דרכי תשובה - ד קיג

(יא) מאחד בששים בדגים. כ' בשפ"ד סק"א ודע שמ"ש המחבר ס' בדגים קאי אנצלו אבל בנתבשלו א"צ שיהיה ס' דוקא בהדגים ובצירוף המים לס' סגי עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק סק"ח שכ' דבנצלו לא מהני ס' אא"כ יש ס' בהכדי נטילה עצמה נגד הטוח אבל בלא"ה אף שיש ס' צריך גם נטילה עיי"ש:

סעיף ב (יב) ביצה שנתבשלה. להמחבר דין זה אין צורך כלל כיון דהמים עצמן מותרין בבשר מכ"ש הביצה שנתבשל בו אך משום סיפא נקיט לה במ"ש אם נתבשלה וכו' דסד"א שתהי' הקליפה נידונית בפ"ע והו"ל כנ"ט בר נ"ט הבשר בקליפה והקליפה בביצה עצמה קמ"ל. פרי תואר סק"ד:

(יג) ואפי' בקליפה. עבאה"ט מ"ש מהרשב"א דקליפת הביצה מנוקבת וכו' ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ו בפיה"א סוף סק"ט שכ' דדוקא לענין גוף הביצה שתהא בולעת ופולטת דרך הקליפה אמרינן שהוא בבירור מנוקבת דהיינו שיש בה נקבים יותר משאר כלי ע"כ היא בולעת ופולטת דרך קליפתה יותר משאר כלי אבל אם לקח הקליפה מהביצה והניח בתוכה חלב או איסור והניחה אצל כלי שיש בה בשר בזה לא אמרינן שיאסר הכלי מחמת בליעת איסור שבתוך הקליפה דלענין זה י"ל דהוי כשני כלים שנגעו זה בזה דאינו אוסר עיי"ש ועמ"ז סק"ב וחוו"ד בחידושים סק"ב:

(יד) ויש מחמירין בצלייה ובישול. ואין חילוק בין אם בישל וצלה אותה בקדירה שמקבל טעם בשר ע"י בישול בין אם צלה ובישלה אותה בקערה שלא קבלה מתחלה טעם אלא ע"י עירוי שהי' הקערה צונן בשעה שעירו עליו רוטב רותח ובלעה רק מכח דין דתתאה גבר אפ"ה דעת היש מחמירים לאסור. יד יהודה בפיה"א סק"ח ובפיה"ק סקי"ב עיי"ש:

(טו) בצליי' עפת"ש מ"ש מהחוו"ד הא דנצלו אסור דוקא שצלו הדגים בשפוד או בכלי שצלו בו בשר אבל אם צלו דגים בכלי שבשלו בה בשר מותר ועי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל"א שהרבה להשיב ע"ד החוו"ד בזה והביא גם מדברי הפרמ"ג בריש סי' זה דמשמע מדבריו דלא ס"ל לחלק בכך עיי"ש אמנם יעוין בס' יד אלימלך סי' כ"ב שהביא לדברי הרב הנפש חי' בזה ומתרץ דברי החוו"ד באופן שלא יקשה עליו קושייתו ומבאר שגם דברי הפרמ"ג אינם סותרים לדברי החוו"ד בזה עיי"ש איברא כי בהגהות אמרי ברוך על החוו"ד העיר מדברי הפרמ"ג הנ"ל במ"ז ריש סי' זה דמשמע דלא ס"ל כהחוו"ד בזה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאה סי' ק"ע שהשיג על החוו"ד הנ"ל והביא ג"כ מדברי הפרמ"ג וגם דחה הראי' שהביא החוו"ד מהתוס' והעלה דהעיקר לדינא כמשמעות הפרמ"ג דאפי' הי' ע"י בישול מן הבשר למים ומן המים לקדירה לא מיחשב רק חד נ"ט ומן הקדירה לדגים הוי טעם שני ולא הוי ג' נ"ט ואסור להמהרש"ל דאוסר בנצלו וע"כ כתב שם בעובדא שבשלו בקדירה של בשר ב"י נקיה תבשיל הנקרא גרי"ץ והיה צלול ואח"כ שמוהו בקערה של חלב ב"י ונתנו בו חמאה דאסורין הגרי"ץ אפי' בדיעבד עיי"ש ועי' בשו"ת שם ארי' בהשמטות סי' י' שהשיג ג"כ על החוו"ד בזה ודחה ראיותיו עיי"ש ועי' בס' פרי החג חלק א' שער התערובות סוף כלל מ"ג מ"ש בזה ועי' בשו"ת חסד לאברהם תניינא חיו"ד סי' כ"ו בעובדא שבישלו בשר בקדירה ואחר שעה בישלו בה ירקות ואח"כ בתוך מעל"ע בישלו בה גרויפי"ן עד שנצטמקו ואח"כ נתנו לתוך הגרופי"ן חלב וחמאה והאריך בדברי זקינו החוו"ד והרבה ג"כ להשיב ע"ד אמנם בעובדא זו כתב כיון שיש עוד צד קולא שבישלו ירקות בקדירה בינתיים שדעת הרשב"א בסי' צ"ג דאם בישלו ירקות בקדירה של בשר מותר לבשל בה חלב לפי שכבר נקלש טעם הבשר ע"כ אף דאין בידינו להקל בחד מהני מילי ומחמרינן לאסור נ"ט בר נ"ט וכן אנו אוסרין לבשל חלב בקדירה של בשר אף שבישלו ירקות בינתיים מ"מ בזה דאיכא לפנינו הני תרתי קולא בהדי הדדי דהוא נ"ט בר נ"ט וגם בישלו ירקות בנתיים יש להקל מטעם ס"ס עיי"ש באריכות:

(טז) והמנהג לאסור. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאסור לבשלם לכתחלה בקדירה של בשר ע"ד לאכלם בכותח ועי' במנחת כהן בחלק א' מספר התערובות פרק י"ב שכתב דאם עבר ובישל או צלה ע"ד לאכלן בכותח אסור לאכלן בכותח עיי"ש ועפר"ח סק"א שהביאו והשיג עליו דכיון דלא הוי אלא הרחקה מדרבנן בעלמא שלא לגרום לכתחילה נ"ט בר נ"ט אם כבר עבר ובישל לא קנסינן לי' שלא לאכלן בכותח עיי"ש והביאו בכו"פ לדינא עיי"ש ועי' במ"ז סק"ד שהביא דבריהם בזה והחמיר לדינא בזה וכתב דאם עשה כן לכתחלה ע"ד כן הו"ל כמבטל איסור לכתחלה וא"כ אפי' אם כבר נתנו בכותח יש לאסור עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק י"ג מ"ש בזה והעלה להקל דאפי' עשה כן במזיד כנ"ל אין דינו כמבטל איסור ומותר גם לדידי' עיי"ש וכ"כ בדברי יוסף סי' תר"מ עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ב מ"ש בענין זה וכ' דדוקא בדגים כיון שעל הרוב הי' דרכם שלא לאכול הדגים כ"א בכותח ולזה כאשר כבר עלו בקערה של בשר הוי כהפסד אם נאסר לו שלא לאכלו בכותח והוי כדיעבד ושרינן לי' אבל מאכל אחריתא אף שכבר עלו אסור לאכלו בחלב לכתחלה עיי"ש ומדבריו משמע דאף שעלו בשוגג ושלא במתכוין ע"ד לאכלן בחלב אסור בשאר דברים אמנם יעוין במ"ז שם שהביאו וכ' דמדברי הרמ"א מבואר שלא כדעת הפר"ת אלא דאין חילוק בזה בין דגים בכותח ובין שאר דברים ובכ"מ שרי כנ"ל עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ט מ"ש בזה ומצדד דבג' נ"ט ע"י ב' כלים מותר אף לכתחלה עיי"ש ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) מ"ש ע"ד הפרמ'"ג בזה:

(יז) לאסור לכתחלה. עי' בפלתי סק"ב שנסתפק אם גם בבשר עוף יש להחמיר בזה לכתחלה כיון דלא הוי רק מדרבנן וכתב דמדברי התוס' משמע דאין לחלק בזה בין דאורייתא לדרבנן דאף בדרבנן צריך להחמיר לכתחלה בזה עיי"ש איברא כי בגוף הראיה שהביא הכו"פ מהתוס' הנה בס' שערי דעה סק"ב השיב ע"ד הכו"פ ודחה ראייתו דמדברי התוס' אין שום ראי' והעלה דהעיקר לדינא דבבשר עוף דרבנן אין להחמיר בזה עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שנסתפק אם יש להחמיר בזה בכבוש דהיינו שתיכף כאשר פינו ממנו הבשר נתנו בתוכו המים והי' כבוש מעל"ע וכ' שהוא צ"ע לדינא עיי"ש:

(יח) ובדיעבד מותר בכל ענין. עפת"ש מ"ש מהש"ך דדוקא נתבשלו אבל בנצלו אסור ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה וכ' בספ"ד סק"ד וז"ל ודע דמיני הריפות שקורין גרויפי"ן וטאטערק"י ואורז ודוחן שמבשלין עם מים ואח"כ מצטמק ועומד לעורך רבע שעה בלי מים כלל הוי כנצלו דמה בכך שהי' בתחלה מים ואסור אף בדיעבד להמהרש"ל עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש דלפ"ז גם בנתבשלו אף דהדגים מותרין מ"מ הרוטב אסור