דרכי תשובה - ד קכא

דניאל הלכ' בב"ח אות ט"ו שכתב דאם נתערבה קדירה של בשר בתוך כלי חלב (נראה דר"ל כפות וקערות) וידוע שבישלו בהקדירה חלב (והשתמשו בהכלים של חלב בתוך הקדירה) אך אין יודעין אם היתה הקדירה ב"י מבשר כשבשלו בה חלב אזי הקדירה אסורה אבל כל הכלי חלב מותרין ואפי' התבשיל של חלב שבישלו בקדירה זו מותרת משום דמן הסתם תלינן שבודאי הי' הקדירה אינה ב"י כמש"ל סי' קכ"ב סעי' ז' דסתם כלים אפי' של ישראל אינם ב"י וכ' שם דאפי' ידוע שבישלו מתחלה בקדירה זו דבר חריף של חלב מותר כיון דאיכא ספק דלמא הי' התבשיל הראשון לפגם בהבלוע שבקדירה דהא אפי' בתבשיל חריף איכא כמה דברים שהם לפגם בכלי זו ורק באינו ב"י אמרינן דלא הוי לפגם בדבר חריף משא"כ בשאר דברים שהם פוגמים בטבעם זה בזה פשוט הוא דשייך גם בדבר חריף. וכתב שם עוד דאם נתערבה קדירה של בשר בתוך כלים של חלב ואינו ידוע אם נשתמשו בו שום דבר מחלב י"ל דגם הקדירה הזאת מותרת לאחר מעל"ע כמו בהניח כלים ביד עכו"ם דלקמן סי' קכ"ב משום דאמרינן העמיד הכלי על חזקתו דאינו ב"י ושמא לא השתמשו בו ואת"ל נשתמשו הו"ל פגומה עיי"ש וכדברים אלו כתב גם עוד להלן בהלכ' תערובות הא' אות ז' ועיי"ש עוד בהלכ' בב"ח אות ל"ד:

(עט) נמצא קערה חולבת וה"ה אם נמצא כלי של עכו"ם יש להקל בזה וכו' דסתם כלים של עכו"ם אינם ב"י. מנחת יהודה (מהרב מהרי"ל אופינהיים ז"ל) וע"ל סי' קכ"ב סעי' ו' (וע"ל ס"ק הקודם):

(פ) לא חיישינן שמא הודחו ביחד. עי' בעקרי הד"ט סי' י' אות כ"ד שהביא בשם רב גדול א' בעובדא אשר שפחה עכו"ם באה והגידה שהניחה בשגגה כלי חלב עם כלי בשר להדיחן רק שיודעת בודאי ששל בשר הודחו קודם הדחת כלי חלב אין מחזיקין איסור אך מ"מ מחשש אשר פיהם דיבר שוא ישהו הכלים מעל"ע דאז לא הוי רק איסור דרבנן אינו ב"י אטו ב"י ובספק כה"ג לא גזרו עיי"ש:

(פא) שמא הודחו ביחד. עבאה"ט מ"ש דהוי ס"ס ועי' בכנפי יונה סוף סי' זה שכ' דלכאורה נראה דאם חסר ספק א' מאלו הספיקות אסרינן הכלים אמנם לפי הטעם שכתב שם באו"ה דיש להתירם משום דלא מחזקינן איסור ממקום למקום נראה דגם בחסר ספק א' יש להתיר דתלינן שהניחם שם לאחר הדחה רק ששכח כעת או שאדם אחר הניחם שם אח"כ אמנם בכלים ששייך בהם הגעלה טוב להגעילם אכן אם יש שם כלים שלא שייך בהם הגעלה וגם כלים ששייך בהם הגעלה כולם מותרים בלא הגעלה עיי"ש ועי' במנח"י סוף כלל נ"ט שכתב דלכאורה משמע דאם ידעינן שהודח בכלי ראשון אסרינן ומחזקינן איסורא שהודח יחד כיון שא"א לומר שנפלה כלי זו בין הכלים מעצמו אם לא ע"י אדם וכיון שאין שם אדם לפנינו שיגיד שהוא הניח כלי זו בין הכלים א"כ ודאי יש להסתפק שהודח יחד וע"י כך בא בין הכלים ויש לאסור מספק אכן בהגש"ד ובהאו"ה כלל ל"א דין כ"א משמע דאף ברגילין להדיח באותו הבית בכלי ראשון ג"כ מותר דלא מחזקינן איסור כלל דאמרינן שלא הודח כלל יחד אלא ע"י אדם אחר ששמו זאת הכלי בין הכלים וכו' בשו"ת צמח צדק שהחמיר בכה"ג צ"ל דשאני התם שיש עוד צדדים להחמיר עכ"ל (וע"ל בס"ק שאח"ז) ועי' בפר"ח ס"ק י"ח שכ' ממשמעות האו"ה דאם ידוע שהוא בודאי ב"י אין להתיר ומחזיקינן איסורא בזה כיון דליכא אלא חדא ספיקא עיי"ש ועי' בבל"י ס"ק י"ז שכתב דכיון שכ' בהגהות ש"ד עוד טעם שאין מחזקינן איסור ממקום למקום דמשמע לפ"ז דאפי' הי' בודאי ב"י אין לאסור דבספק א' לבד שמא לא הודחו יחד סגי להתיר ע"כ יש לסמוך להקל גם בודאי ב"י אלא דכל כלי שאפשר בהגעלה לא יתירו אלא ע"י הגעלה אבל כלי חרס שא"א בהגעלה ישהנה מעל"ע ולאחר מעל"ע מותר להשתמש בה אפי' לכתחלה עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל להלן סוף סי' ק"ד שהרחיב הדיבור בדין זה וסיים בצ"ע למעשה עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ב' סי' מ"ה (בד"ה והנה מעשה) ובמ"ז ס"ק י"ד ובחוו"ד בביאורים ס"ק י"ד וביד אברהם ובהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג ובדברי יוסף סי' תרמ"ז ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל"ג שמעורר אם יש לחלק בזה בין אם נמצא הכלי במקום שהודח ובין אם לא נמצא במקום שהודח וכ' דלכאורה י"ל דבנמצא במקום שהודח חיישינן שהודחו יחד וכן י"ל גם לאידך גיסא דגם אם נמצא במקום שהודח לא חיישינן כיון שצריכין לומר שעשה שם מעשה בכלי זו ולא מצינן בשום מקום לומר שיש להחזיק ריעותא שאם נמצא שם עשה שם גם מעשה בדבר זה והניח בצ"ע ועיי"ש שכ' דאם נמצא הכף בכלי שני בודאי לא מחזקינן ריעותא שמא תחבו גם בכלי ראשון דמכלי לכלי בודאי לא מחזקינן אסורא עיי"ש ועי' מזה עוד בדבריו בהלכ' כלי ראשון אות ב' ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ב ובפיה"ק ס"ק ל"ו מ"ש בזה וסיים דכל זה בהודחו בכלי ראשון אבל אם הודחו בעירוי שמערה הרותחין על הכלים יש להתיר בכל ענין אף בספק א' כיון דבלא"ה מתיר הרמ"א בהודחו ע"י עירוי בכ"מ ואף שהש"ך חולק עליו מ"מ עכ"פ בצירוף ספק א' יש לסמוך על הרמ"א להקל לגמרי עיי"ש:

(פב) בדרך שנאסרים. עמ"ז שם שכ' דנראה דאם הודחו כלים של איסור והיתר ביחד וספק אם בכלי ראשון או כלי שני או אם הי' היס"ב או לאו ועברה לילה אחת עכ"פ (בין שימוש של איסור להדחה) יש להתיר דהוי ס"ס שמא הלכה כר"ת דלינת לילה פוגמת ושמא לא הי' היס"ב ולכן בכלים הראוים להגעלה יש להגעילם אבל בכ"ח דא"א בהגעלה יש להתירן בהפ"מ עיי"ש אכן בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה השני אות י"ב נוטה להחמיר בזה עיי"ש אמנם לפמש"ל סי' ק"ג (ס"ק פ"ט) בשם המנח"י וגם הפרמ"ג בעצמו במ"ז שהחליטו לצרף בכ"מ ספק זה דשמא לינת לילה פוגמות עיי"ש ממילא דגם כאן יש להקל בפשיטות ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג כאן שכ' דמ"ש במ"ז להקל בזה מיירי בע"כ דלאחר לינת לילה הדחוה יחד דאז נולדו ב' הספיקות יחד וכן בנידון של המנח"י שלאחר לינת לילה בישלו בו בשר והי' שני הספיקות יחד אבל אם הודחו תחלה יחד ואחר לינת לילה בישלו בהם אין להקל דלא הוי ס"ס כיון דלא נולדו הב' ספיקות יחד עיי"ש:

סעיף ד (פג) שאם נתנו אפר. עבאה"ט ופת"ש ועי' בעצי לבונה ובשערי דעה סק"ה שהביא דברי הצמח צדק והכנסת יחזקאל ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בפרי תואר סק"ו שפסק כהמחבר להתיר להדיא הקדירות דלא דמי לכלים הבלועים מאיסור שאינם ב"י דאסור לבשל בהם לכתחלה דהתם בלעו מעיקרא טעם לשבח משא"כ בנידון זה דכשבלעו לא בלעו רק טעם פגום וכ"כ בשו"ת חכם צבי סי' ק"א דכלי בשר וחלב ב"י שהודחו במים שיש בהם אפר אע"פ שהם מלוכלכים ויש בהם ממשות מן המאכל מקרי נטל"פ ומותרין עיי"ש אמנם יעוין בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ו שמפקפק על מנהג שנוהגין בכמה מקומות לסמוך על זה להקל שע"י האפר נפגם דהא מ"מ עכ"פ גם נטל"פ אסור לכתחלה ואיך שרינן להשתמש לכתחלה בכלי שקבלה טעם כזה עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סוף סי' זה שהתפלא על תמיהתו של הכנה"ג בזה וכתב שאין לחוש להחמיר בזה כלל ואפי' אם הב' כלים שניהם ב"י אין להחמיר עיי"ש ועי' במנח"י כלל נ"ט ס"ק כ"ו שהעלה ג"כ להקל בזה כדעת המחבר וכמ"ש בתשו' צמח צדק סי' צ"א עיי"ש אכן בפר"ח ס"ק י"ח אף שגם הוא נותן פנים מסבירות לדעת המחבר מ"מ לדינא מסיים שאין להקל בזה רק בהפ"מ דוקא עיי"ש וכ"כ בחוו"ד עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק ט"ו שכתב דהמתיר בזה בהפ"מ ולצורך שבת אין לגעור בו עיי"ש ועי' בס' עטרת שלמה (מהרב מהר"ש גליוויטץ ז"ל) בחידושיו לסי' זה שכתב בשם רב גדול אחד דמ"מ אין להקל בזה אלא אם נתן האפר קודם שהניח הקדירות דכבר נפגמו המים משא"כ אם נתן אפר לקדירה שיש שם מים דאז בולע הקדירה מן המים מיד קודם שנפגמו המים מן האפר ואין טעם האפר נכנס אח"כ להכלי לפגמו עיי"ש ועי' מזה בדברי יוסף סי' תרמ"ח באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

ועיין עוד במנח"י שם שכ' דמטעם דאפר פוגם י"ל דבנשפך מן הקדירה חולבת על הכירה וזב תחת הקדירה של בשר דקיי"ל לעיל סי' צ"ב דברותחת אוסר היינו דוקא כשאותו המקום הי' נקי מאפר משא"כ אם הי' אפר על אותו מקום י"ל דע"י האפר נעשה הטעם חלב שבמים לפגם ושוב אינו אוסר וסיים דמ"מ למעשה צ"ע דאולי יש לחלק דבשעה קלה שעובר הקילוח דרך אפר אינו נעשה לפגם עיי"ש אמנם לעיל כלל נ"ה סק"כ כ' בהחלט להתיר