דרכי תשובה - ד יא

והפרמ"ג כ' דלצורך ובמקום הפ"מ יש להתיר טיגון אמנם הנה שאר אחרונים מחמירים וגם מדברי הח"ס חיו"ד סי' צ"ב וסי' צ"ד נראה דאוסר טיגון וא"כ כיין דאסיר לבשלו ממילא דגם בהנאה אסור ובבב"ח אסיר אפילו שלא כדרך הנאתו מן התורה ואפי' חצי שיעור אסור מה"ת בהנאה ואף שנתערב בו האלוי"ן קודם שנעשה בב"ח לא נפסל עי"ז מאכילת אדם כיון שמערבין האלוי"ן לאחר שנשרף ואז הוי האלוי"ן ראוי לאכילת אדם שהרי לאחר שנשרף לוקחין אותו גם למעשה אופה לכן אסיר לעשות רטי' זו לחולה שאב"ס עיי"ש באריכות:

(לא) בשר טמאה. עפת"ש מ"ש בדין בשר נבילה בחלב ועי' בבית הילל סק"ב שהעלה בראיות דבין בשר נבילה ובין בשר טריפה בחלב אסור מה"ת בבישול ובהנאה עיי"ש וכן כתב במשבצות זהב סק"ב ובפתיחה ובשפ"ד להלן סי' צ"ב סק"י ובחוו"ד להלן סי' צ"ד בביאורים סק"ד ועי' בס' שערי שמחה שער ב' סי' ד' שנשאל בא' שבישל בביתי בשר ספק טריפה עבור עכו"ם ואח"כ נודע שבקדירה זו בשלו בה ביום שלפניו חלב ולא הי' מעל"ע מבישול החלב לינת לילה ונשאל אם הבשר מותר בהנאה וכ' שם דאם הי' הבשר ודאי טריפה הי' מקים לסמוך להתיר בהנאה עפ"ד הרמב"ם דאין איסור בב"ח חל על איסור טריפה ואף אם הוי ספיקא אי נקטינן כהרמב"ם בזה או לא מ"מ היינו יכולין לצרף שיטת ר"ת דלינת לילה פוגם דהוי כעין ס"ס ספק כדברי ר"ת ספק כדברי הרמב"ם דאין איסור בב"ח חל על איסור טריפה אמנם אחרי שהוא ספק אם הוא טריפה אם לא בזה צ"ע דליכא ס"ס דלא מיבעיא לשיטת הרמב"ם דכל ספק מה"ת לקולא י"ל דמה"ת אין איסור כלל על הבשר ושפיר חל עליו איסור אחר בב"ח אלא אפי' להמ"ד דכל ספק מה"ת לחומרא מ"מ עכ"פ לא עדיף מאיסור עשה דקיי"ל דכיון שאין לוקין עליו חל עליו איסור אחר וה"נ הרי אינו לוקה משום ספק י"ל ג"כ דשפיר איסור בב"ח חל עליו ועיי"ש עוד. בסי' שאח"ז מה שהאריך עוד בזה וכ' סניפין להתירו בהנאה עיי"ש:

(לב) טמאה. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ה שנשאל בבשר אדם אם שייך בי' איסור בב"ח וכ' שאין זה שאלה כלל דפשוט הוא דלא שייך בו איסור בב"ח דכמו דממעטינן מגדי טמאה אף דנקרא בהמה כמו כן ממעטינן גדי ולא אדם עיי"ש:

(לג) בבישול ובהנאה. עבאה"ט ועי' בחידושי הפלאה ריש סי' זה שכ' שיש נ"מ כגון שנפל חתיכת בשר כשירה וחתיכת בשר טמאה לתוך חלב ואין בכ"א מהם כדי ליתן טעם נמצא ששפיר יש נ"מ במה שגזרו בזה שיאסר (אטו כל בשר טהור) דהא טועם טעם בב"ח כיון שיש בשניהם כדי ליתן טעם בחלב וכן בחלב טמאה וטהורה שנפלו לבשר ואיך בכל או"א לבדו ליתן טעם רק בשניהם יחד והאחרונים שהקשו ונראה לכאורה שמאנו בנ"מ זו י"ל דהוא משום דס"ל דאפי' אם טועם ע"י שניהם בב"ח אין מצטרפין משום דהטעמים חלוקים וטהורה וטמאה אין טעמם שוה וכמש"ל סי' צ"ח דהיכא דאין טעמם שוה איסורין מבטלין זה את זה אבל באמת ז"א דבין בשר טהורה ובשר טמאה ובין חלב טהורה וחלב טמאה טעמם שוה וסיים בצ"ע עיי"ש והנה במה דפשיטא לי' דבשר טהורה וטמאה טעמם שוה הנה בפרמ"ג בשפ"ד סק"ב מעורר בזה שהביא דברי הכו"פ סק"ה שכתב שיש נ"מ לענין אם נפל כזית בשר שחוטה וכזית בשר טמאה לנ"ט זיתים חלב דלדעת הט"ז והש"ך דלא שייך לאסור בבשר טמאה משום בב"ח ה"ז מותר דחלב אינו מקבל טעם מבשר שחוטה רק חלק ס' דהא הכזית בשר טמאה ג"כ מקבל הטעם א"כ נשאר להחלב פחות מכזית דאיסורין מבטלין זה את זה וכ' ע"ז בשפ"ד שם וז"ל ולי נראה אם לומר דטמא וטהור אין טעמן שווין יש לצדד בזה אבל באמת אין זה ברור והלכך בטעמא תליא מלתא וכל שנרגש טעם הבשר ודאי אסור באכילה ולענין הנאה יש לעיין דלאכילה אסור משום טמא ג"כ דנ"ט וחיך אוכל יטעם אבל הנאה י"ל דרך בישול אסרה תורה וכל שאין בבשר טהור כדי ליתן טעם לא נעשה בב"ח ושרי בהנאה ועמ"ש בשער התערובות וצ"ע עכ"ל ועי' במחזיק ברכה אות י"ט ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ה מה שכתב בדבריהם בזה ולדינא העלה דאם בישל כזית בשר טהורה וכזית בשר טמאה בס' זיתי חלב אז החלב אסור באכילה ומותר בהנאה והכזית בשר טהורה אסיר גם בהנאה אבל אם בישלם בנ"ט זיתי חלב י"ל דגם החלב אסור בהנאה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' כ"א (הנכפל) באמצע התשו' מ"ש בדברי הכו"פ והפרמ"ג הנ"ל באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(לד) ובהנאה. עבאה"מ מ"ש מהט"ז דהיכא דא' אסור בפ"ע לא שייך חנ"נ ועי' בנקה"כ שהשיג על הט"ז בזה דבע"כ אף שא' אסור בפ"ע שייך חנ"נ עיי"ש ועי' מ"ז סק"ב שהביא כן מהרמב"ם ועי' בדברינו להלן סי' צ"ב (ס"ק ל"ט) מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד ועשפ"ד סק"ג שכ' וז"ל יראה לי כזית חלב שנפל על חתיכה שיש בה נ"ט זיתי בשר ונאסרה ואח"כ נפלה החתיכה לשאר בשר ויש ס' נגד הכזית חלב ולא נגד החתיכה אזי החתיכה נשארה אסורה בהנאה והשאר מותר בהנאה דהא לית בהו טעם חלב כלל אלא דקבלו טעם מהחתיכות איסור דנ"נ תו הוי כקבלו טעם משאר אסורין ומותרין בהנאה אבל אם החלב עדיין נ"ט בשאר אוסרת עד אלף פעמים בהנאה אף שכבר נאסר החלב פעם א' וכו' וכן להיפך כזית בשר לנ"ט זיתי חלב ואח"כ נתערב עם חלב אחר עכ"ל וע' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) סוף סי' זה שהשיג על הפרמ"ג בזה והעלה דודאי אף השאר אסור בהנאה דאף דלית בהו טעם חלב מ"מ הא הבשר כבר נאסר בהנאה מחמת החלב והוי הבשר גוף איסור הנאה ואוסרת ממילא שאר הבשר בהנאה וכ' דאף שיש לצדד בזה להצדיק דברי הפרמ"ג להתיר שאר הבשר בהנאה משום דאף דהבשר כשבלעה מהחלב נעשה מתחלה גוף האיסור מ"מ הא הוי מין במינו עם שאר הבשר וקיי"ל דמין במינו מדאורייתא ברובא בטיל רק חכמים הצריכו ששים נמצא אם יש רוב בשאר בשר אינו אסור כ"א מדרבנן והרי קיי"ל דכל בשר בחלב שאינו אסור מה"ת מותר בהנאה ואף שהחלב המובלע בבשר הוי מין בשאינו מינו מ"מ הא נגד החלב יש ששים בכל הבשר אמנם לפ"ז עכ"פ קם דינא דאם נפלה חתיכה זו שנאסרה מחלב כנ"ל לירקות וכדומה שהם אינן מינו נאסר התבשיל בהנאה כשאין בכל הירקות ששים כנגד החתיכה עיי"ש באורך:

(לה) ובשר חיה. עפת"ש מ"ש דה"ה בשר בהמה טהורה בחלב חי' טהורה מותר מה"ת ועי' בהגהות מראה כהן שהביא כן להדיא מהתוספתא עיי"ש ועי' במנחת חינוך פ' משפטים מצוה צ"ב והנה הרב מגילת ספר לאוין ריש סו' ק"מ כ' בפשיטות דבשר בהמה בחלב חי' אסור מן התורה עיי"ש אמנם יעוין בערך השלחן הספרדי אות י"א ובס' אוזן אהרן בקונטרס ארעא סמיכתא