דרכי תשובה - ד קכח

צ"ד ס"ק כ"ג מ"ש בזה וסיים בצ"ע עיי"ש וכאן בס"ק ח' כ' די"ל דוקא אם טעמו ישראל וראה שאין בו טעם דחזינן שנסחט הטעם מהם משא"כ אם לא טעמו איך שייך להתיר משום אפשר לסחטו דמאן אמר שנסחט עיי"ש אמנם בחוו"ד מתרץ קושיית הכו"פ שם ופסק לדינא כהט"ז ותשו' מהר"ם מלובלין להקל עיי"ש וכ"כ ביד יהודה ובס' בית יהודה (להגאון מהרי"ל מוולאדאווי ז"ל) ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ת אות י"ז (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ד ס"ק פ'):

וכתב עוד בשפ"ד שם דמבואר מדברי המ"א שם דדוקא בבישול התירו הבצלים אבל בכבוש דהיינו שנחתכו בצלים בסכין של בשר ונתנם בחלב ונכבשו מעל"ע לכ"ע אסורים הבצלים דבכבוש לכ"ע לא אמרינן שנסחט הטעם ונתבטל עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א לעיל סי' צ"ד ס"ק כ"ג עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"א:

(כ) מהסכין. עבאה"ט מ"ש מתשו' נ"ש דבצל לאחר שבשלוהו בטל חרפייהו ועי' בשפ"ד להלן סי' ק"ח סק"ט ועי' בשו"ת גברי סי' י' ובס' יד אלימלך סי' צ"ד שכתבו דמלשון הנחלת שבעה מבואר דלאו דוקא כשנתבשלו הבצלים במים דה"ה אם נתבשלו כעין צלי קדר בלי מים בטל חרפייהו עיי"ש וכתב שם בס' יד אלימלך דזה צריכין לבאר מה שלא נזכר בפוסקים כמה השיעור שנקרא מבושל לענין זה דאמרינן דבטל חריפתו אם צריך להיות מבושל לגמרי או לאו ועיי"ש במ"ש בזה והעלה דכל שנתבשל עכ"פ כמאכל ב"ד דהיינו שליש בישולו בטל החריפות אבל קודם זה השיעור לא עיי"ש ועי' בס' ישועות חיים בתשו' הרב מלענטשנא אות ו' שכתב בעובדא שטגנו בצלים שחתכו בסכין של בשר במחבת של חלב אינו ב"י עם שומן ומים וכו' וכ' שם דאם נתנו תיכף השומן והמים מבטל החריפות של הבצלים ואין לאסור והרב המחבר ישועות חיים בתשו' שאח"ז השיב ע"ד הרב הנ"ל דחלילה להקל בזה דדוקא אם בישלו הבצלים קודם בכלי אחר ואח"כ נתנוהו במחבת זו של חלב הוא שיש להתיר שכבר נתבטל חריפתן קודם משא"כ בנ"ד שלא בשלוהו קודם שנאסרו הבצלים מן המחבת בעודן חריפים ואין כת בהשומן או מים לבטל חורפייהו שלא יאסר בפעם הראשון כי תיכף כשהיס"ב הם בולעים מהמחבת ועדיין לא בטלה החריפות עיי"ש (ועי' לעיל סי' צ"ב ס"ק נ"ח וס"ק ס"ו מ"ש עוד מדברי הרבנים הנ"ל בעובדא זו) ועי' בשו"ת מלחמות ארי' סי' נ"ז בעובדא שטגנו בצלים בקדירה חולבת אינו ב"י ולקחו כף בשר ב"י ועירבן כדי שיתבשלו כולן כנהוג וכתב שם דאף דקיי"ל דאם נתבשלו הבצלים בטלה חורפייהו מ"מ כאן כיון שלא הגיעו עדיין כל הבצלים לגדר בישול אלא אותן שבצדדי הקדירה אבל השאר שבאמצע אף שהן רותחין מ"מ לא הגיעו עדיין לכלל בישול כי בצל אינו מתבשל כ"כ במהרה א"כ אף שהן רותחין מכ"ר מ"מ כל זמן שלא הגיעו לגדר בישול לא נתבטל חריפתן עדיין ועכ"פ ספיקא מיהא הוי מחסרון ידיעה וכ' דמ"מ אם ידוע שהי' נגובים לגמרי ולית בהו עדיין קצת לחלוחית פשיטא הוא דעכ"פ הכלים מותרים בודאי דאינם בולעים מהבצלים דאין איסור בלוע יוצא מאוכל בלא רוטב אך הבצלים נאסרו במקום שהגיעו קליפת בליעת הבשר עם קליפת בליעת החלב וכיון שאינו ניכר מקומן בטלים ברוב וכמש"ל סי' צ"א דהיכא שאין הקליפה ניכרת א"צ ס' נגד הקליפה וכ' שם דלכאורה מותר לאכול הבצלים עם איזה מין שירצה כיון שכבר נתבטל טעם הבשר וטעם החלב שבהם וכמש"ל סוף סי' צ"ט בנפל חלב למים הרבה מ"מ בנ"ד מאחר שיש לספק אולי הגיעו כל הבצלים לכלל בישול ואז נתבטל חריפתן וכיון שהקדירה אינה ב"י יש לאכול כמין הכלי ב"י ולאסור הכלי שאינה ב"י אמנם לדינא כ' כיון שאינו אלא חומרא בעלמא כי מדינא הכל שרי ובספק אוקמהו אדינא מותר לאכול כמו שירצה וגם בלא"ה לא נאסר הכלי שאינה ב"י אפי' אם בודאי נתבטל החריפות כיון דלא בלע כלל בלא רוטב. וכתב דכל זה מיירי שלא הי' בהבצלים שום רטיבות והי' נגובים לגמרי אבל אם הי' בהם רטיבות קצת דבכה"ג קיי"ל דאוסר כדי נטילה אף שיש ששים א"כ בעירב בכף של בשר כמה פעמים ופגעו נטילת הבשר והחלב ונאסרו בזה יש לחוש אולי אין רוב לבטלם ונאסרו הבצלים. אמנם על הכלים יש לדון לפי הנראה מלשון הפרמ"ג וכן נראה מהחוו"ד דגם דבר יבש שיש בו רטיבות קצת מקרי איסור בלוע דאין בלוע יוצא בלא רוטב וכו' עיי"ש:

ועיין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קע"ט שרצה השואל לומר דבצלים שנבלע בהם טעם בשר מכלי שאינו ב"י דקיי"ל שדברים חריפים מחליא לשבח אם בשלו הבצלים אח"כ כיון שנתבטל החריפות ממילא דגם הפגם חזר למקומו והביא ראי' לדבריו מדברי הש"ך להלן סי' קכ"ג סק"ב שכ' דהטעם היוצא מדבר חריף חוזר לפגמו והוא ז"ל מדחה דבריו בשתי ידים דלא דמי כלל לדברי הש"ך שם שהש"ך מיירי שיצא הטעם למקום אחר ע"כ שפיר אמרינן דשם במקום השני הוא חוזר לפגמו משא"כ כאן שהבלוע הוא במקומה הראשון בודאי אמרינן דכל שהוא במקומו כיון שהי' מתחלה מושבח אינו חוזר ונפגם גם לאחר הבישול וחלילה להקל עיי"ש וכ"כ בשו"ת מלחמות ארי' סי' ס"ב בעובדא שחתכו בצלים בסכין של בשר אינו ב"י ובשלוהו עם דגים בכלי חולבת אינו ב"י ואחר שבשלוהו נתנו חמאה לתוך הדגים וכתב דאין להקל ולומר שלאחר שנתבשלו הבצלים בטל החריפות ממילא דחזר הנטל"פ למקומו דז"א כנ"ל והדגים אסורים עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק מ"ה בד"ה ומ"ש הפת"ש לענין דבר חריף שנתבשל במים) מ"ש עוד מענין זה ועי' מענין זה:

והנה ראיתי בס' ערך השלחן (להרב מהרי"ם מנאוואהרדק) סעי' כ' דפשיטא לי' דצנון ובצלים כשנתן בהם שמן או שומן גם בצונן בלא בישול בטלה חורפייהו והביא ראי' לדבריו מדברי הט"ז והמ"א באו"ח סי' שכ"א עיי"ש אבל המעיין יראה שאין משם שום ראי' כי שם מיירי לענין עיבוד באוכלין אבל לא נזכר שם שע"י השמן בטלה החריפות מהן ולא דמי לבארש"ט שמלבנין בביצים דקיי"ל דבטל החריפות דדבר לח שאני שנבלל ונתערבו הביצים עם הברש"ט משא"כ בבצלים וצנון שהם דברים גושים ואין מערבים עם השומן רק השומן מונח עליהם ואיך נקלש פנימיות טעם הבצלים או הצנון ע"י השומן שעלי' לכן ברור לענ"ד שאין לסמוך ע"ד להקל בזה:

(כא) בהם. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דכשמקום הסכין שחתך בה הוא פחות מכ"נ א"צ ס' כנגד הכדי נטילה וסגי בס' נגד מקום הסכין ועט"ז סק"ה שכ' הטעם דסגי נגד מקום שנגע מהסכין ולא אמרינן דחנ"נ הואיל והוא כולו היתר קודם הבישול ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א דכל זה הוא בבישול אבל אם חתך צנון בסכין והניחו בחלב ונכבש מעל"ע אז בעינן דוקא נגד הכדי נטילה משום דכבוש אינו סוחט וא"כ נכנס בו חלב בעוד שיש בו הבלוע מבשר ונעשה הצנון עצמו נבילה עיין שם:

(כב) וה"ה לחחכם בסכין של עכו"ם. ולדידן דאמרינן חנ"נ בכל האסורים בעינן בסכין של עכו"ם ס' כנגד הנטילה. ס' זר זהב כת"י מהגאון בעל אורח מישור ז"ל וה"פ:

(כג) ואם חתכן דק דק. עבאה"ט ועי' בשו"ת גור אריה יהודה חיו"ד סי' מ"ח שכ' דאף דמדברי הרמ"א משמע דזה קאי גם אאינו ב"י והוא מקונח דאם לא נטל מהם כדי נטילה וגם לא טעמם ובישלם בחלב צריך ששים כנגד מה שנגע בסכין ואם חתך דק דק צריך לשער בס' כנגד כל הצנון אבל באמת זה אינו דהעיקר לדינא דבצלים שנחתכו בסכין של בשר מקונח ואינו ב"י ושמוהו אח"כ לקדירה של חלב ואין ששים נגד הסכין או הבצלים סגי להשליך הבצלים והתבשיל של חלב מותר דכיון שהשליך הדבר חריף ונשאר שם רק הבלוע של בשר והרי אין שם חריפות שיעשה אותו לשבח הדר הבלוע לפגמו כיון דהוא אינו ב"י ונטל"פ עיי"ש באריכות וכיוצא בזה כתב ג"כ בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תפ"ד עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סו' קע"ט שהביא דבריהם ומדחה כל דבריהם וסיים דבמכת"ה של המחברים הנ"ל לא דקו בהאי מלתא וחלילה להקל בזה היכא דליכא שאר ספיקא עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת שאילת שלום קמא סי' צ"א שהביא ג"כ דברי הרב גור אריה יהודה הנ"ל וכ' דאם כי הראי' שהביא הגור אריה יהודה אינה מוכרחת מ"מ רואה אני את דבריו לדינא כי כן משמע באו"ה ובת"ח וכיון דבלא"ה דעת הרבה פוסקים דאין דבר חריף רק קורט של חילתית ע"כ בודאי יש לסמוך להקל בזה