דרכי תשובה - ד קלא

בשו"ת דבר משה (למהר"ם ארמילייו) חלק א' חיו"ד סי' י"ב ובזכור לאברהם (להר"א אלקלעי ז"ל) חלק ב' חיו"ד ערך אות ח' (בד"ה יין שרף):

(מא) בהם. עי' מ"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ג שהוכיח מלשון המחבר דבוסר לא הוי דבר חריף והניח בצ"ע דלדידן דקיי"ל דכל דבר חריף אסור א"כ אף בוסר הוי דבר חריף וסיים בצ"ע למעשה עיי"ש אמנם בט"ז שם ס"ק י"ג כ' בפשיטות דבוסר הוי דבר חריף גמור וכ"כ הפר"ח שם סעי' ז' עיי"ש ועי' מזה בחק יעקב שם ס"ק ל"ט ובפרמ"ג או"ח במ"ז ובא"א שם ובמחצית השקל שם ועי' בס' בית דוד חיו"ד סי' ל"ח מ"ש בזה:

ועיי"ש עוד במ"א שהביא מהרשב"א דאתרוג הוי דבר חריף עיי"ש:

(מב) מדברים החריפים. עי' בשו"ת זקיני פני יהושע חלק ב' סי' י"ט שכ' בתשו' להש"ך דיין הוי דבר חריף וכ"כ בס' בית דוד חיו"ד סי' ל"ח ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ע"ז דף קי"ב סוף ע"ב ועי' בס' תוספות ירושלים להלן סוף סי' קי"ט דנסתפק בזה והביא מדברי הירושלמי דיין הוא כחומץ עיי"ש ותמיהני שלא זכר דברי הפ"י שם ועי' בס' מנחת פתים כאן שהביא מדברי המ"א באו"ח סי' תמ"ז ס"ק כ"ח דמשמע דיין לא מקרי דבר חריף וכן משמע בש"ך להלן סי' קל"ג ס"ק ל"ג עיי"ש ועי' בס' זכור לאברהם (להר"א אלקלעי ז"ל) חלק ב' ביו"ד מערכת אות ח' בד"ה יין מ"ש בזה והביא מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(מג) החריפים. עי' בדברי שאול ויוסף דעת סי' צ"ד ס"א (באמצע ד"ה והנה) בעובדא שנתנו סכין של בשר אינו ב"י לתוך עיסה שנילושה בחמאה ונשתהה שם כמו רבע שעה והורה הדיין שהוא אסור כולו דהשאור הוא דבר חריף ע"כ אף באינו ב"י הוא נותן טעם בעיסה של חמאה ואין ששים כנגד הסכין ועיי"ש במ"ש ע"ד הדיין בזה ובסוף דבריו הודה לדבריו שיש להחמיר ולאסור עיי"ש ונראה פשוט דמיירי בנפל לתוך השאור שעושין מתחלה לחמץ העיסה שאז הוא בכלל דבר חריף משא"כ אח"כ כשעושין העיסה שמערבין אותו בהרבה קמח ומים דאז שוב לא הוי בכלל דבר חריף וה"פ:

(מד) ופירות חמוצים. עבאה"ט מ"ש מהת"ח דתפוחים חמוצים לא מקרי דבר חריף ועע"ז סק"ט ושפ"ד ס"ק י"ז דרק במקום הפסד יש לסמוך על זה אבל שלא במקום הפסד יש לחוש דגם תפוחים חמוצים מקרי דבר חריף עיי"ש:

וכתב בפרי תואר סק"ה וז"ל ונראה דהיבחושים דבר חריף נינהו ויש להסתפק בפרי הנקרא דוראזנ"י בלע"ז להיות שמביאים הרבה מהם חתוכים בסכין של עכו"ם והם אינם חריפים אפי' כתפוחים חמוצים ונראה דעכ"פ אין להחמיר בהם כקורט של חלתית שאין בהם אלא חששת שמנונית שעל הסכין בב' או בג' הראשונות מתקנחת הסכין ומתבטלים בשאר לפי שרגילות לחתוך מהן הרבה והשאר הגם שנאמר שבלועין מהסכין סתם סכין אינו ב"י ולומר דמחליא לשבח כקורט של חלתית לא אמרינן עכ"ד:

ובעיקר הדין דפירות חמוצים עי' בט"ז סק"ח וט' ועי' בחכמת אדם כלל מ"ט סעי' ז' שכ' דבמקום הפסד יש לסמוך על המ"ד דס"ל דלא הוי דבר חריף אלא חלתית דוקא ועכ"פ בדברים שאינם חריפים וחמוצים הרבה אם חתכו בסכין שאינו ב"י ולסמוך על הפוסקים דס"ל דאפי' בצנון אינו אוסר אלא בב"י ובמקום הפסד אפשר שיש לסמוך ולהקל אפי' בב"י ולסמוך על הפוסקים דס"ל דאפי' בדברים חריפים מותר נ"ט בר נ"ט אבל בסכין של איסור ב"י אין להקל כלל עכ"ד ועי' בס' ערך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' י"ג שכתב לדינא דירקות חמוצים כמו אוגירקי"ס וקרוי"ט ובוריקע"ס חמוצים וכן שאר מיני ירקות חמוצים אין להחמיר דנראה בחוש שאין בהם חריפות כלל וכתב עוד ודע דעשב שקורין שצאוו"יי ובאצווינ"א ג"כ אינו דבר עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"א שכתב דאין ליתן כלל בענינים אלו אלא הכל לפי הענין דאם הפירות חמוצים מאד כמו לימיני"ס וכדומה בודאי נחשב דבר חריף אבל אינם חמוצים כ"כ במקום הפסד שרי ושלא במקום הפסד יש להחמיר עיי"ש:

(מה) חמוצים. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין בארש"ט ועי' בכרתי להלן סי' ק"ח סק"י שהביא מדברי המ"א סי' תמ"ז דבארש"ט מקרי דבר חריף אבל חומץ שכר לא מקרי דבר חריף עיי"ש ועי' בשפ"ד להלן סי' ק"ח שם ס"ק י"ח (דין ג') מ"ש בדברי המ"א והכר"ו בזה ועי' בשו"ת פנים מאירות חלק א' סי' ס"ד שהשיג על הט"ז במה שהמציא דגם משקה בארש"ט הוי דבר חריף דשום משקה אפי' חומץ לא מקרי דבר חריף לענין זה לשויא שעם הפוגם לשבח עיי"ש אמנם יעוין במ"ז לעיל סק"א שהביאו ומדחה ראייתו עיי"ש עוד בדבריו בסק"ט שכתב דה"ה בבארש"ט הנעשה מרויט"י ריבי"ן וכיוצא דינא הכי עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל מ"ט סוף סעי' ד' שכתב דבמקום הפ"מ יש להתיר בבארש"ט שאינו מחומץ הרבה עיי"ש ומבואר מדבריו דשלא בהפ"מ יש להחמיר אפי' באינו מחומץ הרבה ובמחומץ הרבה אין להקל אפי' במקום הפ"מ ועי' בשו"ת השיב דבר (מהגאון בעל העמק שאלה ז"ל) חיו"ד סי' כ"ה ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ס"ג בעובדא שבא לפניו שבישלו בארש"ט חריף בקדירה חולבת אינה ב"י ולקחו מן הבארש"ט בכף חלב ג"כ אינו ב"י ונתנו לרוטב של בשר ב' כפות בארש"ט זה אחר זה וכתב דלכאורה הי' נראה לאסור הרוטב כיון שלא הי' ס' בהרוטב נגד הב' כפית בארש"ט אולם לדינא כ' שיש לצדד להתיר מטעם ס"ס שמא בארש"ט לא מקרי דבר חריף ועוד כיון שלא נתן הב' כפות בארש"ט בב"א רק בזה אחר זה א"כ הרי הכף הא' בטל תחלה ואח"כ כשנתן הכף הב' הוי איסור רק משום דאמרינן חוזר וניעור והרי יש פוסקים דס"ל דלא אמרינן חוזר וניעור ויש ספק דלמא קיי"ל כוותייהו להקל עיי"ש אמנם לפמש"ל סי' ק"י (ס"ק שע"א) שכל דבר שהכריעו המחבר או הרמ"א כחד מ"ד אינו מצטרף לס"ס וממילא גם בדין זה כיון שכבר הכריע הרמ"א להלן סי' צ"ט סעי' ו' להחמיר דאמרינן חוזר וניעור ממילא דאין לצרפו לס"ס ואין להקל:

ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג דאם טורפין הבארש"ט בביצים ללבנו לא חשוב דבר חריף עמ"ז שם שכ' דלאו דוקא בביצים אלא כל שממתיק טעם החריפות לא חשיב חריף עיי"ש ומשמע דכל שטרפו אותו באיזה דבר הממתיק חריפותו שרי אפי' שלא במקום הפסד כלל:

ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג דכשיכולין לשתותו חי שרי במקום הפסד עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"א וכ"ב ובפיה"ק ס"ק כ"ב שכ' דכשיכול לשתותו חי יש להקל אפי' רק במקום הפסד קצת אך כל זה אם הי' הכלי ב"י אבל אם הי' הכלי אינו ב"י כיון דבלא"ה יש מקילין בזה יש להקל בראוי לשתותו חי אפי' באין הפסד כלל עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג בענין בארש"ט הנעשה ממי סובין שדרך לחמם מים בכלי ראשון על האש ונותנין על הסובין בחביות ע"י עירוי וכו' אם הוחמו המים בקדירה חולבת ב"י מותר בדיעבד דהוי נ"ט בר נ"ט ובתשו' פרי תבואה השיג עליו בזה דהא בנצלו אף בדיעבד אסור וזה הוי כנצלו עי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה מקאסוב נ"י) חיו"ד סי' שהתפלא ג"כ על הפרמ"ג בזה וכ' ועוד נ"ל אף אם בישל בלא בשר רק בכלי של בשר נמי אסור אף בדיעבד והביא דברי הפרי תבואה הנזכר עיי"ש ועי' במשמרת שלום במ"ז סק"ט (בא"ד ב') שהביא דברי הפרי תבואה בזה וכתב וז"ל והנה אף שיפה השיג על הפרמ"ג בזה דהא הפרמ"ג עצמו כתב בסי' צ"ה בשפ"ד סק"ד דמים גופא הוי כנצלו עיי"ש וכן הוא בחוו"ד שם בביאורים סק"ד מיהו לדינא יש לדון בזה ע"פ מה שחידש החוו"ד שם בסי' צ"ה בחידושים סק"ה ובביאורים סק"ד דהא דנצלו אסור הוא דוקא כשצלו דגים בשפוד וכו' א"כ יש להקל בזה עכ"ל (ועי' בפת"ש בסי' צ"ה סק"ב שהביא דברי החוו"ד הנזכר) אמנם יעוין בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) בסוף סי' זה שמפקפק בדברי הפרמ"ג במה שמתיר בדיעבד בזה עיי"ש ועי' ביד יהודה שם מ"ש בזה באורך ולדינא העלה דאם הוחם מים בכלי של חלב ב"י ושפך לבארש"ט ואח"כ נתחמץ ובישלו עם בשר יש להקל בדיעבד ואם הי' הכלי שהוחם בה המים אינו ב"י מותר אף לכתחלה לאכלו עם בשר וכן אם הוחם המים בכלי של איסור שאינו ב"י מותר עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) שהביא דברי הפרמ"ג הנזכר וז"ל והנה נלפענ"ד אם נתנו סיבין עם מים בקדירה של חרס חולבת ושהה שם כמה ימים עד שנתחמץ ונעשה בארש"ט ואח"כ בישלו הבארש"ט עם בשר הבשר אסור וכו' ולא אמרינן דהא כבר נשתהה שם המים עם הסובין מעל"ע קודם שנתחמץ וכבוש כמבושל וכבר נפלט הבלוע מהקדירה לתוך המים קודם שנתחמץ והוי נ"ט בר נ"ט ומה יוסיף כח אחר שנתחמץ ז"א דהא כלי חרס לא מהני בהו הגעלה דאינו יוצא מידי דפיו א"כ מכ"ש דאין לומר בהו כבוש כמבושל וכבר פלטה לאחר מעל"ע קודם שנתחמץ ויש לחוש אולי אח"כ כשנתתמץ אז פלטה ולא הוי נ"ט בר נ"ט אבל אם נותנו בכלי נחושת סובין ומים כנ"ל שפיר יש לומר דכבר פלטה הבלוע מהכלי לאחר מעל"ע קודם שנתחמץ והוי נ"ט בר נ"ט ושוב אינו אוסר אח"כ וכו' דלענין להפליט ולהבליע הוי כבוש ממש כמבושל כמבואר בכל הפוסקים עיי"ש ודבריו תמוהין מאד היתכן לומר דכבוש מעל"ע הוא נחשב כבישול ממש גם לקולא שיהא כמו