דרכי תשובה - ד קכב

בזה ועי' בס' שערי דעה סק"ה שכ' דבדינו של המנח"י אין להקל אא"כ יש ספק אם נשפך כ"כ עד שאין בו ששים משא"כ אם בודאי אין בו ששים דאין כאן אלא ספק א' אם אפר פוגם בזמן מועט כזה ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אא"כ הי' העובדא בבשר עוף דהוא מדרבנן דהוי רק ספיקא דרבנן אז יש להקל גם אם בודאי אין ששים אבל בבשר בהמה אין להקל אלא היכא דאינו יודע אם יש ששים דאז הוי ס"ס שיכול להתהפך עיי"ש וכפי הנראה שלא ראה דברי המנח"י דלעיל כלל נ"ה הנ"ל שכתב בהחלט דגם בזמן מועט כזה הוא נפגם ולא הוי ספק כלל שוב ראיתי בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' נ"ג בעובדא שעמד בתנור קדירה של בשר טריפה עם ד' קדירות של בשר כשר ונשפך רוטב מבשר טרפה תחת ד' קדירות עם בשר כשר ומצדד להקל דכיון דנשפך על [התנורים ספק אולי יש שם אפר ונעשה נטל"פ ויש לצרף לספק שיטת הפוסקים שמא אינו מפעפע לפנים כיון שהוא מין במינו דרבנן עיי"ש הנך רואה דפשיטא לי' דאם הי' אפר בודאי פוגם ומותר אפי' בנשפך רוטב של בשר שהוא כמו כשר ממש. איברא כי גם בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל' כתב להקל לעת הצורך בהפ"מ גם בנשפך חלב ממש על האפר והשיבו שם קדירה חמה או שנשפך תחת הקדירה בשוליים המלוכלך באפר ובפרט בבב"ח כיון שנקלשה טעם קצת קודם שנבלע בקדירה עיי"ש ועי' עוד מזה בדבריו בשפ"ד כאן ס"ק כ"א ועיי"ש במ"ש בדברי המנח"י הנזכר ומבואר ג"כ דעתו שיש לצדד להקל בהפ"מ בזב דרך האפר ועי' בלב"ש בחידושי דינים שלו סעי' ל"ט ובביאורו ס"ק קל"ה וקל"ו שכ' כן להדיא לדינא דכיון שדין זה דאפר הוא פוגם הוא מחלוקת לכן ח"ו לסמוך ע"ז בנזחל חלב ממש על הכירה שיש בה אפר אלא בנשפך מים רותחין מקדירה של חלב ב"י מקינוח תחת קדירה של בשר או להיפך אז יש לסמוך על המקילין דטעם חלב או בשר שבמים נפגם ע"י האפר וכן כל כיוצא בו כשיש עוד היתר טוב אבל לא בענין אחר עיי"ש ועי' ביד אפרים מ"ש בענין זה ולדינא כתב ג"כ כמ"ש הפת"ש שיש לחלק בענין זה בין אם נזחל מים של איסור תחת קדירה היתר ובין אם נזחל מים של בשר תחת קדירה של חלב או איפכא דאם נזחל מים מקדירה של איסור תחת קדירה של היתר י"ל דאין האפר מועיל לפגום טעם האיסור כיון שיש בהמים טעם איסור גמור ולהפכו להיתר אי אפשר משא"כ במים הבלועים מבשר או מחלב י"ל כיון שכבר נפגם טעמם מחמת האפר קודם שבא לכלל איסור אין אוסר בהבלעתן אמנם בסיף דבריו מצדד להחמיר גם בנזחל מים מקדירה של בשר וסיים דמ"מ לצורך או במקום הפ"מ יש לסמוך להקל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ג ובפיה"ק ס"ק ל"ז שמפקפק מאוד בגוף ההיתר שכ' המחברים להקל כמה פעמים משום דאפר פוגם התבשיל כי עמד בזה על המיבתן במים חמין ואפר וראה דאם כי כל זמן שהאפר מעורב בו אינו ראוי לשתיי' מ"מ הנה אינו נעשה נטל"פ בעצם והוא רק כמו אם עירב בו עפר וטיט וחול דלא נחשב משום זה נטל"פ שאם יצללו המים מהם הוא חוזר למעליותא וראוי לשתיי' והגם דהמים נעשה חריף קצת ע"י האפר אף לאחר שנצלל מ"מ לא הוי חריף כ"כ עד שיהי' מקרי משום זה נטל"פ לכן העלה שאין להקל בדין זה רק אם הכלים הם נקיים מבעיין חלב או בשר או שיש ס' נגד הלכלוך דאין שם ממשו של בשר או חלב אז שפיר אמרינן דכשבא להכלי הו"ל נ"ט בר נ"ט ואף דבמים בעלמא מחמירים בזה מ"מ בנידון זה כיון דבלא"ה יש הרבה מקילין יש לסמוך עכ"פ בצירוף הקולא דאפר פוגם אבל בהי' הכלים מלוכלכים מבעין בשר או חלב ואין ס' נגד הליכלוך העיקר כדעת הש"ך לאסור ואין להקל כלל עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן (להרב מנאוואהרדק) סעי' כ"ד מ"ש בזה וסיים וז"ל והמנהג פשוט הוא אצל כל בעלי הוראה בנשפך איסור או בשר תחת קדירה של חלב או להיפך בתנור והי' שם אפר דמכשירין התבשיל אף בלא ששים ואוסרין רק הקדירה ואף שיש מפקפקין דאולי ברגע אחת אינו פוגם אמנם כן נהגו והחוש מעיד שאין לך דבר פוגם יותר מזה ואף אם יסננו התבשיל נשאר טעם האפר ופשיטא שבן אדם לא יאכלנו וכן יש להורות עכ"ל והנה מ"ש והמנהג פשוט אצל כל בעלי הוראה וכו' תמהני איך יכול להעיד על כל העולם ודי לו אם הי' מעיד על איזה בעלי הוראה שהוא ראה אותם וספרו לו שכן מנהגם ואיך יכול להעיד על המורים שבכל העולם והלא הא לך גדולי בעלי הוראה היד אפרים והלב"ש והיד יהודה והפת"ש שאין דעתם כן ומ"ש דפשוט הוא שנעשה נטל"פ הנך רואה שהיד יהודה שהבאתי לעיל כתב שהוא בחן וראה שאינו כן וגם מ"ש לחלק בין הקדירה להתבשיל לא ידעתי דמנ"ל לחלק בכך דממ"נ אם אוסרין הקדירה יש לנו לאסור גם התבשיל באין ששים נגד החלב שנזחל. ולכן לפענ"ד דהעיקר לדינא כהכרעת המחברים שהבאתי לעיל שאין לסמוך ע"ז להקל רק בנזחל מים או תבשיל אחר אבל בנזחל חלב או רוטב של בשר אם אין ששים נגד הרוטב של בשר או החלב הנזחל אין להתיר התבשיל אך בזה נלענ"ד שיש להקל בכה"ג דאפי' הנוהגין לחוש לדעת המחמירים שהבאתי לעיל סי' צ"ב (ס"ק קכ"ח) שצריך לשער נגד כל הזחילה אפי' מה שאינו תחת הקדירה מ"מ בכה"ג כשזב לתוך האפר ונתערב החלב שנזחל באפר הכירה יש לסמוך על המקילין עכ"פ בכה"ג דסגי לשער בששים נגד מה שיש תחת הקדירה ממש וא"צ לשער גם נגד מה שיש בצדדי הקדירה כן נלפענ"ד:

ועיין במנהגי ק"ק ארגי"ל שבסוף תשו' בית יהודה (למהר"י עייאש ז"ל) סוף ס"ב שכתב שהי' עובדא בכף בשר ב"י שרחצוהו במים חמין שיש בהם אפר ואח"כ תחבו הכף בקדירה של חלב בתוך מעל"ע לבליעת הבשר ושאל למורו והתיר אע"פ שלא הי' בהקדירה ס' כנגד הכף משום דכשנרחץ הכף במי אפר בחמין נפגם טעם הבשר שנבלע בו עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת דבר שמואל (להמהר"ש אבוהב ז"ל) סי' י"א בכף שנשתמש בקדירת איסור ושוב הדיחוהו ביורה של מים חמים מעורב באפר ובתוך מעל"ע תחבוהו לתבשיל בשר ואין ס' כנגדו וכתב שיש לאסור התבשיל דמה שהודחוה במי אפר לא מהני לפגום הטעם הבלוע בהכף דדוקא כשנפגם הטעם ע"י אפר קודם שנבלע בהכף מהני אבל לאחר שכבר נבלע טעם משובח בכלי לא מהני מה שהדיחוהו במי אפר לעשות נטל"פ עיי"ש והנה בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' מ"א הביא בשם מהר"י קיב"ו ז"ל דע"י אפר נפגם הבלוע שבכלים ונעשו הכלים כאלו אינם ב"י שאם הי' הכלים של בשר ובתוך מעל"ע מהבשר בישלו בהם חלב וכן להיפך שרי בדיעבד כל שרחצוהו במים רותחין מעורב באפר בינתיים בין בשר להחלב עיי"ש והביאו הרב שלחן גבוה סק"ז לדינא עיי"ש וכ"כ בשו"ת דברי מנחם סי' י"א דאם נתנו כף של חלב ב"י במים חמין עם אפר ושוב נתחב לבשר יש להתיר הבשר מטעם זה דנפגם הטעם החלב שנבלע בהכף ע"י האפר ואין בו כח לאסור הבשר וכ' דזה דוקא בכף של חלב וכאמור אבל בכף ששמשו בו בקדירה של איסור ושוב הדיחוהו ביורה של מים חמין עם אפר ובתוך מעל"ע תחבוהו לתבשיל בשר ואין ס' כנגדו בזה יש להחמיר ולאסור דהבו דלא להוסיף על הקולא המבואר בש"ע דדוקא בדין של הש"ע שנפגמו המים קודם שבלעו איסור וכו' משא"כ כשכבר נאסר הכף בבליעת איסור גמור לבדו י"ל שאין כח פליטת האפר בהמיס כדי לפגום טעמם הראשון עיי"ש אמנם יעוין ביד אפרים שהביאו וכתב דבמח"כ שגיאה הוא מה שכ' להתיר בכף של חלב שנתנוהו למי אפר דאטו בהיתר הכלים שמתיר הש"ע הוא משום שקבלו טעם מאפר ונפגם טעמם דז"א דעיקר היתר הכלים הוא לפי שאין להם במה לאסור כי הטעם שלהם שנפלט לתוך המים נפגם בהמים מכח האפר משא"כ כשבאנו לומר שהבליע שבכף יהי' נפגם ע"י המי האפר שרחצוהו בו יש לומר דהאפר לא נכנס לתוך הכף כלל ואח"כ כשתחבוהו לקדירה נפלט ממנו טעם לשבח עיי"ש ועי' בס' בית דוד שם ובשו"ת קול אלי' חלק א' ביו"ד סי' י"א שהביאו ג"כ ראי' מהש"ס