דרכי תשובה - ד קכז

כל זמן שדבוק עליו השמנונית מעכב המים מלזוב עכ"ל וכ' במנח"י שם ס"ק ט"ו ונראה דה"ה אם מקנחו היטב בדבר קשה מהני וכו' ומ"מ לכתחלה לא יחתוך בו אלא א"כ שנעצה עשר פעמים בקרקע קשה וכו' עכ"ל אמנם בתב"ש סי' ו' ס"ק י"ח העלה דלא מהני הדחה ולא קינוח יפה אלא נעיצה ואפי' בדיעבד לא מהני כ"א נעיצה דוקא עיי"ש:

ועיין במ"ז סוף סק"ג שכ' דבכלי הנקרא רי"ב אייזי"ן של בשר לא מהני אם אומר שגיררו מהבשר בעין שעליו שאי אפשר לנקותו היטב עיי"ש:

(טו) מקונח. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דקריי"ן שנמלל תוך קערה חולבת נקי' מותר לאכלו עם בשר עמ"ז סק"ג שמפקפק בדין זה כיון דבת"ח כלל י"ז דין ב' מבואר להקל רק בדבר חריף יבש משא"כ קריי"ן שיש בו לחות קצת וכתב דלכתחלה י"ל דאסור מדינא ליתנו בחלב מיהו לענין דיעבד אם נתנו בכלי איסור צ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ד וכאן סק"ב שהביא מתשו' אבקת רוכל (להב"י) דמבואר מדבריו דס"ל דיש בלוע לדבר חריף גם בלא דוחקא ולדינא העלה כמ"ש הט"ז דלהפליט מכלי אינו מפליט אלא ע"י דוחקא ואף מדבר בעין דקיי"ל דהוא בולע אף בלא דוחקא אין לאסור יותר מכדי קליפה אף בשמן דאף דקיי"ל כהראב"ד דאוסר בדבר חריף עד כדי נטילה כמ"ש המחבר הנה לא שמענו רק עם דוחקא אבל בלא דוחקא אף שהוא בולע מעט אינו אלא כדי קליפה וגם כל זה הוא מדבר בעין לח אבל אם אין לחלוחית בהדבר בעין והוא דבר יבש אף כדי קליפה אינו אוסר דלא גרע מטהור מלוח וטמא תפל דאינו מפליט ואינו דומה למלח בעצמו דהוא בכחו להרתיח גוף החתיכה להפליט ואף מלח מעט דאינו מרתיחות החתיכה מ"מ טבעו של מלח בעצמו לכנוס בכל חלקי הבשר ולהפליט קצת אבל שאר דבר חריף אינו בולע אלא מן המוכן אבל אין בכחו להרתיח שאר דבר שיהא פולט זולת אם גם הדבר ההוא נעשה חריף מחמת רוב תבלין וכתב דמ"ש הט"ז דקריי"ן שנמלל תוך קערה חולבת נקי' וכו' דמשמע דאם אינה נקי' ויש עלי' שמנונית בולע אף בלא דוחקא ואין חילוק בין הלכלוך שעל הקערה הוא יבש או לח הוא משום דאף שהלכלוך שעל הקדירה הי' יבש מ"מ ע"י לחלוחית הקריי"ן והחריפות שבו נתמעך הלכלוך בעצמו ונעשה לח ונבלע ולכן כ' דאם רואין שאין שם בקערה לחלוחית בעין זולת מה שלא הודחה היטב ויש איזה ממשות שנתייבש היטב ע"ג באופן שאין להסתפק שנתמעך מהלחלוחית הדבר חריף כנ"ל אין לאסור וסיים שם עוד בפיה"ק סוף סק"ב דבצלים ושומים שיש עליהם קליפתן שהם חלקים ויבשים צ"ע אם בולעים גם מדבר לח עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט דכ"ז הוא בדבר חריף אבל בדברים שאינם חריפים דין סכין כשאר כלים שאם אינו ב"י והוא נקי מותר עמ"ז סק"ג שכ' מהכנה"ג בהגהות ב"י אות ה' דזה דוקא בחתך דבר קר אבל בחתך דבר רותח דינו כמו דבר חריף דרותחא עם דוחקא דסכינא הוי כמו חריפות עם דוחקא וכתב דאם רתך דגים רותחין בסכין של בשר ב"י אף אם הדיח הסכין יפה קודם יש לעיין לענין דיעבד אם נתנם בחלב מה דינן וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם יעוין בחוו"ד לעיל סי' צ"ה בביאורים סק"ד שמבואר מדבריו לאסור בזה לדעת משום דהוי שנצלו עיי"ש והביאו בפת"ש סי' צ"ה סק"ב עיי"ש:

(טז) בחלב. זה דעת המחבר לא ס"ל כהסה"ת לעיל סי' צ"ה סעי' ג' ע"כ כתב דוקא אם בישלם בחלב עצמו אבל לדידן דקיי"ל כהסה"ת שהביא הרמ"א שם ה"ה אם בשלם בקדירה של חלב ב"י נמי אסור הכל. אך כל זה בהי' הקדירה ב"י עכ"פ אבל בקדירה אינו ב"י מותר הכל גם לדידן כיון שע"י הבישול נתבטל החריפות א"כ מה נבלע מהם בקדירה הו"ל נ"ט בר נ"ט. יד יהודה שם וה"פ:

(יז) כנגד מה שנגע מהסכין. עבאה"ט מ"ש מהש"ך והט"ז דהוי מלתא דלא רמיא עלי' אינש וכו' ועי' בשפ"ד לעיל סי' צ"ד ס"ק כ"ח שנסתפק אי סברה זו דמלתא לא רמיא וכו' הוי דאורייתא ועי' בב"ח לעיל סי' א' סעי' ו' דפשיט לי' דהוי דאורייתא עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק א' חיו"ד סוף סי' מ"ג שהביא דברי הב"ח הנזכר וסיים שכן נראה מדברי הש"ס שבועות דף ל"ד דודאי מדאורייתא קאמרינן עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט דמן הסתם דרך לחתוך בכל הסכין עי' בערך השלחן הספרדי אות ז' שהביא מהרב בית דוד שהתפלא ע"ז ממ"ש הרמב"ם בהלכ' שחיטה בדין דרסה שהניח הסכין על הצואר ודחק וחתך למטה כחותך צנון או קישות ועפ"ז מסתבר לומר דאם אומר ברי לי שפסק רק במקום א' בודאי מהימן וכמ"ש הש"ך עיי"ש ועי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק ס"א באריכות מזה ועיי"ש במה שנסתפק בהאי כללא דאמרינן כל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' אם הכוונה שאינו יודע כלל בשעת מעשה מה שהוא עושה ועושה בבלי דעת או דלמא דר"ל דמלתא דרמיא עלי' חוקק הדברים במחשבתו לזוכרם אבל מלתא דלא רמיא עליה אינו חוקקם במחשבתו לזכרו ועי"ז אזדא מלתא מיני' ועיי"ש במ"ש בזה ובמה שיש בזה נ"מ לדינא עיי"ש באריכות:

אמנם לענין גוף הפלוגתא שבין הט"ז להש"ך עי' במנח"י כלל ס"א סק"ט שפסק לדינא כהש"ך דמהני בכ"מ אם אומר ברי לי שלא חתכתי רק במקום הזה עיי"ש ועי' מ"ז סק"ד שכ' בשם המהרש"ל דלא כל הדברים שוים דתלוי בענין הדבר שהדרך לעשות כן ובדבר שהדרך לחתוך בכל הסכין לא מהני אם אומר ברי לי שלא חתך רק במקום הזה ואף אם אומר ברי לי שלא חתך רק בחלק א' מהסכין אינו מהימן אבל בסתמא שיכול להיות כך או כך מהני ברי עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ו' ס"ק כ"ה וס"ק ל' וסי' צ"ד ס"ק י"ב):

(יח) מה שנגע מהסכין. עבל"י סק"ה שכ' מהס' פ"י דא"צ ס' נגד כל הלהב דסגי בס' נגד קליפת הסכין ברוחב קש עיי"ש וכדברים אלו כתב ג"כ בס' חקי דעת ערך אות ב' ס"ק נ"ו עיי"ש אמנם ראיתי בס' זר זהב על היו"ד כת"י מהגאון בעל אורח מישור ז"ל שכ' שטעות נזדקר לו להחקי חיים בזה כי אין שום טעם לזה וגם בס' פני יצחק לא כ' זאת מעולם ועי' בשפ"ד סק"ח שהביא דברי הבל"י הנזכר וכתב ג"כ דחלילה לסמוך על זה כי בטור ובכל הפוסקים מבואר דצריך ס' כדי כל הלהב ממש והכי נוהגין כל מורי הוראות עיי"ש ועי' בשו"ת משיבת נפש חלק ב' חיו"ד סי' מ"ט שהתפלא באמת ע"ד הראשונים והאחרונים דמשמע מדבריהם דאם חתך דבר חריף בסכין חולבת צריך לשער נגד כל הסכין וכמ"ש בש"ך ובשפ"ד סק"ט והלא מבואר להלן סי' קכ"א סעי' ז' דבסכין ישן צריך נעיצה אפי' להשתמש בו דבר חריף כמו צנון ומבואר דבחתך בה רותח מהני השחזה וכ' שם הפר"ח בשם מהרא"ה הטעם משום דהכי קים להו לחז"ל שאין ברזל בולע אפי' ע"י רותח יותר מקליפה וההשחזה הוא במקום קליפה והש"ך בסוף הסי' כ' דאפי' לב"י מהני השחזה א"כ אין לנו לשער תמיד כנגד כל הסכין רק על דבר מועט מן הסכין וסגי בכל דהו שיהי' ששים לפי שיעור הדק מן הדק שעל פני הסכין שמעבירין ע"י ההשחזה ותימא על כל האחרונים שלא עמדו בזה וכ' דמקום הניחו לו אבותיו מן השמים שלא להפסיד ממון ישראל בחנם ובסוף דבריו כ' דמ"מ קשה עליו לפסוק נגד הש"ע והאחרונים שכ' כולם כא' בפשיטות דצריך ס' דוקא כנגד כל הסכין אבל עכ"פ במקום שיש צדדים בלא"ה יש להקל דסגי בס' נגד קליפת הסכין עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב מ"ש בזה ועי"ש עוד בפיה"א סק"ט ובפיה"ק סק"ט שכ' דאם חתך בסכין של איסור כמה צנונות לא אמרינן דלא נאסרו מהם יותר מב' הראשונות שחתך ותו מתבטלין אותן הב' בהשאר צנונות דז"א דכיון דלא הי' בכל צנון בפ"ע ס' נעשה הצנון נבילה ותו גם מה שנבלע מן הצנון עצמו בהסכין אסיר ואוסר השאר עיי"ש באריכות:

(יט) שנגע. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאם יש ס' א"צ להסיר הבצלים ועי' במ"א או"ח סי' תמ"ז ס"ק ל"ח ועי' בתורת יקותיאל סק"א ובכו"פ לעיל סי' צ"ד ובפלתי סק"ח שהשיגו על הט"ז בזה וכ' דאפי' יש ס' יש לאסור הבצלים עיי"ש ועשפ"ד לעיל סי'