דרכי תשובה - ד קיט

להגעילה יש להתיר לאחר שהיי' מעל"ע אבל בסתם כ"ח יש לאסור עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ב' שכתב דהיכא שיש סניף בלא"ה יש להתיר בזה לגמרי ולכן אין לאסור אלא במקלח להדיא מכלי של בשר על כלי של חלב אבל אם שניהם שפותים על הכירה ונשפך מא' על הכירה והלך הקילוח תחת השני אע"פ שהכירה חמה אפ"ה אין להחמיר דהא מ"מ עכ"פ לא שייך הטעם של הט"ז דחושבין לקילוח העירוי כאלו הוא בקערה שמערה ממנו כיון דלא מקלח להדיא מן הקערה על הכלי והכירה מפסיק ביניהם וכתב ששמע דה"ה אם עבר לילה אחת דסומכין בזה על המ"ד דס"ל דלינת לילה פוגמת וכ"ש אם יש ספק בענין זה דאזלינן בכל ספק לקולא כיון דהוא רק חומרא בעלמא עיי"ש (סו) דינו ככלי ראשון ואוסר. כל זמן שלא נפסק הקילוח אף שאינו על האש ונח. על כלי שני אפ"ה חשיב כעירוי וכו'. שפ"ד ס"ק י"ח. ועיי"ש מ"ש עוד מענין זה והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ק"מ) ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(סז) ככלי ראשון ואוסר. ומ"מ לא נאסר רק הכלי שנפל קילוח העירוי עליו אבל לא הכלי שנזחל ממנה על הכלי האחרת ואפי' במערה מכלי על כלי אין לאסור רק הכלי שבא הקילוח עליו. ש"ך ושפ"ד ס"ק י"ת ומ"ז ס"ק י"ג עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק קכ"ז) מ"ש בזה עוד ועי' בחמודי דניאל שם אות ג' מ"ש בביאור דין זה:

(סח) ואוסר. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ד' שכתב דמדברי הש"ך סק"ה משמע דפשיטא לי' דאפי' לפי מה שהחמיר הרמ"א בעירוי מכלי ראשון של בשר על כלי חלב בשניהם ב"י מ"מ לא החמיר לאסור רק הכלי התחתונה שעירו עליה אבל המאכל שעירו מותר אכן לפי דעת הט"ז ס"ק י"ג נראה לכאורה דגם המאכל שעירו אסור אמנם כיון שגם הרמ"א שהחמיר לאסור הכלי התחתונה הוא רק משום חומרא בעלמא ע"כ י"ל דעכ"פ לענין המאכל גופא שעירו יש לסמוך על הש"ך להתיר עיי"ש ועי' בשו"ת זקיני פני יהושע חלק ב' סי' כ"ד שנשאל בעובדא שעירו מים רותחין מכלי חולבות ב"י על בשר רותח וכ' דאע"ג דקיי"ל עירוי אינו אוסר יותר מכ"ק מ"מ בנידון זה יש לאסור כל הבשר כיון שהבשר רותח א"כ תתאה גבר ונאסרו המים וחוזרים ונבלעים בבשר אלא שיש להקשות מאן לימא לן שהכלי שמערין ממנה נ"ט בשעת העירוי למים הנשפכין חוץ לכלי באופן דשייך בהו הטעם שכ' הפוסקים בכלים של בשר שהודחו ביורה חולבות וכו' שיוצאין ב' טעמים בפעם א' למים וכו' ואם באנו לאסור בעירוי צ"ל שהכלי נ"ט במים הנשפכים בשעת העירוי ואז יוצא הטעם מן הבשר ג"כ והטעמים מתערבים ונאסרו המים וזה מנין לנו וכו' ולדינא העלה דבעירה על בשר רותח דתתאה גבר י"ל דנותן טעם בכולה ואסור עד דאיכא ס' נגד המים שנשפכו על הבשר דבכולה משערין דלא ידעינן כמה בלע עיי"ש ועי' ביד אפרים שהביאו ועיי"ש מה שפלפל בדבריו ובסוף סיים ודאתן לענין דינא נראה לפענ"ד בהך דינא שעירוי מכלי חולבות ב"י נקי על בשר רותח המקיל במקום הפ"מ לא הפסיד אבל שלא בהפ"מ אין להקל כיון דאפי' בעירה על כל בשר ב"י יש מחמירים וכו' עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח ובפיה"ק ס"ק ל"ג מ"ש בענין זה ומ"ש בדברי זקיני פני יהושע בזה ולדינא העלה להקל לגמרי וה"ה אם עירה מים שאינם של בשר ולא של חלב על בשר המונח בקערה חולבות ב"י ג"כ הכל שרי הבשר והקערה לפי מה דקיי"ל דאין דבר לח נאסר ע"י עירוי כלל כיון דלא שייך ביה קליפה א"כ לא נאסר המים כלל א"כ אין ממה לאסור הבשר והקערה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"א ס"ק ל"ז) אבל לפי דברי החוו"ד בביאורים סק"י שכתב הטעם של הרמ"א כאן דאוסר הכלי חלב שעירו עליו מכלי בשר אע"ג דאין כח במים לאסור הכלי כיון דלא נאסרו רק כדי קליפה וא"א לקלפם כנ"ל דהוא עפמש"ל סי' צ"ד סעי' ה' דהמנהג לאסור הכלי שאינה ב"י אף דלא שייך שום טעם מהטעמים של האוסרין דהכא משום שכן הוא המנהג לאסור הכלי ואע"ג דבמאכל מתירין כשקיבל נ"ט בר נ"ט בבישול אבל בקדירה אפי' חדשה המנהג לאסור גם כשקיבל נ"ט בר נ"ט בבישול עיי"ש ממילא דבנידון של היד יהודה הנ"ל שעירו מים על כלי חלב ב"י ועל בשר יש. להתיר הבשר אבל לענין הכלי יש להחמיר מטעם מנהג וכן נראה דעת הלב"ש בחידושי דינים סעי' ל"ט שכ' דאם נשפך מים רותחין מכלי חולבות ב"י מקונח על הכירה שיש עליו אפר והגיע הקילוח תחת הקדירה של בשר יש להתיר הקדירה של בשר משום דטעם החלב נעשה פגום ע"י האפר עיי"ש ומבואר מדבריו דרק חמת ההיתר של האפר הוא שמקיל אבל בלא ההיתר של האפר גם הוא לא נחית להקל בזה. שוב ראיתי בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"ה שנשאל בענין זה אם נשפך מכלי של חלב ב"י על כלי עם בשר על הכירה כשעומדת אצל אש ולא הי' ששים בקדירה של בשר נגד כל השפיכה מה דינו של הקדירה והבשר. והשיב דאם הי' הכלי חולבות מחלב ממש ודאי אסורה הקדירה והבשר מן הדין דבישול חלב הוי כנצלו וכמ"ש השפ"ד דכל שלא קיבל הכלי הטעם ע"י מים רק מהחלב עצמו בלי מים הוי רק ב' נ"ט ומנהגינו שלא להתיר רק בג' נ"ט וא"כ בנ"ד שהי' הקדירה ב"י מחלב ממש דהוי כנצלו ודאי אסורה הקדירה והבשר מן הדין אך אם לא הי' ב"י מחלב ממש רק מאיזה מאכל של חלב שנתבשל עם מים אז אם לא נפסק הקילוח בהעירוי של השפיכה מן הקדירה של חלב על הקדירה עם הבשר אז אם אין שם רק הפסד קטן ג"כ יש לאסור ולחוש דניצוק הוי חיבור (עט"ז ס"ק י"ג ובמ"ז שם ובש"ד סק"ה) והוי כאלו הי' בקדירה החולבות ולא הוי נ"ט בר נ"ט. אמנם לעני בדבר חשוב יש להתיר גם בכה"ג אכן אם נפסק הקילוח קודם שבא על הקדירה של בשר יש להתיר בכל ענין אבל אם הקדירה ב"י מחלב ממש אסור כנ"ל אפי' בנפסק הקילוח עיי"ש ועי' מזה בס' ישועות חיים בהתשו' שבסוף סי' צ"ה ועי' בס' יד אלימלך סי' כ' מ"ש בזה והבאתי דבריו לעיל (ס"ק ס"ג) ועי' בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) בחידושיו ליו"ד ריש סי' צ"ו בעובדא שבישלו דגים במחבת של בשר והי' בתוכה בצלים שחתכן בסכין של בשר אינו ב"י ונשפך מהמים שבמחבת לאחר שהרתיחו על קדירה של חלב ולא הי' ששים בהחלב שבהקדירה נגד המים שנשפך מהמחבת על הקדירה ובהדגים עם המים שבמחבת לא הי' ס' לא נגד הבצלים שנחתכו דק דק ולא כנגד הסכין כי הי' סכין גדול והשיב דהחלב בודאי מותר דאף שאין בהחלב ס' כנגד המים מ"מ בודאי לכל הפחות הבצלים הם חלק מעשרים מהדגים עם המים שבמחבת א"כ אין בהמים שנשפך טעם בשר כי אם חלק עשרים ונגד זה יש ס' בהחלב ע"כ החלב בודאי מותרת רק הקדירה לכאורה הי' נראה לאסור דהא בדבר חריף לא שייך נ"ט בר נ"ט וגם לא שייך נטל"פ וכיון שאין ששים בדגים ובמים כנגד הבצלים נמצא שיש בהמים טעם בשר והוי כמו טפת חלב שנפלה על הקדירה דהקדירה אסורה אף שיש ס' במה שבקדירה כנגד הטפה אבל לאחר העיון זה ליתא דאין לאסור הקדירה כלל דהא אין במים שבמחבת ממשו של בשר כי אם טעמו ואף שהוא ע"י הבצלים שהם דבר חריף אפ"ה הוי נ"ט בר נ"ט דהטעם שיוצא מהבצלים למים הוי נ"ט א' ואח"כ להכלי הוי טעם שני ובפרט דגם בטפת חלב שנפלה על הקדירה של בשר כנגד הרוטב דקיי"ל דמה שאוסרין הקדירה הוא רק חומרא בעלמא דמצד הדין הקדירה מותרת רק מחומרא בעלמא אסיר לכתחלה להשתמש בה ע"כ בנ"ד שיש ב' נ"ט אין להחמיר ואין לאסור הקדירה אפי' לכתחלה עיי"ש:

(סם) אם הי' ב"י. עחוו"ד שסיים דהואיל שכל עיקר הדין שכ' הרמ"א להחמיר בזה בעירוי מכלי ראשון של בשר ב"י על כלי חלב ב"י אינו אלא מטעם מנהג אבל משורש הדין אין לו יסוד (עי' בדברינו לעיל ס"ק ס"ז) ע"כ אין להחמיר רק לאסור הכלי שאסור לבשל בה לכתחלה אבל ודאי בדיעבד אם כבר בשלו בה המאכל מותר דהמנהג אינו אלא לאסור הכלי לכתחלה עיי"ש:

(ע) הי' ב"י. עבאה"ט סוף ס"ק ט"ו מ"ש מהט"ז דאם זה הכלי שמערה עליו אינו ב"י לא נאסר וכו' ועשפ"ד ס"ק י"ט דאף המים מותרין בזה עיי"ש ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל שם דהיינו אפי' בעירוי שלא נפסק הקילוח עיי"ש וה"פ:

(עא) בן יומו עבאה"ט סוף ס"ק ט"ו מ"ש מהט"ז דאם זה הכלי שמערה עליו אינו ב"י לא נאסר דלא גרע מהאי שכ' בסמוך דהכלים מותרין אם א' אינו ב"י ועי' בחמודי דניאל חלב תערובות הנכפל אות ח' שכ' דלפ"ז נראה דאם יש ששים נגד הכלי שמערה עליו ג"כ מותר דלא גרע מתוחבו לתוכו דקיי"ל להכשיר לעיל סי' צ"ד בקדירה שבישלו בה ירקות או מים וכו' אמנם לדינא צ"ע דא''כ למה אסור