דרכי תשובה - ד קכג

דהבלוע שבתוך הכלי לא נעשה לפגם ע"י שנתנוהו אח"כ במי אפר עיי"ש ועי' בשו"ת שערי רחמים חיו"ד סי' י"ג באורך מזה ועי' בס' מלך שלם דף ס"ז וס"ח בעובדא שבשלו עשרה בצלים בקדירה של בשר ונתנו הבצלים ע"ג כיסוי הקדירה של חלב והקדירה והכיסוי הי' רחוצים במי אפר והיו נקיים וכתב שיש להתיר הכיסוי והבצלים דכיון שרחצו תחלה הקדירה והכיסוי במי אפר נעשה הבלוע שבתוכן נטל"פ עיי"ש אבל לפמש"ל הנך רואה שהרבה גדולי מחברים החמירו דהבלוע שכבר נבלע בקדירה לא נעשה לפגם כשרחצוהו במי אפר והסכימו להחמיר. (שוב ראיתי בס' יד דוד הספרדי בהגהות הטור אות ט"ו שהביא דברי הרב מלך שלם הנזכר וסיים שפסק זה צ"ע כיון שהרב בית דוד והרב דבר שמואל כ' דדוקא טעם החלב ההולך דרך אפר הוא דהוי לפגם משא"כ לטעם הבלוע בכלי א"א לפגמו ולפי דבריהם הבצלים וגם הכלים אסורים עיי"ש):

(פד) הוא נטל"פ. עבאה"ט מ"ש לענין בורית ועי' בשו"ת צמח צדק סי' צ"א (שציין עליו הפת"ש) שכ' לענין הבורית כיון שמעורב בו אפר וסיד ומלח הרבה והאומנים העכו"ם טועמין אותו וכל זמן שמרגישין טעם החלב אין הבורית כתיקונה רק כשמתבטל טעם החלב לגמרי אז הוא בורית כתיקונו והאומנים מעידין שטעם הבורית פגומה לגמרי עד שנפסלה מלאכול לכלבים וגם שונרא ועכבר אין אוכלין מן הבורית מפני שהיא פגומה הרבה ולכן העלה דאם נפל בורית לקדירה שרי בדיעבד עיי"ש והנה החמודי דניאל הלכ' מליחה אות כ' מצדד דדוקא כשהבורית הוא שלם אז מעורב החלב עם האפר עד שאין הכלב אוכל ממנו אבל כשנמחה הבורית במים או בתבשיל דאז מתפרד כל חלק מחבירו ונשאר החלב בעין י"ל דאוסר וע"כ לא רצה לסמוך להתיר בבורית שנמחה במים שנפל על בשר בשעה שמונח במליחתו לסמוך על זה דבורית הוי נטל"פ אלא בצירוף סניפים אבל בלתי הסניפים מבואר שדעתו שלא להתיר עיי"ש אמנם במ"ז ס"ק ט"י ובשו"ת חכם צבי סי' ק"א ובשאר אחרונים נקטו כולם להלכה כדעת המקילין בכ"מ בזה ומסתימת דבריהם מבואר דגם בנפל בורית לקדירה באופן שיש לומר שנמחה הבורית בקדירה ונתפרדו החלקים ונשאר החלב לבדו בלא האפר אפ"ה אין להחמיר דכל שנתערב עם האפר וסיד ושאר דברים שנותנין בבורית ונתבטל עמו בטל טעם החלב ונפגם בעצמותו ואין בו איסור כלל והנה בד"ק בהשמטות לסי' ס"ד שבסוף חלק א' מיו"ד מצדד להחמיר דאלו הזיי"ף הנעשה במדינותנו נעשה בסגנון אחר ואינו נטל"פ ואדרבה יש חשש שאף שהחלב קודם שעשו ממנו הזיי"ף הי' נסרח ונטל"פ נעשה לשבח כשעושין ממנו זיי"ף יען שמערבין בו דבר חריף עיי"ש אמנם יעוין ביד אפרים כאן שכתב דאדרבה בבורית שלנו יש להקל יותר כי ידוע שהם נפגמים יותר מהבורית של דורות הקודמים ובבורית שלנו נראה דגם הש"ך מודה להתיר עיי"ש ועי' מזה בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' סי' של"ב באריכות ועי' בדברינו להלן סי' צ"ח (ס"ק ו') מ"ש בענין הטעימה בבורית:

סעיף ה (פה) אין מניחין. עפר"ח ס"ק כ"א שכתב דאף דלא גזרו אלא להניחן בתמידות זה אצל זה אבל אם מניח בפ"א באקראי בעלמא לא חיישינן מ"מ יש לומר דלא פלוג רבנן וראוי להחמיר גם בזה עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ד מ"ש והעלה דדוקא במניחו בקביעות אבל אם מניחו רק לפי שעה אדעתא ליטלו תיכף ומיד אין לגזור בשום גווני עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ו ובפיה"ק ס"ק ל"ח מ"ש בזה והעלה להחמיר דגם לזמן מועט אין להניחן זא"ז עיי"ש:

(פו) שיש בו כותח. עי' בת"ח כלל ס' שכתב מהאו"ה דוקא כותח שהוא עב אסור אבל חלב שאינו עב מותר והביאו הד"מ עיי"ש ועי' במנח"י שם סק"ה אבל זקיני הלבוש כ' לאסור גם בחלב צלול עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ד ובפיה"ק ס"ק ל"ט שהביא כן גם מהסמ"ג והר"ן והעלה שכן עיקר לדינא לאסור גם בחלב עיי"ש:

(פז) אצל כלי שיש בו מלח. עי' פרי תואר שם שכ' שאין להניחן זה בצד זה אא"כ הם מכוסין אז לא חיישינן במרוחקין זה מזה עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק ט"ז לדינא וכ"כ בשערי דעה סק"ו לדינא שיש לזהר לכתחלה שלא יניחם אלא מכוסה וגם לא יהי' נוגעים זה בזה עיי"ש:

(פח) ודוקא וכו'. עי' בפרי תואר שחולק על היתר זה והעלה להחמיר שאין להניחם זה אצל זה אפי' מכוסים שיש לחוש לדעת הרמב"ם שאוסר מפני שהמלח שואב מהכותח עיי"ש והביאו במ"ז שם לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת הרדב"ז חלק א' סי' רל"ו שכתב וזה לשונו ומיהו מסתברא דלא אמרה הרב ז"ל אלא בכלים של חרס דנוח הוא לשאוב מדופנותיו אבל בשאר כלים לא שאב המלח דרך דפנותיו וכו' עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ה מ"ש בזה והביא מדברי הגהות או"ה שבסוף הס' דדוקא בכותח שהי' בימי חכמי הש"ס שיש בו חריפות משום שמערבין בו הרבה מלח ויש לו ריח חזק הוא דיש לחוש גם לטעם הרמב"ם מפני ששואב ויש לאסור גם במכוסים אבל בכותח שאינו חזק כ"כ וכש"כ בשאר מאכלי חלב אין לחוש לטעם ששואב ומותר במכוסה עיי"ש:

(פט) מותר. היינו דאף לכתחלה מותר למלוח במלח זה בשר. פרי תואר סוף ס"ק הנ"ל. וכ"כ ביד יהודה שם ובפיה"ק ס"ק מ"ב לדינא עיי"ש:

סעיף (צ) כד של בשר אצל של חלב. עבאה"ט שכ' משום דמיזהר זהירי. ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ג שכ' דנראה ממשמעות הפוסקים דדוקא בשר עם חלב ממש דבזה נזהרים שלא יפול מזה לזה אבל ליתן שאר דברים יבשים ודרכו לאכול אותן עם חלב או עם בשר אסור עיי"ש:

(צא) ויש מחמירין לכתחלה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דוקא במגולים ועי' מ"ז ס"ק ט"ז שכתב דאף שהפרי תואר החמיר בסעי' הקודם דצ"ל מכוסין וגם רחוקין זה מזה מ"מ בדין דסעי' זה מודה דבמכוסין לחוד סגי דבמכוסין אף שהם סמוכין זה לזה שרי עיי"ש (כן הבנתי מדבריו) אבל יעוין בבל"י סק"כ שכ' מהמהרש"ל שסיים דהעולם נהגו שאין מעמידין שום מאכל של שומן עם מאכל של חלב בתיבה אחת אם לא שיש הפרש ביניהם ולאו דוקא בב"א נזהרים בזה אלא גם בזה אחר זה נזהרים שלא להעמיד כלי עם מאכל של חלב במקום שעמד כלי עם מאכל של בשר שמא יפול מן המאכל של בשר על התיבה ויעמוד אח"כ המאכל של חלב ולפעמים יהי' הקדירה חמה ולאו אדעתי' עיי"ש וכן נתפשט המנהג בכל מדינותינו שיש לכל אחד מקום מיוחד להעמיד שם כלים ומאכלים של בשר ומקום מיוחד להעמיד כלים ומאכלים של חלב והוא מנהג וותיקין:

(צב) מחמירין לכתחלה. היינו אפי' אם אינו לזמן מרובה רק לזמן מיעוט מחמירים לכתחלה. יד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ז ובפיה"ק ס"ק מ"ח:

(צג) ליזהר לכתחלה. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות נ"ט שכתב וז"ל וכ' ד"א וכל זה חומרא ולכתחלה דוקא ואפי' בזה אני מפקפק לומר דע"כ לא אמר אלא כדא דמלח עם כדא דכותח דשניהם רותחין מלוח כרותח וכן כותח דבר חריף מקרי וכן בחלא דחומץ דבר חריף הוא דאפי' צונן בצונן אבל כד של חלב עם כד של בשר דשניהם צוננים וליכא מלח ולא חריפו לא וצריך עיון לענ"ד עכ"ל:

סעיף ז (צד) מלח. וה"ה צנון וקריי"ן ושאר דברים חריפים כיון שאין בזה דוחקא דסכינא. גליון מהרש"א:

(צה) הנתון בקערה של