דרכי תשובה - ד קכד

בשר. ע' בכנה"ג להלן סי' ק"ה בהגהות ב"י אות ע"ט דדוקא במונח בהקערה אבל אם דכו במדוכה של בשר אסורה לכ"ע וכדמוכח באו"ח סי' תמ"ז במלח שדכו אותה במדוכה של חמץ עיי"ש והבאתי דבריו להלן סי' ק"ה (ס"ק רי"ט):

(צו) מותר ליתנו בחלב. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' בקערה של איסור מותר ועי' מנח"י כלל ט"ז סק"ג שכתב דוקא בדיעבד שרי בקערה של איסור אבל לכתחלה לא שרי רק בקערה של היתר דהיינו דמשל בשר מותר ליתנו בחלב אפי' לכתחלה וכן להיפך אבל בקערה של איסור אסיר לכתחלה עיי"ש. אבל יעוין בשפ"ד ס"ק כ"ה שביאר דעת הש"ך דאף לכתחלה מותר להניח מלח בקערה של איסור כל זמן שהוא יבש לגמרי וסיים דמ"מ לענין דינא ודאי אין ליתן מלח בכלי היתר (דהיינו מכלי של בשר לחלב וכן להיפך) וכ"ש בכלי איסור ודיעבד אין איסור אפי' נתלחלח המלח דאין מליחה לכלים להפליט אפי' שמנונית עיי"ש ובמ"ז ס"ק י"ח ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ח ובפיה"ק ס"ק מ"ה מ"ש בזה והעלה דמסורת הדין מותר ליתן גם לכתחלה מלח בקערה של בשר אע"פ שיודע שמשתמש בו אח"כ לחלב מיהו זה דוקא מבשר לחלב וכאמור אבל בקערה של איסור אסור מדינא לכתחלה עיי"ש:

(צז) והמחמיר גם בזה. עפת"ש מ"ש מהרדב"ז דדוקא בכלי חרס ראוי להחמיר אמנם מסתימת שאר הפוסקים לא משמע לחלק בכך ובפרט לפמ"ש הט"ז והשפ"ד שם דיש עוד חשש שמא יקח ממלח בידים מלוכלכות בודאי אין טעם לחלק בין כ"ח לשאר כלים ובכ"מ נכון להחמיר שיהי' לו ב' כלים:

(צח) תע"ב. עט"ז שהשיג על הרמ"א דמ"ש התוס' והמחמיר תע"ב לא קאי אמלח הנתון בקערה דבמלח הנתון בקערה א"צ להחמיר כלל אפי' לכתחלה ועי' בנקה"כ שהשיב ע"ד הט"ז ומסכים להורות כדעת הרמ"א בדין זה עיי"ש ועי' במנח"י כלל י"ז סק"ה שנותן פנים מסבירות להלכה כהרמ"א והנקה"כ עיי"ש:

(צט) מחמירין לכתחלה. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל שמשבח מנהג אשכנז להיות כלי מיוחד למלח של בשר וכלי מיוחד למלח של חלב ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ו שכתב שנכון לזהר שלא להחזיק המלח בכלי שאינו של בשר ולא של חלב ויקח ממנו פעם לבשר ופעם לחלב מטעם המהרש"ל דפעמים אין ידיו נקיות רק יהי' לו דוקא מלח מיוחד לבשר ומלח אחר לחלב עיי"ש:

סעיף א (א) צנון. עי' בס' מנחת פתים שהביא מדברי הש"ס שבת דף ק"ח דצנון שבמלח פקע מיני' חורפי' וכ' דמסתימת הפוסקים כאן שלא חלקו בכך משמע דאף כשנמלח והודח ואח"כ נחתך בסכין של בשר אסור לאכלו בחלב עיי"ש:

ועיין בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' י"ג שכ' וז"ל ודע דצנון אנו רגילין לפרשו מה שקורין רעטי"ך בלשונינו ובילדותי שמעתי מאחד מהגדולים שגאון א' הקיל ברעטי"ך שקליפתו לבנה ואמר שאותו רעטי"ך שקליפתו שחור הוא חריף ביותר והחוש מעיד כן שהרעטי"ך הגדולים בא"י ובבל כולם קליפתן שחורה ומרים הרבה ואפשר לסמוך על זה במקום הפסד עכ"ל ולמעשה צ"ע אם יש לסמוך ע"ז אפי' במקום הפ"מ כי מסתימת הפוסקים בדרו במדינותנו ששכיח טובא גם הרעטי"ך שקליפתו לבנה וכתבו כולם בסתמא דצנון הוי ד"ח ולא כתבו דוקא אותו שקליפתו שחורה משמע דס"ל דכל צנון יש לו דין ד"ח והדבר מוכרח לענ"ד דאם נימא דהדבר תלוי בחריפות החזק דוקא מדוע לא נקטו חזרת שהוא חריף יותר מצנון ובע"כ שצנון יש לו בטבעו זה הכח שמשביח הטעם אע"פ שאינו חריף כ"כ ואולי הוא כיון דהטעם מצנון מפליט הטעם של הסכין הוא משום שיש לו כח המושך כמ"ש הרשב"א בתוה"ב גבי סילקא א"כ י"ל דגם אם אין מרגישין החריפות כ"כ מ"מ מעט החריפות שבו יש לו כח המושך כמו הצנון שקליפתו שחורה יהי' איך שיהי' אין לנו לחדש קולא חדשה מה שלא נמצא זכר ממנה בשום פוסק ועי' בדברינו להלן (בס"ק שאח"ז ובס"ק ל"ט) וצ"ע:

(ב) או סילקא. עבאה"ט מ"ש מהש"ך פי' תרדין וכו' מ"מ אגב חורפי' וכו' ועפר"ח סק"א שכתב דתרדין הוא אסילקא"ר בלע"ז ולא אסורי משום דחריפי אלא מפני שיש להם בטבעם כח המושך עכ"ד ועשפ"ד סק"א שיש נ"מ בזה לדינא דלטעם שיש להם כח המושך אף שבישלה במים תחלה והלך ממנה החריפות חמור משא"כ לטעם שכ' הש"ך הואיל והוא חריף אם בישלה תחלה במים ובטל החריפות אינו בולע ועיי"ש במ"ש בזה והניח בצ"ע ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא דסילקא הוא תרדין ודינו כצנון בכל דיניו ואם אבד ממנו החריפות כגון ע"י בישול וכיוצא אינו בולע עיי"ש:

(ג) של בשר ב"י. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דדבר חריף אוסר גם נ"ט בר נ"ט ועפר"ח סק"ב שהוכיח ג"כ דדין נ"ט בר נ"ט שייך גם בדבר חריף עיי"ש ועי' בפלתי סק"א שהביאו וכ' דבמקום שיש עוד צד קולא יש להקל כהפר"ח עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בביאורים סק"י וחידושים ס"ק י"א ובישועות יעקב בארוך סק"ב לדינא עיי"ש ועי' בס' תוספות ירושלים לעיל סי' צ"ה סעי' ב' בעובדא שבא לפניו שבישלו בארש"ט במחבת חולבת ב"י ועירו לקדירה חדשה ואח"כ בשלו בקדירה זו בשר וכתב דיש לומר שהבשר מותר כי הבארש"ט אע"פ שהוא דבר חריף מ"מ לגבי הקדירה החדשה הו"ל נ"ט בר נ"ט ועדיין כולו היתר עיי"ש ועי' מזה בשו"ת גברי סי' כ"ב אמנם יעוין בשפ"ד סק"ב שכתב דחלילה לזוז מפסק המחבר והרמ"א בזה דבדבר חריף אסור גם נ"ט בר נ"ט עיי"ש ובמ"ז סק"ג וסק"ט ובשפ"ד סק"ו וס"ק י"ט וכ"כ בפרי תואר סק"א וסק"ו עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"א סק"ג שהעלה שכן עיקר לדינא להחמיר וכ' שם דלאו דוקא ע"י דוחקא הדין כן דה"ה דבר חריף שבולע בחם ע"י עלאה גבר כדי קליפה נמי לא אמרינן נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' בדברנו להלן (ס"ק ס"א) ועי' בשו"ת מנחת יהודה חיו"ד סי' ד' ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' נ"ב ועי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה מקאסוב נ"י) חיו"ד סי' מ"ג בעובדא שחתכו בצלים בסכין של בשר לעשות מלייתא לדגים ונתנו הבצלים על דף עם פנימיות של דגים לחותכן דק דק וחטב בסכין של בשר על הדף עד שנעשו דק דק ואח"כ בשלו הדגים בכלי של בשר והבצלים הי' רוב נגד פנימיות של הדגים בשעת שחטב אותם קודם הבישול ואח"כ נודע שהדף הי' של חלב אבל לא נבלע בו חלב ממש לא ע"י רותחין ולא ע"י כבוס רק במה שחותכין כמה פעמים בצלים בסכין של חלב וחוטבין עליו עם הקרביים של הערינ"ג ופסק להתיר הדגים דאף דלדעת המ"א יש להדף זה דין מדוכה מ"מ כיון שהרבה אחרונים פוסקים כדעת האבן עוזר דבדבר חריף אמרינן ג"כ דין נ"ט בר נ"ט וא"כ בנ"ד דהוי נ"ט בר נ"ט בדף שוב אין אוסר ועוד יש לצרף בזה לומר דאין הדף בולע מהבצלים דהפרמ"ג או"ח סי' תמ"ז במ"ז ס"ק י"ג ובא"א סי' תנ"א הניח בצ"ע אם דבר חריף ע"י דוחק יכול להבליע לתוך הכלי הבלוע שבתוכו ואף שהפרמ"ג שם בסי' תנ"א ס"ק ל"ד מצדד גבי בשמים כיון שהוא דק כמו קמח לא שייך בלוע מ"מ אין זה פשוט לו והחוו"ד כתב בפשיטות בסק"ו דאף אם נעשה כמו קמח מ"מ אינו יכול להבליע בהכלי הטעם שבלוע בבשמים ובפרט כאן גבי בצלים שחוטבין אותן על הדף שלא נעשין דק כמו קמח בודאי אין להחמיר וגם יש לצרף לזה דהדבר ידוע שאחר שנעשו הבצלים דק ונתערב בפנימיות הדגים נתבטל החריפות של