דרכי תשובה - ד קיב

נחשב לטעם רק לבעין וממש של בשר ולא יצוייר נ"ט בר נ"ט באוכל בכה"ג רק בב' מאכלים גושים יבש ביבש שבלעו זה מזה חם בתם אז אף שנגעו זה בזה בעינא לא נחשב לבעין רק לטעם ואם נבלע ממנו שוב לכלי אז הוי נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תרל"ט אות ה' מ"ש בזה באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' מזה בדברינו להלן (ס"ק ט'):

(ז) נ"ט בר נ"ט עפת"ש מ"ש מהחוו"ד דאם נפל חלב על הקדירה מבחוץ בשעת בישול לא אמרינן דהוי נ"ט בר נ"ט דבשעת בישול לא שייך כלל דין נ''ט בר נ"ט וכתב שבתשו' בית אפרים השיג עליו ועי' בס' לקוטי צבי (מהרב מהרצ"ה מבראד ז"ל) סי' כ"ז שהביא ראי' לדברי זקינו הבית אפרים הנזכר ועיי"ש עוד בסוף סי' כ"ט מה שהתפלא בזה על החוו"ד וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' במ"ז סק"ב במ"ש לפרש כוונת דברי הרשב"א בענין אם נתבשלה ביצה בקדירה של בשר וכו' וכ' שם דלכך כתב הרשב"א דמנוקבת הוא דאל"כ הוי נ"ט בר נ"ט וכו' עיי"ש הרי דסובר הפרמ"ג דגם בשעת בישול שייך נ"ט בר נ"ט ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג ריש סי' זה ובספרו טוטו"ד תליתאה סי' קס"ט ובס' דברי יוסף סי' תרל"ח ובשו"ת שם ארי' חו"מ בהוספות סי' י' שהשיגו ג"כ על החוו"ד בזה והעלו דגם בשעת בישול שייך דין נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך על החוו"ד שהעיר ג"כ מדברי הר"ן פרק כ"ה דלא משמע כדעת החוו"ד אמנם יעוין בסוף ס' דרוש וחידוש מהגאון רעק"א ז"ל בתשו' דפירות יבשים שנתייבש בתנור שמבואר שם מדבריו באמצע התשו' שגם הוא ז"ל הסכים לסברה זו דבשעת בישול לא שייך נ"ט בר נ"ט עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ז ועיי"ש שהשיג ע"ד הבית אפרים וכ' דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ויש לחוש להחמיר מספיקא לדעת החוו"ד דאולי לא נחשב לנ"ט בר נ"ט כשהוא בשעת בישול וסיים דכל זה בבישול אבל בצלי דהיינו אם צלה שום דבר בכלי כדרך צלי קדר ונפל על הכלי מבחוץ בודאי הוי נ"ט בר נ"ט ועיי"ש בפיה"ק סק"י ועי' בשו"ת באר יצחק (מהגאון מקאוונא ז"ל) חיו"ד סי' ט' מ"ש בזה ועי' בס' דלתי תשובה סק"א שהעתיק שם תשו' רב גדול א' מ"ש ע"ד הבאר יצחק בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בדברי שאול ויוסף דעת בעובדא שהגיסו בשר ורוטב חם בקערה והניחו הקערה ע"פ קדירה חולבות אינה ב"י והי' בה מים חמים והשואל רצה לאסור אפי' הי' הבשר והרוטב שבקערה קר עפ"ד החוו"ד הנזכר דבשעת בישול לא שייך נ"ט בר נ"ט דהקדירה הוא חלק מהמאכל וה"ה כאן הקדירה החמה מחמם להקערה והרוטב ונאסר והוא ז"ל השיב דלא מיבעיא אם הקערה עם הבשר ורוטב הי' קר דודאי מותר ואף שעלה הזיעה מהקדירה החמה אל הטעלע"ר הנה לא עדיף מעירוי שאין בכחו להפליט ולהבליע אלא אפי' הי' הקערה עם הבשר ורוטב חם אין להחמיר כיון דהי' הקערה כלי שני ואינו אוסר רק כ"ק רק דבבשר שהוא גוש אוסר בכולו וכיון שהבשר לא יוכל להפליט רק באמצעות הרוטב פשיטא דאין כח בהקדירה לחמם הקערה עם התבשיל שבתוכה עד שתפליט הרוטב דחום כלי שני אינו אוסר ורק ע"י הקדירה והוא צריך לעשות הפליטה והבלועה וזה אי אפשר עכ"ד:

(ח) בר נ"ט דהיתרא. עבאה"ט מ"ש דבאיסורא אפי' כמה נ"ט אסור ועשפ"ד לעיל סי' צ"ד ס"ק כ"ב שעמד על המחקר בהא דקיי"ל דבאיסורא גם נ"ט בר נ"ט אסור אם הוא מן התורה או רק מדרבנן ונ"מ לענין ספיקא והביא מדברי הסמ"ק והאו"ה שכ' להדיא דהוא רק מדרבנן ובדעת הר"ן יש להסתפק אי ס"ל דהוי מדאורייתא או מדרבנן ומ"מ לדינא כתב דאין להורות להקל בספיקו עיי"ש ועמ"ז ריש סי' זה שכתב דמשמע קצת דעת הרשב"א דהוי מדאורייתא עיי"ש ועי' בס' מקור מים חיים שהביא ראי' דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מדאורייתא עיי"ש ועי' בשו"ת אבני קודש סי' ב' מ"ש בענין זה ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה ובפיה"ק סק"ו מ"ש בזה ולדינא כ' דהעיקר תלוי אם מרגישין הטעם או לאו דכל זמן שהטעם נרגש הוי מה"ת אבל כשאין מרגישין הטעם לא הוי רק מדרבנן עיי"ש ועי' בס' ראש יוסף חולין דף י' שהאריך הפרמ"ג בעצמו עוד בענין זה והתפלא דמה חילוק יש בין נ"ט בר נ"ט דהתירא או דאיסורא ואם נ"ט בר נ"ט דהיתרא שרינן משום דקלוש טעמא ואין בו כדי לאסור ה"ה נמי דאיסורא וכי היתרא נביא הוא עיי"ש ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) מה שהאריך בדברי הפרמ"ג והראש יוסף הנזכר ודחה דבריו כי מדברי הסמ"ק והאו"ה אין ראי' דס"ל דהוי דרבנן והביא מדברי הרשב"א המובא בפר"ח להלן סי' קכ"ב דמדאורייתא חילוק יש בין היתירא לאיסורא בענין זה דבהיתר כיון שנעשה נ"ט בר נ"ט וקלש הטעם שוב לא חשוב טעם שיחול עליו שום איסור משא"כ באיסורא לא פקע מיני' שם איסור אפי' כשהוא טעם קלוש וכ' שדבר ברור הוא דנ"ט בר נ"ט דאיסורא מדאורייתא אסור עיי"ש ומבואר מדבריו שם דאפי' לא נרגש הטעם אסור מה"ת עיי"ש ועי' בס' גן נעול כפתור א' פרח י"א אות ב' מה שהאריך בענין זה והעלה לחלק בין בב"ח לשאר איסורים דבבב"ח הוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מה"ת אבל בשאר איסורים אינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש באריכות לדרכו. ומ"ש הבאה"ט לענין סכנה הואיל ואין שם בעין אלא טעם דפליטת כלים עיי' בדברינו להלן סי' קי"ו ושם יבואר כי שם מקומו:

(ט) נ"ט. עמ"ז סוף סק"א שכתב בפשיטות דגם חלב צלול בעין שנבלע בקדירה ומשם לדגים הוי ג"כ נ"ט בר נ"ט ועי' בשו"ת מנחת משה חיו"ד מסי' ט"ו עד סי' כ' שנתווכך שם עם הגאונים בעל שו"ת שם ארי' ושו"ת צלותא דאברהם והעיר מכמה מקומות דמשמע דכשנבלע בקדירה ממשות החלב לא שייך בזה נ"ט בר נ"ט דממש אינו נקלש אמנם לדינא כ' כולם שדינו של הפרמ"ג אמת דגם דבר צלול שנבלע בדופני הכלי נקלש כמו טעם עיי"ש באריכות ועי' מזה בדברינו לעיל (סוף ס"ק ו):

(י) אם יש בממש וכו'. עי' בפרי תואר סק"ג שכתב דכשאין ידוע כמה הי' הלכלוך יש לדון בי' כדין נשפך וא"י אם הי' ס' האמור להלן סי' צ"ח עיי"ש אמנם יעוין במנח"י כלל נ"ז ס"ק י"א וס"ק י"ח שכתב מהאו"ה דמסתמא יש בתבשיל שבתוכה ס' נגד השומן הדבוק בו זולת במי הדחה כיון שאין הדרך שיהי' מי הדחה מרובין כ"כ בענין שידע בודאי שהי' ס' עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א לדינא עיי"ש ועשפ"ד סק"א מ"ש בדברי האו"ה והפר"ת והמנח"י בזה ולדינא סיים דמ"מ נכון שצריך לשאול אם יש ס' דבקערה אפשר לפעמים שאין ס' עד הטיח שעליו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ז שהעלה דבע"כ מ"ש האו"ה דסתם כלי יש בה ס' נגד הלכלוך שעליו היינו כשהיתה רחיצה רק שלא היתה רחיצה יפה בשפשוף היטב כדין הדחה ורחיצה הנזכר בש"ע ובפוסקים בכ"מ דצריך שפשוף היטב יותר מכפי הרגיל בזה כ' דכל שהי' עכ"פ סתם רחוצה נגד המעט לכלוך שנשאר אמרינן שיש ס' בסתמא אבל אם לא היתה רחוצה כלל בזה לא אמרינן דמסתמא יש ס' והכל לפי הענין ואם אין יכולין לשער דינו כדין נשפך עיי"ש