דרכי תשובה - ד קכה

הבצלים ע"כ התיר הדגים עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ל"ז מה שהבאתי עוד מדבריו בעובדא זו):

ועיי"ש עוד בשפ"ד סק"ב שכ' דפשוט הוא דבדבר חריף אפי' אלף טעמים לא מהני למשל בחתך צנון בסכין של בשר ונתנו במים ומשם לחלב אפ"ה אסור עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שהתפלא ע"ד הפרמ"ג בזה והעלה להקל דלא עדיף כח הדבר חריף מטעם ראשון שבכלי ואין להחמיר ולאסור נ"ט בר נ"ט בדבר חריף אלא אם גם הטעם הב' הוא לדבר חריף אבל מה שיוצא ממנו עוד למאכל שאינו חריף יש לו דין נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בשפ"ד סק"ב (בא"ד א') מ"ש בענין זה וכתב שנשאל בא' שלקח סכין של בשר ב"י וחתך מלח מטאלפי"ן ומלחו בו דגים ואח"כ הדיחו הדגים ובישלו אותן עם חמאה או חלב ולא הי' בהדגים ס' נגד הסכין מה דינם. והשיב דלהמ"א והפרמ"ג אסור בנ"ד בפשיטות כיון דהוי דוחקא עם מלח ומלח הוי דבר חריף אבל להאבן העוזר והחוו"ד הנ"ל יש להקל דהוי נ"ט בר נ"ט וכדאי הם המקילין לסמוך עליהם בכה"ג דהוי ג' נ"ט ונגד הבעין שהי' טוח על הסכין בודאי יש בהדגים ובמה שבקדירה ס' כנגדו ועיי"ש עוד בדבריו לעיל סי' צ"ד בשפ"ד ס"ק כ"ב (בא"ד ז') ועי' בפרמ"ג בהנהגות הנשאל סדר ב' אות יו"ד ואות כ"ט שכתב דמ"מ לא אמרינן דבדבר חריף לא מהני נ"ט בר נ"ט אלא אם הטעם לא נחלש קודם אבל אם כבר נחלש האיסור בב' טעמים מקודם אף אם בא אח"כ לחריף שוב אינו אוסר דאין כח עוד בהחריף לחזק הטעם שנחלש קודם בכ' טעמים עיי"ש וע' בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' כ"ח במים שהוחמו בקדירת איסור שאינו ב"י והוריקו לכלי ועשו מן המים בארש"ט בסובן והוא חריף ומצדד ג"כ להקל מה"ט עיי"ש באריכות ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' ס"ו וס"ז מ"ש בענין זה וכ' דכל זה הוא בסכין של בשר לחלב או להיפוך כיון דשייך בו ענין נ"ט בר נ"ט אבל אם חתכו דבר חריף בסכין של איסור ב"י אף שהסכין הוא מקונח היטב אין להקל דעכ"פ ע"י דוחקא דסכינא וחריפות מפליט ומפליט עיי"ש:

(ד) שאינו מקונח. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמסתמא אינו מקונח ושמנונית קרוש על פניו ועפר"ח סק"ג שכתב דמ"ש המחבר שאינו מקונח פי' שידוע שאינו מקונח אז צריך נטילת מקום אבל בסתם סכין אע"ג דסתמא שמנונית קרוש על פניו לא מחמרינן כולי האי וסגי בקליפה עיי"ש אמנם בפרי תואר סק"ג האריך בזה והעלה דאף בסתמא שאינו ידוע אם הוא מקונח או לאו צריך נטילה עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"ג ועי' במנח"י כלל נ"ז ס"ק י"ז ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד שפסק להלכה כהפר"ח להקל בזה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת חוט השני סי' נ"ה שפסק להחמיר ויותר מזה כתב שם דאפי' אם אומר השואל שיודע שהסכין הי' מקונח בשעת חתיכה אינו נאמן דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' עיי"ש ועי' במנח"י כלל ס"א ס"ק י"ד שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה וכתב דיש לומר דגם החוט השני שם לא החמיר רק בעובדא דידי' שמדבר בזה לענין חמץ בפסח אבל לענין שאר איסורים י"ל דגם הוא מודה דאם אמר שיודע שהי' נקי בשעת חתיכה מהימנינן לי' וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת פרח מטה אהרן חלק ב' סי' מ"ז שהקיל לגמרי בענין זה וכתב דכל מה שאמרו להחמיר גם בסכין שאינו ב"י מפני השמנונית הדבוק עלי' היינו בסכיניהם שלא הי' מקונחים ונקיים כראוי אבל סכינים שלנו שדרכם לנקות היטב ואין שום שומן דבוק בהם הוי כשאר כלים עיי"ש והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ד (ס"ק צ"ג) ומעתה יבין המורה מעצמו לדון בזה הכל לפי מקומו ושעתו ופשוט הוא דגם במקום שדרכם תמיד לנקות היטב הסכין כנזכר מ"מ לא כל הזמנים שוין בזה כי גם במקומות שמקפידין בבית המבשלות לרחוץ הסכינים ולנקות הוא רק בשעה שרוחצין ומנקין שאר הכלים לאחר הבישול והאכילה אבל בשעה שעוסקין בבישול שדרך לחתוך בסכין אחת הנה ואחת הנה אין רוחצין אותו בין תשמיש לתשמיש ובזה יהי' המורה עיניו בראשו לדרוש על זה:

(ה) אסור. עפרמ"ג או"ח סי' תמ"ז במ"ז ס"ק י"ג שנסתפק בצנון שחתך בסכין של בשר ואח"כ חתך בסכין של חלב אם נאסר הסכין של חלב אם נימא דבלוע אינו יוצא בלא רוטב או דלמא ע"י דוחקא וחריף מפליט את הבלוע גם בלא רוטב ובכלי ודאי מפליט ואפשר דאף במאכל מפליט ע"י דוחקא וחריף וסיים בצ"ע ועיי"ש בא"א סוף ס"ק ל"ב שכ' בהחלט דגם בדבר חריף עם דוחקא אין מבליע בלא רוטב ועיי"ש עוד בא"א סי' תנ"א ס"ק ל"א וס"ק ל"ה מ"ש בזה ועי' בעצי לבונה בסי' זה סעי' ד' שהביא דברי המ"ז הנזכר ועיי"ש במ"ש בזה והביא מדברי המנח"י דפשיטא לי' שע"י דוחקא וחריף מבליע גם בלא רוטב ומ"מ לדינא סיים בצ"ע עיי"ש ועי' בלב"ש בחידושי דינים סי' מ' ס"ק קל"ז שכ' שצריך להתיישב בדין זה עיי"ש ועיי' בחוו"ד בביאורים סק"ו מ"ש בזה ועי' בשו"ת כנף רננה חיו"ד סוף סי' מ' מ"ש בדברי החוו"ד בזה וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט' ובפיה"ק סק"ט מ"ש בזה והעלה דאם חתך צנון בסכין של בשר ואח"כ חתך הצנון הזה בסכין של חלב אין לאסור הסכין בדיעבד דאין הבלועה חוזר ויוצא אח"כ מהצונן עיי"ש ועי' בבינת אדם סי' מ"ט ובחכמת אדם כלל מ"ט סעי' י' שכ' ג"כ דבדיעבד אם אירע שחתכו דברים חריפים בסכין של בשר ואח"כ דכו אותן במדוכה של חלב צ"ע אם יש להתיר המדוכה שהרי נבלע בה בשר וחלב וצריך הגעלה עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק או"ח סי' נ"ה שאלה ח' שכתב שמנהג העולם הוא להקל בזה להדיא ומתירין הסכין וסומכין על סברא זו דאין בלוע יוצא בלא רוטב מהמלח להסכין אך כתב שהוא דרכו להחמיר בזה באין הפ"מ ואינו מקיל בזה רק בהפ"מ עיי"ש אמנם בחלק א' מיו"ד סי' קס"ח האריך להחמיר בזה לגמרי ולפי דבריו בתשו' ההוא מבואר דאפי' בהפ"מ יש לאסור הסכין כאשר יראה המעיין שם ועי' בס' משמרת שלום בשפ"ד ס"ק י"ח וע' בס' ערוגות הבושם להלן סי' ק"ה אות י"ד מ"ש בזה ולדינא כתב דאם הי' איסור שמן יש לאסור הסכין דבלוע שמן יוצא מחתיכה גם בלא רוטב ונבלע בסכין עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת בנין של שמחה חיו"ד סי' ה' שנשאל ג"כ בענין זה ועיי"ש במה שהאריך בזה וסיים סוף דבר לא מצאתי היתר ברור להסכין דנ"ד וגם מי שדעתו וכחו יפה לסמוך על הכרעתו להתיר עכ"פ לא יתיר עד אחר מעל"ע מחתיכת הצנון בו וגם זה עכ"פ ע"י השחזה או נעיצה בקרקע קשה י"פ לצאת עכ"פ דעת הרא"ש דס"ל דלא בלע ופלט חורפי' דצנון אלא כדי קליפה ולדידי' סגי בהשחזה או נעיצה ואם הי' בא מעשה לפני הייתי מחמיר להצריכו הגעלה לכתחלה עכ"ד ועי' בשו"ת בית ישראל סי' מ"ה שהאריך בזה והעלה דאם חתך דבר חריף בסכין של בשר ואח"כ חתך בסכין של חלב אינו ב"י את הדבר חריף בתוך הכדי נטילה אם ידוע שהבלוע מהסכין של בשר הוא כחוש ודאי אין לאסור הסכין השני מאחר דהבלוע שנבלע בהדבר חריף אינו שמן שוב אינו יוצא בלא רוטב אבל אם הבלוע הוא שמן הסכין הב' צריך הגעלה וכן אם הדבר חריף בלע מחלה מסכין איסור שחתך בו ואח"כ חתך בתוך הכדי נטילה בסכין של היתר אם הבליעת איסור הוא כחוש לא נאסר הסכין הב' דאין איסור בלוע יוצא בלא רוטב אף ע"י דוחקא וחריף עיי"ש באריכות:

(ו) לאכלם בחלב. אבל בבשר מותר ולא דמי לפת שאפאו בחלב שאסור לאכלו גם בחלב וכמ"ש הצ"צ סי' פ' ביין שערבו בו חלב לצחצחו דאסור היין לגמרי דחיישינן שמא יבא לשתותו בסעודה עם בשר דהתם שאני דיש בהיין שמנונית וחלב בעין בתוכו משא"כ בצנון שחתכו בסכין של בשר שאין בו שמנונית בעין כ"כ לא גזרו. מנח"י כלל ס' סק"ג (ועי' בדברינו להלן סי' צ''ז ס"ק ג'):

(ז) עד שיטול. עש"ך סק"ד שכתב דדבר האוסר מחמת חריפות אינו אוסר יותר מכ"נ ועשפ"ד שכתב דהיינו אפי' טוח על הסכין דברים שמנים אפ"ה אינו אוסר רק כ"נ ויש נ"מ לדידן לענין דיעבד עיי"ש:

(ח) כעובי אצבע. עי' ביד יהודה להלן סי' ק"ה בפיה"ק ס"ק ל"ה שכ' דהיינו אצבע אגודל ועי' בדברינו לעיל סי' נ"ג (ס"ק ל"ד) ותלמוד מדברי הרב אפריון שלמה שהבאתי שם שיש לשער באדם בינוני ובלא דחיקה עיי"ש ותבין:

(ט) או שיטעמנו. ע' בתשו' הרב מו"ה יהודא ליבש מפאלטשען ז"ל סי' ט"ז שעמד על המחקר אם חתכו בצל גדול בסכין קטן שהדין נותן שא"צ ס' רק נגד הסכין מה הדין אם נפל חתיכה לקדירה ואין ס' בהקדירה נגד כל הסכין רק עד חלק ממנו כפי ערך