דרכי תשובה - ד קטז

באם שפך רוטב לתוך הדבר חריף עד למעלה ומתבטל עי"ז החריפות של הד"ח דבאם נאמר שהדבר חריף הי' מחליא לי' עד למעלה ומשוה אותו כב"י א"כ הרי נבלע הבלוע חלב שהי' בכלי לתוך הרוטב א"כ צריכים ששים נגד כל הרוטב דהא לא ידעינן כמה חלב נבלע בתוך הרוטב דהא אפי' אם לא נאמר חנ"נ אפ"ה צריכין ס' נגד כל הרוטב מחמת בליעת החלב שבקדירה שנבלע לתוך הרוטב אבל אם נאמר שלא הי' מחליא לשבח רק הבלוע שהי' בקדירה נגד הדבר חריף ולא למעלה ממנו א"כ א"צ ס' רק נגד חלק מהקדירה שהי' נגד הדבר חריף ואין חשש רק אם נימא חנ"נ והביא מדברי הש"ך להלן סי' קכ"ב סק"ב דמשמע דמה שהוא בלוע בקדירה למעלה מכנגד הדבר, חריף לא מחליא לי' לעשות אותו ב"י ועיי"ש עוד בתשו' שאח"ז מ"ש בזה. (לו) שדכו תבלין במדוך של בשר. עי' בלב"ש בחידושי דינים סעי' ל"ח שכ' נראה דמיירי דוקא שטעם התבלין נרגש הרבה בחלב עד שכל החלב הוי דבר חריף וכמ"ש הט"ז להלן סי' ק"ג סק"ט דאל"כ הו"ל כהאי דלהלן סי' קל"ד בבשמים הבלועים מיי"נ ועש"ך סי' קכ"ב סק"ב וצוה לעיין בתשו' גבעת שאול סי' י"ט ובתשו' כנסת יחזקאל סוף סי' כ"ד וסיים דמ"מ למעשה צ"ע בזה עיי"ש אמנם יעויין ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו שהביאו והשיג עליו והעלה דאע"פ שהחלב אים נעשה חריף מחמת התבלין אלו מ"מ כיון שכבר נעשה הבלוע לשבח בהתבלין ונחשב טעם הראשון אף אם נתבטל אח"כ החריפות מהם אסור עיי"ש:

(לז) אם אכלו בחלב. עי' בס' מאורי אור בחלק קן טהור בחידושיו ליו"ד כאן (בדף ק"מ ע"ב מהס') שכתב שתיבת אכלו הוא ט"ס וצ"ל שמוהו בחלב וכמ"ש בד"מ עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם שכתב דלאו דוקא אם עירבו בחלב ממש בבישל אוסר אלא אף אם נתנו בכלי של חלב אוסר אפי' בדיעבד עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה שם שהעלה דהרמ"א מיירי דוקא בבישלו ממש בחלב אבל אם לא בישלו בחלב ממש רק שנתנו בכלי של חלב נשתנה דינו דאם הוא דבר גוש נאסר רק כדי קליפה אבל אינו אוסר הכלי כלל זולת אם נבלע בו שומן אבל אם עירו דבר לח דלא שייך בי' קליפה המאכל מותר אע"פ שהוא דבר חריף אבל הכלי אסורה אם הוא ב"י כיון שמקבל הטעם הראשון שבהדבר חריף ונתערב בה הפליטות אבל אם אינו ב"י גם הכלי מותר שמה שמתערב בהמאכל לא איכפת לן כיון שהמאכל עצמו מותר ומה יאסור הכלי ומה שבא להכלי תו הוי נ"ט בר נ"ט וכן אם בשלו דברים חריפים כנ"ל בכלי חלב אם הכלי ב"י נאסר הכל דאע"ג שהמים מבטלין החריפות אפ"ה יש להחמיר אבל אם הכלי אינו ב"י מותר הכלי עיי"ש:

(לח) אוסר אפי' בדיעבר. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ז' שהעלה דבע"כ כל מ"ש כאן להחמיר בדבר חריף גם באינו ב"י דע"י החריפות הוי נ"ט לשבח הוא רק בגווני דצנון שחחכו בסכין של בשר משום דהסכין מפליט עיקר טעם הראשון בצנון וכיוצא אבל אם בישלו תבשיל שאינו חריף בקדירה של בשר ואח"כ שמו התבשיל לדבר חריף של חלב מותר כיון דכבר איקלש הטעם של בשר בהתבשיל אינו ראוי לחוש וליתן לו שם חדש ואע"פ שהדבר חריף מפליט עיקר הטעם מהתבשיל לא מהני כיון דבתבשיל גופי' ליכא אלא מעט טעם עיי"ש:

(לט) מאכל דבר חריף. כתב בס' תוספות ירושלים ואם הוא כולו (או רובו) דבר חריף ונתנו אח"כ בתבשיל אף דהדבר חריף נתבטל שם ברוב לא מהני כדלקמן סי' צ"ו דבעינן ס' נגד כל הצנון ואפשר דטעמא דהוי כמשביח ולבסוף פוגם דאסור לקמן סי' ק"ג עכ"ל:

(מ) משום מעט תבלין. עמנח"י כלל ס"א ס"ק ל"ט וחו"ד שכ' דאם אין שם רק מעט תבלין א"צ להסיר התבלין מהמאכל משום דכיון דרובו לאו דבר חריף הוא בטל חרפייהו אף מהמעט תבלין שבתוכו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ח ובפיה"ק ס"ק כ"א שהביא מהרשב"א דלאו דוקא בבישול הדין כן דגם אם כתש במכתשת ביחד מעט תבלין או שאר דבר חריף מעט עם שאר דברים נתבטל מהם החריפות וכ' שם דלגבי מה שדרך לדוך בצלים עם ביצים דהיינו שמערבין מעט בצלים ברוב ביצים וכותשן אותם ביחד בסכין גדול יש לעיין מה יהי' אם כתשן בסכין של חלב או של איסור דבזה י"ל דע"י תערובות הביצים אין כח בחריפתן לבלוע מהסכין או שי"ל דבזה בא יותר החתך לפעמים להבצלים עצמן בלא תערובות ביצים וסיים בצ"ע עיי"ש:

(מא) ורובו ככולו. עי' בס' בית האוצר שכ' דלפי מה דקיי"ל בכ"מ דא"א לצמצם א"כ אפשר דגם במחצה על מחצה הוי כרוב וטכ"ע דאורייתא א"כ הו"ל ספיקא דאורייתא ואסור ועכ"פ מדרבנן לכ"ע אסור עי"ש:

איברא כי בהגהות אמרי ברוך התפלא על גוף דברי הרמ"א בזה כי ממוצא הדין שהביא בד"מ מהרשב"א לא משמע דבעינן שיהי' מהדבר חריף רוב בהתבשיל ובפרט היכא שהדבר חריף הוא משקה דבודאי אין סברה דלצטרך רוב דכל שהחומץ בעצמו פוגע בו הו"ל ככולו ובסוף הביא מדברי הט"ז להלן סי' ק"ג סק"ט שכ' דבעינן עכ"פ בתבלין חלק גדול שהוא נרגש הרבה בקדירה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ט ובפיה"ק ס"ק כ"ב שהעלה דאין ליתן כלל בזה דהכל לפי הענין לפי גודל חריפות התבלין ומתיקות הדבר שנתערב בו ובדרך משל כי בדבש גם בפחות נתבטל החריפות אף שהדבר הוא הרבה ע"כ הכל לפי הענין עיי"ש ועי' מזה בדברינו להלן סימן ק"ג (ס"ק פ"ב):

סעיף ג' (מב) שיאמר ברי לי. אע"ג דסתם כלים מודחים יפה כמש"ל סי' צ"ד שאני הכא שעדיין לא הודחו דהא השתא מדיחן. פר"ח ס"ק י"ב. ועי' שפ"ד ס"ק י"א מ"ש בזה ועי' בדברינו לעיל (ס"ק א'):

(מג) ברי לי. עי' ט"ז ומ"ז סק"א ועי' בשו"ת חוט השני סי' נ"ה ובמנח"י כלל ס"א סק"ז וס"ק י"ד מ"ש לענין כל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש אם מהני אם אומר ברי לי ועי' בדברינו לעיל סי' ו' (ס"ק ה') ובסי' זה לעיל (סוף סק"ב) במקומות שציינתי שם ובפת"ש לעיל ריש סי' צ"ד ובדברינו שם (ס"ק י"ב) ועי' ביד יהודה כאן בפיה"ק ס"ק כ"ד שכ' דכאן לא שייך כלל לומר דהוי מלתא דלא רמיא עלי' ולאו אדעתי' דהא יכול לידע שהדיחו יפה מבשר ובישל בו תבשיל אחר ומזה התבשיל מדיחו כעת או שמדיחו כעת מאבק וכיוצא עיי"ש. (מד) ואם היה שומן דבוק וכו'. כתב בפר"ח ס"ק י"ג פי' אם הי' שניהם ב"י אפי' אין שומן רק בא' מהן הכל אסור לפי שהמים מקבלים טעם הראשון הבא מן הממש וכו' ועוד שהשומן נוגע בכלי האחד ונאסר הכל ואם הי' שומן בשניהם אסורים אפי' אינם ב"י ואם הי' שומו בא' מהם ושניהם אינם ב"י הכלי שיש בו שומן מותר והכלי הב' אסור לפי ששומן שבכלי הא' אוסרו וכו' ואם הי' הכלים א' ב"י והאחר אינו ב"י ויש שומן בא' מהם אם השומן הוא באותו שאינן ב"י הכל אסור לפי שהשומן אוסר הכלי שהוא ב"י והמים נאסרים מפליטת הכלי האסור וכו' וחוזרים המים ואוסרים הכלי שאינו ב"י אבל אם השומן דבוק בכלי שהוא ב"י הוא מותר לפי שפליטת הכלי האחר הוא פגום ואינו אוסר והכלי האחר שאינו ב"י אסור לפי שהשומן אוסרו וכו' עכ"ל וכ"כ בכרתי סק"ח ועשפ"ד סק"ח שציין לדברי הפר"ח הנזכר וכתב דיש בזה נ"מ גם לדידן (דקי"ל כהרמ"א דאף אם אין שומן דבוק עלי' אסור) דאם הכלי שהוא ב"י הוא מלוכלוך בשומן או לא נאסר מדינא הכלי שאינו ב"י אלא לבשר או לחלב אבל לשאר דברים אינו אסור רק ממנהגא אבל אם האינו ב"י הוא מלוכלך בשומן שניהם אסורים אף לשאר דברים מדינא דהמים נ"נ ואוסרים הכל ואם שניהם אינם ב"י המלוכלך מותר והנקי אסור מדינא רק לבשר או לחלב אבל לשאר דברים אסור רק ממנהגא ואם הדיחו ג' כלים וב' הם ב"י וא' אינו ב"י אף אם שלשתן נקיים לדידן אסור הכל עכ"ד ועי' בס' דברי יוסף סי' תרמ"ג שמפקפק על גוף דברי הפרמ"ג במה דפשיטא לי' דלדידן גם אם השומן דבוק באותו שהוא ב"י האינו ב"י אסור ממנהגא גם לשאר דברים כי מדברי הרמ''א