דרכי תשובה - ד קכו

חלק מהבצל שנפל לתוכה אם שייך בזה לומר אין המדומע וכו' לומר שהטעם מהסכין נחלק בשוה בכל המקומות מהבצל וכתב דמלשון המחבר כאן שכ' שאם טעם ולא הרגיש בו טעם בשר כשר ולא חיישינן אולי במקום שטעם לא הי' שם טעם בשר כ"כ ובמקום אחר יש טעם בשר אלא ודאי אמרינן שהטעם נחלק בשוה עיי"ש אמנם יעוין בחידושי הגרעק"א שכ' דנראה דהטעימה צ"ל בכל אורך החתך דרך משל אם חתך הצנון לשנים דעבר הסכין בדרך חתיכתו בכל אורך הצנון צריך לטעום כל המשך אורך החתך כנ"ל ולא סגי אם יטעום רק במקום א', של מקום החתך דשמא באותו מקום שטועם לא פלט הסכין כ"כ ובמקום אחר פלט אך הניח בצ"ע דמדברי הרשב"א לא משמע כן עיי"ש וע' בדלתי תשובה סק"ו מ"ש בדברי הגרעק"א הנזכר שלא יקשה מדברי הרשב"א בזה עיי"ש ולפ"ד הגרעק"א מבואר דבאמת חיישינן שנבלע במקום א' בהבצל יותר מבמקום הב' ולפ"ז ממילא דאם נפל חתיכה א' מהבצל לקדירה צריכין לשער כנגד כל הסכין ולא סגי לשער כפי ערך המדומע איברא כי בדלתי תשובה שם העתיק תשובה מרב גדול א' שהעלה לדינא דאם חתך כל אורך הצנון מראשו ועד סופו לא מהני במה שיטעום בסופו כי בסופו נקלש הטעם היוצא מהסכין מחמת שפלט בתחלת החתיכה אבל אם טעם מתחלה החתיכה ולא הרגיש שום טעם ודאי מהני וא"צ לטעום עוד בסופו וה"ה אם קלף צד א' מהחתיכה ואינו מרגיש שם טעם בשר באותה קליפה ודאי מהני לצד השני עיי"ש:

ועיי"ש עוד בתשו' הרב מהר"י ליבש ז"ל הנ"ל שם בעובדא שבא לפניו שחתכו בצל בסכין של חלב לב' חתיכות וזרק חתיכה א' לקדירה עם בשר ובהקדירה לא הי' ס' לא נגד הסכין ולא נגד חתיכת הבצל ואפליגו בה רבנים גדולים שהי' הרבה אומרים שאין בזה שום צד היתר והוא ז"ל כתב שיש להתיר ע"י טעימת החתיכה שנשארה אם לא ירגיש בה טעם בשר ידעינן ממילא שגם בהחלק הב' מהבצל אין בה טעם בשר ומותר הכל כי אנן קיי"ל דעל טעימת ישראל סמכינן גם האידנא בזמה"ז עיי"ש וכדברים אלו כתב ג"כ בדלתי תשובה שם בעובדא כזו שיש תקנה להכשיר המאכל ע"י שיטעום חתיכת בצל הנשארת שאם לא יטעום בה טעם בשר מותר המאכל כי בודאי גם חתיכה שנפלה לא הי' בה טעם בשר אך כל זה הוא אם לא הי' החתיכה שנשארה גדולה מהחתיכה שנפלה אבל אם חתיכת בצל שלפנינו היא גדולה מהחתיכה הנופלת צ"ע אם מהני הטעימה של חתיכה זו לברר עי"ז גם על החתיכה הנופלת ודבר זה יהא תלוי אם נימא דפליטת הסכין הוא נחלק לכל הבצל בשוה דאם נימא דנחלק לכל הבצל בשוה אז מהני הטעימה גם מהחתיכה הגדולה על הקטנה אבל אם נימא שהתפשטות הטעם היוצא מהסכין נתחלק לחצאין מחצה נבלע להבצל אשר מצד א' של הסכין ומחצה לצד השני' א"כ נבלע בהתתיכה הקטנה מחצה של פליטת הסכין כמו בהגדולה וא"כ יש להרגיש בהקטנה יותר מהגדולה לכן אם נפלה החלק הקטן של הבצל במאכל שאין בה ס' אין תקנה להתיר המאכל ע"י טעימה החלק הגדול וגם במחצה על מחצה צ"ע אם יש להכשיר בטעימה של הנותרת דהא קיי"ל דא"א לצמצם רק אם החתיכה הנשארת הוא קטנה מהנופלת אז יש להכשיר ע"י טעימה וכנזכר וכתב שם עוד דלפי הספק הנזכר נראה עוד דאם חתך בצל גדול בסכין קטן של בשר לב' חתיכות חלק א' גדול כשני שליש מהבצל ונפלה למאכל חלב והחלק הב' קטנה רק כשליש א' של הבצל נפלה לקדירה אחרת של חלב יש להחמיר מחמת ספק בדאורייתא ולפסוק שהקדירה שנפל בה החתיכה הגדולה צריך שיהי' בהמאכל ששים נגד שני שליש סכין מחמת הספק הנ"ל דלמא הסכין מבליע לכל הבצל בשוה וכן לענין הקדירה שנפל בה חלק הקטן מהבצל צריכין להחמיר שיהא בהמאכל ששים כנגד חצי הסכין דשמא נבלע מחצי מפליטת הסכין גם בהחתיכה הקטנה אך בסוף דבריו העתיק תשובה מהגאון בעל שו"ת דברי מלכיאל (והיא נדפסה כעת בתשו' דברי מלכיאל חלק ב' סוף סי' מ"ה) שכ' דכל הספיקות הוא רק לשיטת הפוסקים דס"ל שכל הבצל או הצנון אסורים אבל לשיטת הפוסקים דס"ל דאינו בולע רק כדי נטילה א"כ אין נ"מ בגודל החתיכה וכן אם נימא שהסכין אינו פולט רק מה שעלי' בעין או לדעת קצת פוסקים מה שמובלע בקליפתו ג"כ אין מקום לספיקות הנ"ל ואין מקום להספיקות הנ"ל רק לדעת הסוברים שנפלט מכל הסכין ושנבלע בכל הצנון והבצל ולפ"ז אין נ"מ לדידן בזה למעשה כיון שאנו מקילין בה בדיעבד וכמבואר ברמ"א כאן אך יש נ"מ בכל זה לענין אם חתך בסכין רותח דבר רותח דלכ"ע פולט בכולו ומבליע בכולו אמנם לדינא סיים דלדעתו פשוט שמבליע לפי ערך גודל החתיכה דהרי אם התחיל לחתוך הצנון או הרותח והניח באמצע באופן שנשאר עוד קצת מחובר נראה ודאי שמצטרף כל הצנון או הרותח לששים נגד הסכין ואף מה שתחת מקום החתך והיינו בע"כ משום דאמרינן דהטעם מתפשט בכל הצנון וכמו בכל דבר רותח וכן בקדירה כשניער וכיסה וכו' וא"כ כשגמר לחתוך הצנון או הרותח ודאי שמשערין לפי ערך הנבלע לפי גודל החתיכה ומה לי כשחתך בבת אחת או כשחתך אח"כ וזה ודאי לא שייך לומר כשחתך בבת אחת לא הספיק עדיין להתפשט דלא מצינו חילוק בזה עיי"ש:

(י) שיטעמנו. עבאה"ט ומ"ש שהפר"ח כ' דאפי' לכתחלה יכולין לסמוך אטעימת ישראל הנה בפר"ח הביא ראי' לדבריו מדברי הש"ס דצנון שחתכו בסכין של בשר דמותר לאכלו בכותח ע"י טעימה ולשון מותר משמע אף לכתחלה עיי"ש אמנם לפמ"ש בשפ"ד סק"ה מהת"ח דהא דלא סמכינן בזמה"ז אטעימה הוא משום דאין אנו בקיאין כל כך ע"כ אין לנו לסמוך אטעימה לכתחילה עיי"ש ממילא אזדא לה ראיות הפר"ח דבזמן הש"ס שפיר היו בקיאין משא"כ בזמה"ז ולכן פשוט הוא לדינא דאין לסמוך ע"ד הפר"ח להקל נגד דעת הש"ך בזה וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ו וז' ובפיה"ק ס"ק ו' ועי' בחגורת שמואל סק"ג ועי' בבכור שור בחולין דף צ"ז ע"א שהוכיח מדברי הרמ"א לעיל סי' מ"ב שכ' דאף עכשיו יש לסמוך אטעימת הכבד וביאור הטעם בד"מ שם משום דרבו המכשירים ע"כ יש לסמוך אטעימה וממילא דבמקום אחר אין לסמוך אטעימה אפי' על טעימת ישראל וסיים ולענ"ד אין להקל עכ"ל ועי' ביד יהודה שם מ"ש בזה וסיים בצ"ע לדינא אם נסמוך דעת ע"ז אפי' בדיעבד עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ב (ס"ק ל"ז) ולהלן סי' צ"ז (ס"ק י"ג) וסי' צ"ח (ס"ק ו') וסי' ק"ח (ס"ק צ"ד):

(יא) דה"ה לאינו ב"י. עי' בשו"ת פנים מאירות חלק א' סי' ס"ד שדעת חכם א' דהא דקיי"ל דחורפא משוי לאינו ב"י לשבח הוא רק מדרבנן והגאון בעל פנים מאירות ז"ל מפלפל בדבריו בזה עיי"ש ועי' במ"ז ריש סי' זה שהביאו והביא מתשו' הרשב"א וכן ממשמעות הש"ע כאן דהוי דברי תורה עיי"ש ועי' בישועות יעקב פיה"א סק"א מ"ש בזה ועי' בד"ק סי' ל"ט ס"ק ס':

(יב) לאינו ב"י והוא מקונח. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מהמשכנות יעקב עי' במנחת כהן בסוף חלק א' מהלכ' תערובות מ"ש בענין זה והכריע דהעיקר כדעת המחמירים כי כן נראה דעת המחבר להלן סי' ק"ג סעי' ו' שדעתו כדעת המחמירים בזה עיי"ש ועי' בבל"י סק"ד שב' דכיון דהכנה"ג פסק להקל כדעת הא"ר להקל באינו ב"י בכ"מ דסגי בכ"נ ע"כ יש להכריע דהדחה בודאי לא מהני לזה דהא כתב הרשב"א אפי' הדיחו הסכין תחלה אסור אבל אם לא הי' סתם הדחה וקינוח רק בהשחזה או בסמרטוט קשה דהוא עדיף מהדחה או סתם קינוח יש להתיר הצנון ע"י קליפה עיי"ש. ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח ועי' בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל) חיו"ד סי' ל"ט:

(יג) בן יומו. עבאה"ט עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קע"ט בעובדא שחתכו הרבה בצלים בסכין של בשר על דף חולבת והדף לא נשתמש זמן רב עם חלב והסכים עם השואל להתיר כיון דדף זה תשמישו בצונן וכעת הי' נקי היטב יש להקל דאע"ג דקיי"ל דבדבר חריף אינו מועיל אינו ב"י מ"מ כיון שי"ל דלא נבלע בהדף הזה חלב כלל דאפי' אם לפעמים גלגלו עליו עיסה עם חמאה ושפכו חמאה רותחת לעשות מולייתא ואפי' יצק מכלי ראשון על הבצק מה"ת נחזיק שבשעה שיצק על הבצק הלך הקילוח לאיבוד על הדף שמא השגיח שלא יזחל בקילוח רק על העיסה וקמח דוקא ושמא לא נגעה גוף החמאה בדף כלל כשהיתה רותח ואת"ל שנגע באיזה מקום בדף כשהי' רותח שמא לא נגעו הבצלים במקום הזה מהדף וגם שמא בצלים לא נקרא ד"ח מכל הלין טעמא הסכים עם השואל להתיר עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מלחמות ארי סי' ס"ה שנשאל ג"כ בעובדא כזו והשיב ג"כ להקל מטעמים הנ"ל עיי"ש באריכות:

(יד) והוא מקונח. עי' בת"ח כלל ס"א דין ד' שכתב דאם הדיחו צריך להדיח כ"כ עד שיזוב המים מראשו לסופו ומסופו לראשו בלא עיכוב כי