתירין וכו' וגם להפליט מכלי כדי שירתיח וכו' אף חומץ אינו מפליט כ"א במעל"מ מש"ה אפשר להקל באינו ב"י בשעה שירתיח עכ"ל שוב ראיתי במשמרת שלום במ"ז סק"ט שם (בא"ד ג') שעמד בזה וכ' דבע"כ מ"ש במ"ז שם לענין בארש"ט הנ"ל דנטל"פ ונ"ט בר נ"ט לא שייך בד"ח אין הכוונה דאף בדאיכא תרתי לטיבותא נ"ט בר נ"ט וגם אינו ב"י אלא שהוא"ו הוא ו' החולקת ור"ל דנטל"פ או נ"ט בר נ"ט לא שייך בד"ח כגון כלי איסור אינו ב"י או כלי חולבת ב"י אוסר באין הפ"מ בשהה כדי שירתיח בדבר חריף אבל בכלי חולבת ואינו ב"י מודה הפרמ"ג דבלא שהה רק כדי שירתיח דיש להקל עיי"ש והיינו כמש"ל מהיד אפרים ועי' בס' דברי יוסף סי' תרנ"ג:

ומ"ש הפת"ש מהפרי תבואה דמה שחולק הפרמ"ג על חק יעקב נראה לי עיקר כהחק יעקב ושגם החוו"ד מסכים עם החק יעקב עי' בנשמת אדם בה"פ סי' ל' שהשיג ג"כ על החק יעקב בזה ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ד מ"ש בדברי החק יעקב בזה וכתב דבע"כ דמה שמקיל החק יעקב להתיר הזיתים אף לאחר שנתחמצו אח"כ כאמור מיירי בע"כ דקודם שנתחמצו לקחו אותם מהכלי חמץ דאל"כ כיון שעומדים בכלי חמץ אף אחר שנתחמץ הרי הם מקבלים טעם חדש גם בעת שנתחמצו עיי"ש ועי' במשמרת שלום (בא"ד ה') מה שהרחיב הדיבור בדברי החק יעקב והפרמ"ג בזה והביא כן מדברי הפרמ"ג או"ח סי' תמ"ז בא"א ס"ק ל"ט שכתב דהחק יעקב מיירי שסלקו הזיתים רה קודם שנשתהו ונעשו חריפים והתפלא על הפת"ש במ"ש בשם הפרי תבואה דבמה שחלק הפרמ"ג על הח"י נראה עיקר כדעת החק יעקב כי הלא הפרמ"ג אינו חולק עם החק יעקב בעיקר הדין עיין שם באורך:

ומ"ש הפת"ש מתשו' מקום שמואל בדבר הרויט"י ריבי"ן וכו' הנה קיצר בהעתקתו כי המעיין במקום שמואל שם יראה שהשאלה הי' שהרויט"י ריבי"ן נתחמצו תחלה ע"י כבישה במים ובזה כתב דאם בישלו אותם אח"כ במים בטל חרפייהו אפי' הי' תחלה מחומצים הרבה ויש שם סתירה מרישא לסיפא דמתחלה משמע דעתו שלא להקל רק בנתבשלו כנ"ל אך בסיף דבריו משמע דעתו להקל במקום הפסד אפי' לא נתבשלו כאשר יראה המעיין שם ועי' ביד אפרים שהביא דברי הרב מקום שמואל הנזכר ועמד בסתירת דבריו בזה וסיים דהכל הוא לפי הענין דאם הם מחומצים הרבה עד שיש לדמותו לפירות חמוצים אז אין להקל כ"א במקום הפסד ובמקום צורך כגון בע"ש וכיוצא אז יש להקל גם בכה"ג עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש לענין דבר חריף שנתבשל במים נתבטל החריפות ולא נקרא ד"ח עשפ''ד להלן סי' ק"ח סק"ט ועי' מזה בשו"ת פנים מאירות חלק א' סי' ס' ובמנח"י כלל ל"ו סק"ח ועי' בס' ערך השלחן הספרדי אות ו' שהתפלא על המקילין בזה והביא מכמה מקומות שנתבאר דגם לאחר הבישול לא בטל החריפות וכפי הנראה הבין דבכל דבר חריף אמרו דלאחר הבישול בטל החריפות אבל הנה בפנים מאירות ובמנח"י ובשפ"ד מבואר דרק בבצלים אמרו כן וכאשר אנו רואין בחוש דבצלים לאחר הבישול נתבטל מהם החריפות משא"כ שאר דבר חריף ומה שהתפלא על המקילין בזה ממ"ש הפוסקים אם בישל הבצל עם עדשים וכו' גם מזה אין תפיסה דהא לא נתבטל החריפות מהבצלים רק לאחר הבישול וא"כ הרי עדשים נאסרו מהבצלים בתחלת הבישול קודר שנתבטל חריפתן ע"כ אין להחמיר כלל לענ"ד ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות י' שכתב דשומים שוה לבצלים בזה דע"י הבישול בטל חרפייהו עיי"ש ועי' מזה בדברינו לעיל (ס"ק כ') ולהלן סי' ק"ח (ס"ק כ"ט):

וכתב בשפ"ד לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ז עובדא בא לידי בשר שנפל לקערה רותחת והי' בה בארש"ט מחומץ מאד עם חלב והוס"ב ואסרתי הבשר והבארש"ט מטעם דע"י דבר חריף מפליט ומבליע מיהת בכלי שני ואף בשר שור חי י"ל נהי דאינו מבשל אבל מ"מ מפליט ומבליע וכו' ואף להש"ך וכו' יראה דמודה כאן אפי' בהפ"מ מטעמא דכתיבנא ובהנאה יש להתיר הבשר דרק מפליט ומבליע ולא מבשל והקערה צ"ע לדינא עכ"ל ועי' בדבריו בפרמ"ג או"ח סי' שי"ח במ"ז סק"ח שכ' בפשיטות לאסור בהנאה ועיי"ש בא"א סק"ל ובסי' שכ"א בא"א סוף ס"ק כ"ד ובעיקר הדבר שכ' הפרמ"ג שלענין הקערה צ"ע עי' במשמרת שלום על הפרמ"ג בסי' ס"ט שם מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה וכ' דלפמ"ש הפרמ"ג בעצמו במ"ז שם סק"ב אין שום סברה להתיר הקערה והניח בצ"ע עיי"ש:

(מו) ודגים מלוחים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך לענין דגים מלוחים דיש חילוק בין מלוחים הרבה ובין מליחה מועטת ועי' בשו"ת דבר משה (להמהר"מ ארמילייו ז"ל) חלק או"ח סי' כ"ט דף י"ח ע"ג ועי' בשו"ת מעט מים סי' ס"ה (בד"ה ודע) מ"ש בדברי הש"ך והפר"ח בזה והביא ג"כ דברי הרב דבר משה הנזכר ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועשפ"ד סוף ס"ק ט"ו שכתב דהערינ"ג נקרא מלוחים הרבה ויש להחמיר עיי"ש ועי' עוד בדבריו בס"ק שאח"ז שכ' דכל זה הוא רק בהיה הסכין נקי אבל אם אין הסכין נקי אף במליחה מועטת יש לאסור לדידן דאין אנו בקיאין בין מליחה מועטת למלוח הרבה אך בספק אם הי' הסכין מלוכלך אין להחמיר דאף דסתם סכין אינו נקי מ"מ אין להחמיר בנמלחו מעט עיי"ש ובחוו"ד בחידושים סק"י ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ד מ"ש בזה וכתב דלדעתו אין להחמיר אף במלוחים הרבה אלא בסכין ב"י אבל כשהסכין אינו ב"י אין להחמיר וכשהסכין הוא ב"י יש להחמיר שלא במקום הפסד אף במליחה מועטת לאסור כדי נטילה וסיים בצ"ע ובפיה"ק ס"ק כ"ג פסק כן בהחלט עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט דאם חתכו קודם שנמלחו סגי בהדחה עי' בשו"ת חוות יאיר סי' קע"ט ועי' בס' ערך השלחן הספרדי אות י' מ"ש ע"ד החוו"י בזה והביא מדברי הפוסקים דיהי' איך שיהי' עכ"פ לא סגי בסתם הדחה רק צריך שפשוף גדול עיי"ש:

(מז) מלוחים. עבאה"ש ופת"ש ועי' בס' ערך השלחן