דרכי תשובה - ד קיד

עי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ג שכ' דאף דנכונים דברי הפרמ"ג והחוו"ד דהרוטב אסור מ"מ א"צ להדיח הדגים מן הרוטב עיי"ש:

(יט) מותר בכל ענין. עפת"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"ד שכ' דפשוט הוא דהמים גופא הוי כמו נצלו ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ט"ז מ"ש בזה והעלה דאם בישלו מים בקדירה חולבות ואח"כ לקחו המים מן הקדירה ובישלו באותן מים ירקות בקדירה אחרת חולבות שאינה ב"י מותר לאכול הירקות עם בשר דהא איכא ג' נ"ט וכו' וכ"ש אם לא בישלו הירקות בהן אלא עירו המים על הירקות דמותר דהא ע"י עירוי לא קיבל טעם רק בלועה מועטת וכו' וכן אם נבלע בשר בקדירה כדי קליפה כגון שעירו לתוכו רותח ואח"כ בישלו בו ירקות אע"פ שלא הי' בו ששים נגד קליפת הקדירה אפ"ה מותר לאכול עם חלב דבלועה מועטת הוא עיין שם:

ועיין בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג בשפ"ד שם שכ' דאף שכ' הפרמ"ג דפשוט הוא דהמים גופא הוי כמו נצלו מ"מ אם בישלו מים בכלי דהי' חלב מעורב עם מאכל דהיינו שהי' בכלי מתחלה שני שליש מאכל ושליש חלב ואח"כ בתוך מעל"ע בישלו בה מים ואח'"כ לקחו המים הללו ובישלו בה בשר יש להתיר גם המים כיון דאנן משערין רק לפי המדומע א"כ גם הקדירה לא בלעה רק שליש חלב ושני שלישי מאכל אם כן יש לומר דאיכא ששים בכל המים נגד החלב שבקדירה כיון דקיי"ל בכ"מ שיש ששים בכלי נגד קליפת הכלי והרי הכלי בודאי דקה והקליפה הוא כעין ערך שליש מעובי' ובע"כ שיש ס' בתוך הכלי נגד שליש הכלי בעבי' אם כן ממילא בנ"ד כיון שא"צ לשער רק נגד שליש חלב שנבלע בדופני קדירה ההוא הו"ל כמו דא"צ ששים רק נגד שליש הקדירה ונגד שליש יש ששים בתוכה ואף אם יש לומר דהוי רק ספק אם יש בתוך הכלי ששים נגד שליש מדופני הכלי מ"מ בנ"ד שיש עוד ספק כיון שהרמ"א וכמה פוסקים מתירין עכ"פ בדיעבד הו"ל כעין ס"ס לכן יש להתיר גם הרוטב עכ"ד (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ג ס"ק י"א):

ומ"ש הפת"ש מהחוו"ד דוקא כשצלו הדגים בשפוד או בכלי שצלו בו בשר אבל אם צלו דגים בקדירה שבישל בה בשר גם להמהרש"ל מותר עיי"ש בחוו"ד בביאורים סק"ד הטעם משום דמעיקרא קבלה הקדירה טעם על ידי הרוטב א"כ הרי יש מעיקרא ג' נ"ט דהיינו מן הבשר למים ומן המים לקדירה ומן הקדירה לדגים עיי"ש ועי' בשו"ת השיב משה סי' ל"ה שנראה דעתו ג"כ כדעת החוו"ד עיי' שם אמנם יעוין בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל"א שכתב דאין דברי החוו"ד מוכרחין בזה שיש לחלק דדוקא המים שמבשלין עתה חשוב טעם בפ"ע וחשוב כג' נ"ט אבל לא המים שמבשלין בתחלה וכמ"ש הפרמ"ג דטעם א' לאוכל ואח"כ בכלי ומשם לבשר או לחלב אסור דכל שהי' בתחלה באוכל חשוב כממש עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סוף סי' ק"ע ובשו"ת שם ארי' חלק חו"מ בהוספות סי' י' וביד יהודה לעיל סי' צ"ד בפיה"א סוף דיני נ"ט בר נ"ט ובסי' זה בפיה"ק שם שהשיגו ג"כ על החוו"ד בזה והעלו לדינא דאין חילוק בין אם צלה אותו בשפוד שקיבל טעם בשר עצמו או בקדירה שקיבל הטעם ע"י המים עיי"ש אמנם בשו"ת בית שלמה ח"א מיו"ד סי' קס"ז הסכים לדעת החוו"ד ועיי"ש בהגהות בהמ"ח שכ' דסברת החוו"ד מבואר להדיא בתשו הרדב"ז חלק חמישי סי' ב' אלפים קנ"ח עיי"ש אמנם בעיקר הדין אף כי היד יהודה העלה בפיה"א סק"י דאין לחוש להחמיר כהמהרש"ל ואין לזוז מדברי הרמ"א ושאר גדולי המחברים שמתירין אף בנצלו ואמת הדבר שכן כתב בפר"ח סק"ה שדברי המהרש"ל שאוסר אף בדיעבד בנצלו אינו עיקר עיי"ש אולם יעוין בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"א שהעלה דהעיקר לדינא כהמהרש"ל שהביאו הש"ך להחמיר בנצלו עיי"ש וכ"כ בבית לחם יהודה סק"ד אך כ' דבנצלו במחבת של בשר מיובש בלא רוטב ושומן כלל נראה דעכ"פ אינו אוסר רק כ"ק ואם נצלו הדגים עם הקשקשים אין להחמיר כלל דהסרת הקשקשים הוא הקליפה ומותר עיי"ש והביאו בשפ"ד שם וכתב שהדין דין אמת עיי"ש:

(כ) בכל ענין. עפמ"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הנכפל אות כ"ה שכתב דאם לקחו בכף של בשר ב"י דבר גוש שנתבשל בקדירה של בשר ב"י והניחו הכף עם המאכל לתוך חלב צונן יש להתיר לכאורה דהא משום המאכל אין אסיר דנ"ט בר נ"ט מותר בדיעבד אמנם י"ל דבזה יש להחמיר דכאן גרע טפי מנ"ט בר נ"ט דעלמא שאין שני הטעמים באים כאחד שכבר קיבלו הדגים טעם מן הקערה ואח"כ באים לכותח משא"כ בנ"ד פגעו בתוך המאכל ב' הטעמים ביחד שמקבל המאכל טעם מהחלב כדי קליפה כדין חם לתוך צונן וגם נותן בה אז גם הכף טעם דהא הכף כשהוציאו מכלי ראשון עם המאכל יש לו דין כ"ר לחומרא כמ"ש הט"ז סוף סי' צ"ב וא"כ הרי יש פליטת בשר וגם חלב בתוך קליפת המאכל וכשנתמחה כדי קליפה ההוא אל תוך החלב אוסר אותו עד ס' כנגדו וכו' ובסוף מסיים שצריכין לעיין עוד בעובדא כזו דאם הי' רק מעט חלב ודבר גוש דקיי"ל דהוי לעולם ככ"ר כמ"ש הש"ך סי' ק"ה סק"ה א"כ מחמם המאכל את מעט החלב והוי עכ"פ ככלי שני ואנן אסרינן שלא בהפ"מ אפי' בכלי שני עד ששים כנגד כולו אם לא בהפ"מ או לכבוד שבת עיי"ש:

(כא) ענין. עי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ב שכ' דאם בישלו בשר עוף בכלי שבלוע בו בשר בהמה אמרי' דטעם בשר בהמה הנבלע בהבשר עוף הוי נ"ט בר נ"ט ואין לו רק דין בב"ח דרבנן ונ"מ לענין בישול והנאה ולענין ספיקא ועיי"ש עוד מ"ש לענין אם נתחב כף חלב ב"י לקדירה שמבשלין בה בשר עוף והוא ב"י מבושל מבשר בהמה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"א שנשאל בדין כזה אם בישלו בשר עוף בקדירה של חלב ב"י ואח"כ נתנו בשר עוף זה בתוך קדירה עם בשר בהמה ואין בהצטרפותם יחד ס' נגד ערך החלב שנבלע בהעוף אם מותר הבשר בהמה בהנאה משום שטעם החלב הנבלע בבשר הבהמה הוא נ"ט בר נ"ט דהיתרא מן התורה והוא ז"ל השיב להחמיר דבכה"ג לא מהני נ"ט בר נ"ט כיון דעכ"פ מדרבנן לא הוי נ"ט להתירא ואנן בעינן שיהי' נ"ט בר נ"ט להתירא גם מדרבנן וסיים לכך נראה דהבשר בהמה אסור בהנאה וגם הבשר עוף אסיר בהנאה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת בית שלמה חלק או"ח סי' נ"ה אות ז' שהסכים להשואל דהבשר בהמה מותר בהנאה מטעם דלענין איסורא דאורייתא הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום לעיל סי' פ"ז במ"ז סק"ב שהביא דבריהם והעלה שכן עיקר לדינא להקל בזה והעתיק שם תשו' הגאון מבערזאן נ"י שכתב לו ג"כ שיש להקל בזה דגם בכה"ג הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ הגאון רעק"א ז"ל דאם בישלו חלב שחוטה בקדירה חולבת ב"י ועירבו אותה אח"כ עם בשר דהוי רק בב"ח דרבנן לכל דבריו ולא נידון כדין בב"ח דאורייתא מחמת הבלוע ב"י שבקדירה דהבלוע שבקדירה שנפלט הוי נ"ט בר נ"ט ולא אמרינן דדוקא היכא דנבלע באינו מינו מזה נקלש טעמו אבל בכה"ג דהפליטה נתערב בחלב שחוטה דהוי מינו נתחזק הטעם ולא נקלש דז"א דאין לחלק בכך דבכל ענין הוי נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ג' סי' קל"א בעובדא שאירע לפני המו"ץ שלו שבישלו בשר עוף בקדירה שהי' ספק ב"י מתשמיש חלב רותח ואח"כ לקחו אותו בשר עוף ובשלו ביחד עם בשר בהמה והורה המו"ץ להתיר מטעם דכשבישלו בה מתחלה בשר עוף לא נאסר משום דהוי ספק דרבנן דבשר עוף בחלב הוי רק מדרבנן ובספק בלוע ב"י באיסור דרבנן הוי ספיקא דרבנן ולקולא וממילא כשבישלו בקדירה עם בשר בהמה אף שנתעורר ספק תורה לגבי בשר בהמה הרי אז הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא והשיב שהוא טעות דאם נחזיקנו בנ"ט בר נ"ט והיינו שהיא ב"י דהא לגבי בשר בהמה הוי ספק תורה וצריכין לומר לחומרא שהי' ב"י ממילא דשוב אין כאן נ"ט בר נ"ט דהא אם הי' ב"י נאסר גם בעוף דכיון דלגבי בשר בהמה מחזיקינן לחומרא שהי' ב"י צריכין ממילא להחמיר ולומר כן גם לגבי עוף כדי שלא יהא זלזול לגבי דרבנן וכמ"ש המ"א באו"ח סי' קפ"ד לענין ברכה ד' דבהמ"ז עיי"ש ועי' בשו"ת אלף המגן בסוף הס' שהביאו ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(כב) אבל ליתנן בכלי שלהם. עבאה"ט ופת"ש ועשפ"ד סק"ה דמבואר מדבריו דבאין הפ"מ יש לאסור גם המאכל אם נתנוהו בעירוי שלא נפסק הקילוח אבל בהפ"מ שרי עיי"ש ועי' מזה עוד בדברינו להלן (ס"ק ס"ג):

(כג) מותר לכתחלה. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ' (בד"ה אמנם) שהתפלא על הרמ"א בדין זה כי בהאו"ה מבואר דגם ליתנן בכלי שלהם אסור לכתחלה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א ובפיה"ק ס"ק י"ד מ"ש בזה והעלה שכן עיקר לדינא להחמיר לכתחלה שלא ליתן גם בכלי שלהם עיי"ש ולמעשה נלפענ"ד