דרכי תשובה - ד קטו

כיון שכתב הרמ"א וכן נהגו אין לנו אחר הכרעתו כלל ובפרט כיון שגם הט"ז והש"ך סק"ה הכי ס"ל וגם הכנה"ג בעצמו כ' דבהגהות או"ה איתא כן בהדיא וגם בדברי האו"ה בעצמו יש לצדד שלא יהי' לניגוד לדברי הרמ"א כאשר יראה המעיין שם ע"כ אין להחמיר:

(כד) לכתחלה כ' בפר"ח סק"ז מסתברא שאף לכתחלה מותר לבשלם בקדירה של בשר ע"ד ליתנם בכלי של חלב וכו' עכ"ל ועי' בב"ח שכ' כן דדוקא כדי לאכול עם החלב עצמה הוא דאסור לכתחלה אבל כדי לערותן לכלי חלב שרי אף לכתחלה עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ד שהביא דברי הב"ח בזה והניח בצ"ע כי מדברי הרמ"א משמע דאף לערותן לכלי חלב אסור לכתחלה לגרום נ"ט בר נ"ט עיי"ש ובס"ק ה' כתב ואפשר דלכבוד שבת וכדומה המקיל לבשל לכתחלה במחבת של בשר ב"י ע"ד לערות בכלי חולב או להיפך אין גוערין בו עכ"ל וע' בשפ"ד סק"ג שכתב להקל אף לבשלו לכתחלה בכלי חולבות ע"ד ליתן לכלי של בשר או להיפך אך כתב דבט"ז כ' שיש לעיין בזה עיי"ש:

(כה) רק עלו. עש"ך סק"ו שכ' דמיירי דרק א' מהם הכלי או הדגים חמים אז מותר אבל אם שניהם חמים אסור דהו"ל כנצלו ועשפ"ד דר"ל דכל שלא הי' רק א' חם אפי' הי' התחתון חם מותר וכתב שם עוד דראוי לידע דמ"ש הש"ך דבשניהם חמים הו"ל כנצלו היינו בלא רוטב אבל עם רוטב הו"ל כנתבשלו ונ"מ לדינו של המהרש"ל דאוסר בנצלו לאכול בכותח ובנתבשלו מותר (ע"ל ס"ק י"ט) עיי"ש ועי' בהגהות הפרמ"ג מהגאון מהרש"ק ז"ל שכ' דנראה דמ"ש הש"ך דבשניהם חמין הוי כנצלו היינו אם שהו כשיעור בישול שהוא כמאכל בן דרוסאי או כשיעור צלויי' דהיינו כחצי צלייתו אבל אם לא נשתהה כלל רק שסלקוהו תיכף אין דינו כנצלו אף כששניהם חמים ומותר בדיעבד לאכלו עם חלב עיי"ש:

(כו) שלא הי' בן יומו. עי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה מקאסיב נ"י) חיו"ד סי' מ"ה בעובדא שבשלו ע"ש ירקות לצורך שבת לאכול עם רוטב של בשר וטעו ובשלו בכלי של חלב שאינו ב"י וכ' שם דפשוט הוא דמותר לאכול הירקות עם רוטב עיי"ש באורך קצת. ועי' מענין זה לעיל סי' צ"ד סעי' ה' בהג"ה במ"ש ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא ב"י ובבאה"ט שם ס"ק י"ד ובדברינו שם (ס"ק ס"ט וע'):

(כז) נוהגין היתר. ובכה"ג אף בשל איסור מותר. ביאור הגר"א סק"י:

(כח) אבל אם הי' דבר חריף. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש לענין אם יש ג' נ"ט עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד ובפיה"ק ס"ק י"ז שהעלה שיש להחמיר בדבר חריף גם בטעם שלישי אך כ' דמ"מ אין להחמיר בזה אלא אם מבשל נמי בדבר חריף כגון חומץ אבל אם מבשלם במים יש להקל דחוץ מה שהמים מסתמא מבטל מהם החריפות הנה אף אם מהם עצמן לא נתבטל החריפות ע"י המים מ"מ כיון שאין בולעין זולת באמצעות המים והמים אינם חריף שפיר הו"ל נ"ט בר נ"ט ועיי"ש עוד בפיה"א סוף ס"ק י"ז ובפיה"ק ס"ק י"א דמ"מ אף דמחמרינן אף בג' נ"ט בדבר חריף זה דוקא אם הקדירה ב"י אבל אם הקדירה אינה ב"י הסומך להתיר בטעם ג' לא הפסיד עיי"ש (וע"ל סי' צ"ו ס"ק ג'):

(כט) אם הי' דבר חריף. עפת"ש מ"ש מתשו' שיבת ציון דהא דחורפי' מחליא לשבח הוי דאורייתא ועי' מזה בישועות יעקב סק"א ולהלן סי' קכ"ב סק"ב ועי' בס' באר יעקב שהביא שם רב א' דברי הפנים מאירות שהביא הפת"ש ודחה ראייתו וכ' שאין ראייתו מוכרחת והוא ז"ל בדף נ"ח ע"ב כתב לו שיפה השיג על הפנים מאירות בזה עיי"ש איברא כי במ"ז להלן ריש סי' שאח"ז מביא מתשו' הרשב"א שכתב להדיא דהוי מה"ת עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן להלן סי' ק"ב אות ט' שהביא בשם הפלתי שכ' דהוי רק מדרבנן והשיג עליו מדברי הרשב"א הנזכר ועי' מזה בס' יד יהודה (להרב מראדיחוב) על פסחים דף מ"ד ע"ב ובס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הח' כלל צ"ט (ל) הי' דבר חריף. עי' בט"ז או"ת סי' תמ"ב סק"ד שכתב דהא דקיי"ל דכשהכלי אינו ב"י הוא נטל"פ דוקא כשבישלו בה שאר תבשילין שאינו ד"ח אבל אם בישלו בה דבר חריף אז הוא נ"ט לשבח גם להתבשיל שמבשלין בה לאחר מעל"ע אע"פ שהתבשיל הב' אינו דבר חריף עיי"ש ועי' במ"א שם להלן סי' תמ"ז ס"ק כ"ה שחלק עליו דהא מבואר להלן סי' קכ"ב סעי' ג' דגם בבליעת דבר חריף אם עבר עליו מעל"ע נפגם עיי"ש וע' בשו"ת שבות יעקב חלק א' חאו"ח סי' כ"א:

(לא) דבר חריף. עבאה"ט מ"ש דחורפי' מחליא לשבח ועי' ביד יהודה שם בסוף הס"ק שכתב דמשמע דעת הפרמ"ג דאף אם הבלוע בקדירה אינו דבר חריף וגם הוא מבליע אח"כ בדבר שאינו חריף מ"מ כל שהדבר שבולע מהקדירה הוא דבר חריף לא הוי נ"ט בר נ"ט אבל לדינא העלה להקל דאף אם מה שבולע מהקדירה הוא דבר חריף מ"מ כל שהוא מבליע אח"כ בדבר שאינו חריף שפיר הו"ל נ"ט בר נ"ט עיי"ש (וע"ל סי' צ"ו ס"ק ג'):

(לב) כגון שבשלו וכו'. עבאה"ט מ"ש אבל לא משוי הקדירה לשבח ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תפ"ד שהביא מדברי הש"ך להלן סי' קכ"ב שמבואר אם בישל דבר חריף בקדירה שאינה ב"י מאיסור לא נעשה הקדירה ב"י ואם בישל בה אח"כ היתר בקדירה זו אין התבשיל נאסר עיי"ש וכ"כ בשו"ת גור ארי' יהודה חיו"ד סי' מ"ב עיי"ש ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קע"ט ועי' ביד יהודה שם בס"ק שאח"ז שכ' דאפי' אם בישלו בקדירה זו דבר חריף תוך מעל"ע אינו נעשה ב"י מחמת זה לחשוב המעל"ע מעת בישל הדבר חריף כמו בכל קדירה של היתר שבישל בה מים תוך מעל"ע דמה שחוזר ונבלע מהדבר חריף להכלי נמי הוי נ"ט בר נ"ט עיי"ש (וע"ל סי' צ"ו ס"ק הנ"ל):

(לג) שבשלו דברים חריפים. עט"ז להלן סי' צ"ו סק"ג דלאו דוקא בבישלו ד"ח לא שייך נ"ט בר נ"ט אלא גם בדוחקא דסכינא עם דבר חריף לא אמרינן נ"ט בר נ"ט ועיי"ש במ"ז מ"ש בזה ועי' ביד יהודה שם בפה"א סק"ג:

ועיין בתשו' קנאת סופרים בהשמטות לנדרי זרוזין סוף סי' א' שכתב דגם בכבוש בציר שייך נ"ט בר נ"ט וע"כ כתב בנידון הדגים שנמלחו בכלי בשר אם מותר לבשלן בחלב והשיב שהוא מורה תמיד דמה שבתוך הציר אסור לבשל בחלב אכן מה שחוץ לציר מותרין לבשל בחלב ע"י הדחה קודם עיי"ש:

ועיי"ש עוד במ"ז שהביא מהכנה"ג בהגהות ב"י אות ה' דה"ה רותחין עם דוחקא דסכינא הוי כמו חריפות עם דוחקא דסכינא ולכן אם דגים רותחין בסכין של בשר אסור לאוכלן בכותח עיי"ש והבאתי דבריו להלן סי' צ"ו (סוף ס"ק ט''ו):

(לד) דברים חריפים. לאו דוקא דה"ה אם בישלו דבר שאינו חריף ואח"כ בתערובות נתנו הרבה תבלין עד שנעשה חריף ג"כ דינא הכי דגם כשהכלי אינו ב"י דינו כאלו הוא ב"י. ס' תוספות ירושלים:

(לה) בכלי של בשר אפי' אינו ב"י. עי' בתשו' הרב מראחיב שנדפס בס' ישועות חיים סוף סי' שנסתפק איך הדין באם בישל דבר חריף בכלי שאינו ב"י לערך חצי כלי אם נאמר שמחליא לשבח לכל מה שבלוע בכלי אפי' מה שלמעלה מהדבר חריף או נאמר שאין מחליא רק נגד הדבר חריף ונ"מ