דרכי תשובה - ד קל

דקה אף בפחות מברוחב קש אין לחוש עיי"ש:

(ל) הירק. עבאה"ט מ"ש מהת"ח דזנבות של שומים ובצלים נמי לא חריפים ולא בלעו אלא כדי קליפה ועי' ביד יהודה שם שהביא ראיה מלשון הת"ח דה"ה אם חתך הזנבות הצנון ג"כ סגי בקליפה כנ"ל כי גם זנבות הצנון אינם חריפים עיי"ש:

(לא) אין לחוש. עשפ"ד ס"ק י"א שכ' דמ"מ כדי קליפה צריך ליטול גם בחתך העלין היינו הירק עיי"ש:

(לב) ואם יש ספק. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהש"ך ותשו' תולדות יצחק ועי' במנח"י כלל ס"א ס"ק י"ט ובכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ה שתמהו ג"כ על הש"ך בזה ועשפ"ד ס"ק י"ב מ"ש בדבריהם בזה ולדינא סיים להחמיר עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ז ובפיה"ק ס"ק י"ח לדינא דאם ידעינן שהסכין הוא ב"י רק שיש ספק אם נחתך בו אסור עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דכ"ז בצנון אבל בקריי"ן מקילין עשפ"ד שם שכ' דאף בקריי"ן ובצלים אין להקל כיון שאנו רואין שהם חריפים יותר מצנון עיי"ש:

(לג) לצד זנבותיהן עבאה"ט מ"ש דעד חצי הצנון תלינן וכו' ועי' בד"מ שהביא מהאו"ה דה"ה אם נחתך לצד ראשו לא תלינן בצנון אבל בקריי"ן גם אם נחתך ראשו ולמעלה מחציו תלינן לפי שכולו טמון בקרקע והביאו בשפ"ד ס"ק י"ד וביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ט:

(לד) כי תלינן. עש"ך ס"ק י"ג שכתב הטעם דתלינן במרא וחצינא משום דאף אם נחתכו בסכין מ"מ סתם סכין עכו"ם אינו ב"י וכ' בשפ"ד ס"ק י"ד ודע דאף דסתם סכין אינו נקי וגם בסכין של נכרי לא אמרינן אנקיותא קפדו מ"מ יש לומר בזה משום דיש לתלות שנתקנח באחרות ומש"ה שרי עיי"ש ומבואר מדבריהם דאם קנו מעכו"ם שידוע שאין לו אלא סכין א' והוא ב"י או שידוע שלא נתקנח עדיין אף שיש לתלות גם במרא וחצינא אין להקל. וה"פ:

(לה) ובמקום. עבאה"ט מ"ש במקום שנמצא לקנות אחרים ועי' מנח"י כלל ס"א ס"ק י"א שכתב דאם עכו"ם מוכר צנונות חתיכות ומצוי לקנות צנונות שאינם חתיכות אסיר לקנות מהם לכתחלה החתוכות בסכיניהם אבל אם אין מצוי לקנות אינם חתיכות מותר לקנות אף אותן שידוע שנחתכו בסכינן ואין לתלות במרא וחצינא כי תלינן שהסכין הי' אינו ב"י ואוכלין אותן לכתחילה ע"י נטילת מקום החתך עיי"ש ועי' במ"ז סק"ח שהביאו וכתב דאם יש למכור צנון שנחתך ודאי בסכין שלהם וגם יש צנון שהוא ספק אם במרא וחצינא או בסכין שלהם יש לקנות הספק ולא הודאי (בסכין) ואם נמצא לקנות אין חתוכים כלל לא יקנה החתוכים אף בספק אם נחתכו במרא וחצינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"כ ובס' דברי יוסף סי' תרנ"ב מ"ש בזה:

(לו) רק החתוכים בסכין. עמנח"י שם ס"ק כ"א ושפ"ד ס"ק ט"ו שכ' מהל"ח דה"ה הערינ"ג מלוחים אסור לקנות מעכו"ם בחתוכים בסכין שלהם דהוי כלכתחלה אא"כ קנם בשוגג אין לאסור דהוי כדיעבד ועיי"ש במנח"י בס"ק שלפ"ז שכתב הטעם כי הקנוי מקרי לכתחלה אבל לפי דעת הסוברים דהקנוי מקרי דיעבד שרי לקנות עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ח ס"ק כ' מ"ש בזה) ועיי"ש עוד במנח"י להלן ס"ק כ"ו וס"ק כ"ח שכ' דכל זה בקונה ההערינ"ג אצל עכו"ם בעל החנות שדרכו לחתוך ההערינ"ג בסכינו וכאמור אבל באותן הדגים מלוחים שמביאין העכו"ם הרבה ביחד אף שודאי נחתכו כל א' בסכין שלהם אין לחוש כלל לקנותם אפי' לכתחלה כיון שרבים מהם נחתכים בסכין א' בטל בהם טעם הסכין כיון שכבר נתקנח והוציא הטעם של הסכין בחתיכות הראשון והשני וא"כ אף שראוי עכ"פ לאסור הראשון והשני דנ"נ אין לחוש כי נתבטל באחרים שאין בהם איסור כלל עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סעי' ד'):

סעיף ב (לז) אם חתך. כתב בחכמת אדם כלל נ"ו סעי' ב' ונראה דאם חתך על כלי איסור הערינ"ג ואוגירקי"ס חמוצים אפי' בדיעבד אסור דדוחקא דסכינא וחורפא מפליט מן הכלי עכ"פ במקום החתך ואף ששמעתי מקילין בזה שאומרים דזה לא הוי דוחקא לא נראה לי כלל עכ"ד ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' קכ"ב שדעתו להקל בזה דאין הדוחקא מגיע לכלי התחתון רק במכתשת עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רט"ו שנשאל בחתך בצלים בסכין של בשר על טעלע"ר של חלב או להיפך וכ' שהוא מורה תמיד לאסור בזה דודאי שייך בזה דוחקא במה שדוחק הבצלים על הטעלע"ר עיי"ש והיינו כדעת החכמת אדם הנזכר ועי' בדברינו לעיל סי' צ"א (ס"ק ק') וע' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה מקאסיב נ"י) חיו"ד סי' מ"ג בעובדא שחתכו בצלים בסכין של בשר לעשות מולייתא לדגים ונתנו הבצלים על דף של חלב עם פנימיות של הדגים לחתכן דק דק וחטב בסכין של בשר על הדף של חלב עד שנעשו דק דק ואח"כ בשלו אותן הדגים בכלי של בשר והבצלים הי' רוב נגד פנימיות של הדגים בשעת שחטב אותם קודם הבישול וכ' דאם הדף הוא של חלב ממה שנבלע בו מתחלה חלב ממש ע"י רותח או כבוש בודאי אסורין הדגים וגם הכלי כי ע"י דוחקא דסכינא והדף ודאי בלעו הבצלים ונעשו נבילה ואוסרין אח"כ הדגים שנתבשלו יחד עד שיהי' ס' כנגדן וגם לא מהני ס' כנגד הבצלים לבד דכל המולייתא נ"נ דהוי איסור דבוק וצריך ס' כנגד כל המולייתא ואף אם הי' הדף והסכין אינו ב"י אסור דהבצלים הוי דבר חריף והבצלים הי' רוב נגד פנימיות הדגים ואם הרוב דבר חריף אסור כמש"ל סי' צ"ה סעי' ב' ברמ"א עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ג' מה שהבאתי עוד מדבריו בעובדא זו):

(לח) חתך בו שומין ובצלים עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קל"ד בעובדא שחתכו בסכין בצלים ותבלין ובשר דגים למלאות דגים כנהוג ונתנו לתוך המולייתא חלבון ביצה ואח"כ נמצא בהחלמון קורט דם ורצה השואל לומר דהמולייתא לא נאסר בצונן אף שהי' בהם בצלים שהוא ד"ח ודוחקא כיון שבהבשר דגים ושאר דברים שנתנו לתוך המולייתא הי' רוב נגד הבצלים א"כ בטל חורפי' וכתב שהמורה טעה בזה דדוקא בלח בלח המתערב יפה או אף ביבש ביבש ברותחין דבטעם תליא מלתא והטעם מתערב ונבלל אז מהני אם הי' התפל רוב נגד החריף משא"כ ביבש ביבש בצונן דהחריפות של הבצלים עומד בעצמו ואין טעמו נבלל וע"י דוחקא שפיר בולע מהביצה שאצלו אף בצונן עיי"ש. (לט) וכרישין ותמכא וכו'. עי' בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות י' שכ' וז"ל וצריך המורה לחקור איזה נקרא דבר חריף ועי' בס' מנחת שי שם בביאור דברי הפרמ"ג בזה דר"ל שצריך לשאול ליודעי הטבע איזה נקרא דבר חריף וכ' דע"כ ר"ל באותן הדברים אשר לא הובאו בש"ע ובפוסקים אבל בדברים שכבר דברו בו הפוסקים וכבר הורו לנו אם נקרא דבר חריף אין אחר דבריהם כלום עיי"ש וה"פ. ועי' בס' ערך השלחן (להרב מהרי"ם מנאוואהרדאק) סוף סעי' ו' דלפי דעת הרשב"א בתוה"ב דגם דבר שאינו חריף אלא שיש לו כח המושך דינו כחריף ונתחדש לנו דין חדש שאם ידוע אצלינו איזה מין מאכל שיש לו כח המושך אף שאינו חריף בטעמו יש לו דין דבר חריף עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק א'):

(ם) וכיוצא בהם. עט"ז או"ח סי' תמ"ב סק"ד דס"ל דיין שרף הוי דבר חריף עיי"ש וכ"כ בס' בית דוד חיו"ד סי' ע"ד בשם הת"ח עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' נ"ב שכתב שהוא מחלוקת הפוסקים אי יי"ש הוי דבר חריף וכתב שגם הת"ח נסתפק בזה עיי"ש ועי' מזה