דרכי תשובה - ד קיז

מוכרח דבזה לא שייך מנהגא ומותר להשתמש בכה"ג בהאינו ב"י לשאר דברים ואפי' אם היורה עומד אצל האש ליכא לאסור ממנהגא להשתמש הקדירה שאינה ב"י לשאר דברים עיי"ש באריכות:

(מה) הי' שומן דבוק. וה"ה להיפך אם הי' הקדירה ב"י מבשר אע"פ שעכשיו אין בה בשר ונשפך חלב על הקדירה מבחוץ אסור הכל לכ"ע גם להמחבר. חמודי דניאל הל' בב"ח אות ב'. [וה"פ ונ"מ למקומות הספרדים דגרירי בתר הוראות המחבר]:

(מו) שומן. כתב בש"ע הרב גור ארי' הלוי סוף סק"ז בשם הבדק הבית דוקא שומן דבוק אבל אם הם מלוכלכים במרק בלבד אין להקפיד עיי"ש אמנם לדינא עי' ביד יהודה שם בס"ק שאח"ז שפסק דה"ה מרק דינו בזה כמו שומן ממש עיי"ש ועי' בשו"ת חכם צבי סי' פ' באמצע התשובה שהוכיח דכל דבר בעין הדבוק על פני הקדירה אינו נפגם אחר מעל"ע עיי"ש באריכות:

(מז) צריך שיהא במים ס'. היינו שידע בבירור שיש במים ס' נגד הממשות שומן שע"פ הקערה אבל בסתמא אסור ואע"ג דקיי"ל דמסתמא יש בתבשיל ס' נגד הליכלוך שומן שדבוק בקדירה מ"מ בזה אמרינן דאין בסתם מי הדחה ס' נגד השומן הדבוק. מנח"י כלל נ"ז ס"ק י"ח (ועי' מזה בדברינו להלן סי' ק"ג ס"ק ע"ט):

(מח) ויש אוסרים. עבאה"ט ומ"ש דמאן לימא שלא יתערבו פליטת הבשר ופליטת החלב יחד וכו' עי' בשו"ת באר יצחק (מהגאון מקאוונא ז"ל) חיו"ד סי' ח' מ"ש בזה באריכות:

(מט) אסורים. עבאה"ט מ"ש דאם נתבשלו מים בקדירה חולבות ב"י ותחב כף וכו' ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ו ובפיה"א ס"ק כ"ד שהעלה דאף אם נתבשל בקדירה דבר גוש כגון גרויפי"ן ותחב בה כף ממין אחר אף שיש לומר דבזה לא אמרינן דטעם הב' הוי מיד לאסור מ"מ לדינא אין לסמוך ע"ז ואין להקל אכן כשתחב הכף בכדי נטילה סמוך לקדירה צ"ע אם יש להחמיר עיי"ש ועי' בשו"ת מגדל השן סי' מ"ו בעובדא שחתכו בכף בשר של מתכות פרי הנקרא באלב"י מבושלת על טעלע"ר של חלב ושניהם הי' ב"י והבאלב"י הי' רותח ומפלפל שם אם יש לדמות זה לדין קערות של בשר שהודחו ביורה חולבות דהחשש הא' משום דהטעמים פוגמים שייך גם בזה בדבר גוש כיון שהבאלב"י בולע מן הטעלע"ר ומן הכף שחתך בה דהא מכלי יוצא בלוע גם בלא רוטב ונאסרה הבאלב"י וממילא שחוזר הבאלב"י ואוסרת הטעלע"ר וגם הכף משא"כ החשש הב' דהכלים בולעים זה מזה שלא באמצעות המים זה לא שייך כאן דדוקא כשיש מים בכלי יכולה הכלי הא' להפליט והכלי הב' לבלוע משא"כ בדבר גוש שאין שם רוטב אין הכלים מבליעים זה מזה כמו שני קדירות הנוגעים זה בזה וגם לטעם הראשון נראה שאין לאסור שהרי אין הבלוע יוצא מן הבאלב"י בלא רוטב שהרי אין איסור יוצא מחתיכה בלא רוטב ואף שהי' הכף ב"י משומן א"כ י"ל דין פיטום מ"מ י"ל דנהי שהבלוע השמנה של שומן יוצאה מן הבאלב"י בלא רוטב מ"מ טעם החלב של הקערה אינה נגרר עמה וכיון שאין החלב יוצא ממילא אין איסור וכו' וגם יש לצרף כיון דדבר גוש שהוא נחשב לכלי ראשון אין הכל מסכימים ולכן אין להחמיר ויש להתיר הכף וגם הטעלע"ר עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ד (ס"ק צ"ז) מ"ש עוד מזה (ג) אא"כ א' מן הכלים אינן ב"י והיינו כשאין שומן דבוק בהכלי שאינו ב"י אבל אם היה שומן דבוק בהאינו ב"י נאסרו שניהם אם אין ששים ואם היה שומן דבוק בכלי ב"י אז הכלי שאינו ב"י אסור והב"י מותר וכמש"ל (ס"ק מ"ד) מהפר"ח:

(נא) מבליעת כ"ר. עבאה"ט מ"ש. מהש"ך דמן הסתם חיישינן שמא השתמש בכף או בטעלע"ר בכ"ר וכו' ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ז שכ' דדוקא כשידוע שנשתמש בו באותו מעל"ע רק שאינו יודע אם בכ"ר או בכ"ש חיישינן למה שדרך להשתמש בו וחיישינן לכ"ר אבל כשאינו ידוע אם נשתמש בו כלל באותו מעל"ע אמרינן דמסתמא אינו ב"י כשאר סתם כלים דקיי"ל דסתם כלים אינם ב"י עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בחידושי הגרעק"א ז"ל עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהפר"ח דביס"ב יש להחמיר גם כשנשתמש בכלי שני תוך מעל"ע עי' בדברינו להלן (ס"ק ס"א) מ"ש מהמ"ז והחוו"ד ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ס"ב) ולעיל סי' צ"ד (ס"ק מ"ו) ועיי"ש עוד להלן (ס"ק צ"ז וצ"ח):

(נב) ואז כל הכלים מותרים. עבאה"ט ע"ש מהט"ז הטעם דאותו שהוא ב"י מותר דהא פגם הוא מקבל ועמ"ז סק"ט שכ' דנראה דאף דכלי מתכות יש לו תקנה בהגעלה וסתם יורה כלי מתכות הוא מ"מ לא החמירו לכתחלה להגעילו אף דנטל"פ אסור לכתחלה אפ"ה להצריך הגעלה לא הוי כלכתחלה עיי"ש ובשפ"ד ס"ק י"ב:

(נג) והמים נוהגין בהן איסור לכתחלה. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מהמנח"י דמיירי בלא הוחמו לשתי' עמ"ז סק"י שכ' ממשמעות האו"ה והט"ז דאפי' הוחמו לשתיה אסור עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ד (ס"ק ע"ד):

(נד) נוהגין בהם איסור לכתחלה. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח סוף אות כ"ה שכ' דה"ה אם שניהם אינם ב"י יש לאסור המים לכתחלה דהא מ"מ יש בהם פגם בב"ח עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ד ס"ק ס"ט):

(נה) והדיח אותן ביחד. עבאה"ט מ"ש מהש''ך דאפי' הדיח כלי בשר עם כלי חלב ביחד בכלי א' הכל אסור ר"ל אף הכלי שהדיחן בה ביחד. שפ"ד ס"ק ט"ו:

(נו) בכלי ראשון. היינו שהיד סולדות בהן. ת"ח כלל נ''ט דין י"ב. ועי' במנח"י שם סק"ב ולעיל כלל כ"ג סק"ד:

(נז) אבל אם הודחו זה אחר זה. כתב בחוו"ד בביאורים סק"ח נראה דלדעת המחבר והרב בסי' צ"ד סעי' ה' לא שרי כאן רק הכלים שהודחו אבל אותו הכלי שהודחו בתוכו הכלים אסור לבשר ולחלב דהא אפי' בקדירה חדשה אסור שם רק דלדעת הש"ך שם מותר עכ"ל ונראה דאף לפמ"ש שם (ס"ק ס"ב) דהרבה אחרונים הרבו להשיב ע"ד הש"ך שם ופסקו כהמחבר והרמ"א להחמיר מ"מ בנ"ד מודים להקל דגם שם לא כתבו רק לתרץ דעת המחבר והרמ"א כאשר יראה המעיין שם וכיון שהרמ"א פסק כאן בעצמו דאם הודחו בזה אחר זה הכל שרי משמע דעתו דכאן גם הוא מודה דגם הכלי שהודחו בה שרי. כן נ"ל:

(נח) הודחו זה אחר זה. עבמ"ז ס"ק י"א שכ' דר"ל דבהודחו זה אחר זה אף המים שרי והיינו להשתמש כך אבל עם בשר ממש או עם חלב ממש אסור המים לדידן עיי"ש:

(נט) זה אחר זה. היינו דוקא כשהם נקיים אבל אם הכלי שהודח בראשונה הוא מלוכלך אע"פ שהודחו בזה אחר זה נאסר הב'. ואם הכלי הב' הוא מלוכלך אינו מזיק כלום לב' לדידן