דרכי תשובה - ד יב

מערכת הב' אות ט' שהביאו דבריו וכ' שאין דברי הרב מגילת ספר נכונים לדינא והוכיחו בראיות דלא נאסר חלב משים בב"ח אלא ממין שנאסר הבשר משום בב"ח וכיון דבבשר חי' לא שייך מה"ת דין בב"ת כן נמי בחלב חי' לא שייך מן התורה דין בב"ח עיי"ש וע' בס' בית יהודה הנ"ל סי' פ"א שכ' דחלב מכוי הנולד מאמו חי' ואביו בהמה עם בשר בהמה הוי ספק ולכן אם נפל כזית מחלב זו לבשר בהמה ונשפך וידוע שהי' שלשים זיתי בשר ומסופק אולי הי' ס' זיתי בשר אמרינן דספיקו להקל דהוי ספק אי חוששין לזרע האם ועכ"פ מקצת חי' היא יכו' ונמצא בכל הזית אין בו אלא חצי זית איסור ומתבטל בשלשים דיש ס' נגד החצי זית וכמו כן כזית בשר מכוי הנולד מאמו חי' ואביו בהמה שנפל לחלב בהמה ונשפך וידוע שהי' שלשים זיתי חלב ומסופק אולי היה ס' זיתי חלב ספיקו להקל דספק דרבנן לקולא ועיי"ש במ"ש מזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:

ולו) חיה. עי' בשו"ת הרדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים קע"א מ"ש בביאור דעת הרמב"ם בדין זה באורך עיי"ש ועי' בס' דינא דחיי על הסמ"ג (מהכנה"ג) לאוין קמ"א שהוכיח מדברי הרמב"ם דס"ל דדוקא בשר עוף בחלב הוי דרבנן אבל בשר חי' בחלב הוי מה"ת עיי"ש ועי' בדבריו בכנה"ג בהגהות ב"י אות ג' מ"ש בזה ולדינא העלה דהעיקר כמ"ש בש"ע כאן דאין חילוק בין בשר חי' לעוף בזה דגם בשר חי' בחלב אינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש והנה בס' בנין אריאל בחדרי תורה פ' משפטים בפסוק לא תבשל גדי העלה דהעיקר לדינא כדעת הסוברים דיש חילוק בין בשר חי לבשר עוף דבשר חי' בחלב אסור מדאורייתא עיי"ש אמנם יעיין במחזיק ברכה אית ג' שהביאו והשיב על כל דבריו והעלה דהעיקר לדינא כדעת המחבר וסייעתו דאיני אסור כ"א מדרבנן עיי"ש יעי' בשו"ת יטה יוסף חלק ב' סי' ז' אות ה' מ"ש בענין זה באריכות ועי' בכסף משנה וברדב"ז על הרמב"ם הנדפס מחדש מכתי' בסיף פ"ב מהלכ' ממרים שהוכיחו כן מדברי הרמב"ם בעצמו דבשר חי' בחלב איני אלא מדרבנן עיי"ש:

(לז) בחלב טהורה. עפת"ש ועי' בפרי תואר ס"ק י"ד (בד"ה ובשר חי') דבשר חי' ועיף במי חלב ובמעושן ומבושל בחמי טבריא ובחלב מתה ובחלב זכר אסירים באכילה אע"ג דתרווייהו דרבנן עיי"ש אמנם יעוין בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדל עוז הלכ' בב"ח אות י"ט שפסק דבשר חי' ועיף ט"י כביש או מליחה אי בשאר בישולים שאינם אסורים מה"ת כגון מעושן מיתר אפי' באכילה דהוי תרי דרבנן וא"צ אפי' ביטול ברוב ובפרט ע"י ביטול ברוב בודאי לית דחש לי' עיי"ש וכ"כ בשו"ת גור ארי' יהודה חיו"ד סי' ע"ד בעובדא שנפל בשר עיף לחלב ונכבש מעל"ע וכ' דכיון שהוא לצורך שבת יש להתיר דהוי תרתי דרבנן בשר עיף וגם כביש עיי"ש אמנם ועיין בדגמ"ר להלן סוף סי' צ' שעמד על המחקר בזה וכ' דלדברי הט"ז דס"ל שם דכבוש בחלב שחוטה מותר גם בשר עיף שהוא מדרבנן אינו נאסר בכבוש וקשה על זה מש"ס חולין דף קי"ב ע"ב בעובדא דבר גוזלא שנפלה לכדא דכמכא דלא שריא ר' חיננא אלא מטעם דהוא נאכל מחמת מלחו ומבואר משם דגם בשר עיף בחלב נאסר בכביש מעל"ע עיי"ש ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' י"ד ועי' במ"ז סק"א שכתב ודע דבשר חי' ועוף ע"י כביש ומליחה איסרין אף דהוי גזירה לגזירה עכ"ל ופשיט הדבר לפ"ז דה"ה בשר חי' ועוף בחלב חי' דאסור ג''כ באכילה אע"ג דהוי תרתי דרבנן ועי' להלן מזה בשי"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה אות י"ג ואות י"ט (ועי' להלן ס"ק ק"ב):

ולח) מותר בבישול ובהנאה. עפת"ש מ"ש מהחמודי דניאל ועי' ביד יהודה על הלכ' תערובות בהשמטות שבסוף הס' בסי' צ"ט ס"ק כ"ז שהביא דברי החמודי דניאל בזה והשיב עליו דבע"כ הא דבב"ח דרבנן מותר בהנאה הוא דוקא באיסור דרבנן אשר לא שייך אלא בבב"ח כגון חי' ועוף או כבוש ומלוח דהתורה הותרה בזה בבב"ח וחכמים אסרוהו לא גזרו על הנאה אבל דבר שאין הגזירה כלל על בב"ח לבד אלא על כל אסירים כגון מין במינו דמדאורייתא בטל בכ"מ ברוב רק שחז"ל גזרו בכ"מ מינו אטו אינו מינו בזה פשוט דגם בבב"ח אסיר בהנאה מדרבנן כיון שחז"ל השוו תמיד מינו לאינו מינו וע"כ ברור הוא דאסיר לבשל בשר טריפה לעכו"ם בקדירה של חלב שאינו ב"י כיון שחז"ל גזרו בכ"מ אינו ב"י אטו ב"י ה"ה בזה אסור לבשל ומה"ט פסק הרמ"א דאסור לחתות אש תחת קדירה של עכו"ם וכו' עכ"ד:

(לט) ובהנאה עבאה"ט ועשפ"ד להלן ריש סי' צ"ח שכ' וז"ל שמעתי אומרים שהי' שאלה באיזה קהלה שהתיכו יורה גדולה של המאה ופרח לתוכה עוף ומת שם והי' מבוכה בין הלומדים באשר לא הי' ס' נגד העוף ואני לא אאמין אם הי' זה שאלה כי לדעתי פשוט יותר מביעותא בכותחא שהחמאה אסור באכילה ומותר בהנאה כדין בב"ח עיף וכו' עכ"ל אמנם ועיין בפת"ש להלן סי' ק"ד סק"ג מ"ש בעובדא זו מהחתם סופר ועיי"ש בח"ס שכתב בהסבר הענין דלף שכ' הפרמ"ג באו"ח סי' תמ"ז דדגים אינם בולעים חמץ בחייהם זה דוקא לענין בליעה אבל לענין פליטה אמרינן דגם בחיי' הוא פולט ואיסר עיי"ש וע' ביד יהודה על הלכ' תערובות בריש סי' צ"ח שהרחיב הדיבור בזה והעלה דמותר למכור החמאה לנכרי ולא חיישינן כלל להא דבלע ממני בעודו חי עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ג ס"ק ס' ולהלן סיק"ד סק"כ):

(מ) אינו אסור אלא מדרבנן. ולכן אם אירע איזה ספק הולכין בספיקו להקל. יד אפרים בקיצור דינים שבסוף סי' זה סעי' ה':

(מא) אלא מדרבנן. עבאה"ט מ"ש מהרמב"ם דהאומר בשר עיף בחלב אסיר מה"ת עובר בבל תוסיף ועי' בפרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת חלק א' אית ל"ד ועי' בס' חתם סופר חלק א' בסוגיא דמצות צריכות כונה חלק ג' אית כ"ט מ"ש בביאור ענין זה:

(מב) מדרבנן. ולענין אם בשר עוף בחלב מקרי עיקר מן התורה עי' בפר"ח סי' צ"ב ס"ק י"ז שכ' בפשיטות דבשר עוף בחלב לית לי' עיקר מה"ת עיי"ש אמנם יעוין בס' ארעא דרבנן במערכת המ' אות תי"ד שהביא דברי הכסף משנה פרק ט"ו מהלכ' מאכלות אסורות הלכה י"ד שהוא פלוגתת הרמב"ם ותוס' דלדעת הרמב"ם לא מקרי עיקר מה"ת ולדעת התוס' מקרי עיקר מה"ת עיי"ש ועי' בשו"ת דברי אמת (דפוס הלברשטאם) דף קי"ג ע"ב שהביא תשו' מהראנ"ח חלק א' סי' קי"ב בשם המרדכי דבשר עוף בחלב לא הוי עיקרו מה"ת עיי"ש וכ"כ בשו"ת עמודי אש בקונט' דיני או"ה סי' י"ג אית ו' בשם הא"ז עיי"ש ועי' במ"ז להלן סי' צ"ט ה"ק י"ב שכ' לדינא בשם המהרש"ל ביש"ש דיש לו עיקר מה"ת כיון דאסרוהו כדי שלא יקילו באיסור תורה דבשר בהמה וחלב עיי"ש ועי' בס' כלילת המנורה מערכת הדל"ת אות ג' מ"ש בזה אגב אורחי' וע' בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף סי' קכ"ד מה שהאריך זה ובמ"ש בזה לדינא:

(מג) אין בהם איסור. עבאה"ט ופת"ש ועי' בפחד יצחק מערכת הב' ערך בשר דגים מה שהאריך