דרכי תשובה - ד קיא

בעירוי שלא נפסק הקילוח אפ"ה שרי הקערה ואם הי' זה המשקה שהוריקוהו מע"ד הנעשה מדבש אפי' אם הי' עם בשר בעין מותר דזה נותן טעם לפגם ביותר. חוו"ד:

סעיף א (א) בקדירה של בשר רחוצה יפה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דסתם קדירה כשנתבשל בה מחזקינן לרחיצה דמסתמא לא הי' שומן דבוק בה קודם הבישול החדש ועי' במנח"י כלל נ"ז ס"ק י"ז וכלל ס"א ס"ק י"ג ושפ"ד סק"א מ"ש בזה ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הנכפל אות א' שכתב דמ"ש הש"ך כאן דכשנתבשל בה מסתמא מחזקינן לה לנקי לאו דוקא נתבשל דה"ה אפי' כל תשמישין שנשתמש בכלי אמרינן דמסתמא הי' נקי ועוד נראה דאפי' נשתמש בכלי דבר שאין להקפיד כלל אם הוא נקי אפ"ה אמרינן מסתמא הי' נקי וכגון הא דסעי' ב' במבשל ביצים בקדירה חולבות וכו' אע"ג דאין דרך כלל להקפיד לבשל ביצים בקדירה נקיה אפ"ה אמרינן דמסתמא הי' נקי עיי"ש ועי' בס' ובא הלוי בחידושיו ליו"ד בסי' זה שנשאל בחביות של נחושת שפיה צר שהי' בה שומן אווז מעל"ע והוריקוהו השומן מתוכו וייחדו אותה לשום בתוכה שמן זית אם מותר השמן לאכלו עם גבינה וכתב דכיון שידוע שהודיחוהו י"ל לכאורה דמסתמא הדיחוהו יפה מ"מ לדינא יש להחמיר דדוקא בכלים שפיהם רחב שהיד שולטת בהן הוא דאמרינן דמסתמא הדיחו יפה ואין לאסור משום חשש איסור בעין המודבק בקדירה משא"כ בנ"ד שפי הקדירה צר ואין היד שולטת יפה בשעת הדחה יש לאסור בסתמא משום חשש איסור שומן בעין שנדבק בקדירה כמ"ש הט"ז סק"ז בתנור שטחו משום שא"א לשלוט בו הידים כ"כ עיי"ש באריכות:

ועיין במנח"י ושפ"ד שם שכ' דכל זה בשאר כלים אבל בסכין אמרינן דמסתמא לא הי' מקונח יפה כיון שדבוק בו הלכלוך טפי ע"י דוחקא ותשמישו תדיר וכמ"ש הש"ך להלן סי' צ"ו סק"ג עיי"ש ועי' בס' מנחת כהן בריש פרק א' מספר התערובות שכתב דאם חתך רותח בסכין של בשר אסור לאכלו בחלב אם אין שם ס' כנגד מקום הסכין ואפי' אם הי' מקונח נמי דינא הכי משום דלעולם נשאר מעט שומן טוח על פניו ואינו ניכר והוי טעם הראשון הבא מן הממש אבל בסכין של איסור או סכין של חלב שחתך בה בשר אין אנו צריכין לזה הטעם דאפי' אם לא הי' שם שום שומן נשאר דבוק על הסכין הכל אסור אם הוא ב"י כיון שאין שם נ"ט בר נ"ט וז"פ עכ"ל ועי' בס' דברי יוסף סי' תרל"ה (הנכפל) מ"ש בדברי המנח"י בזה והעלה דבחתך דבר רותח בסכין של בשר אם הסכין הוא צונן מותר לכתחלה לאכלו בחלב אם קולף אותו הדבר דגם אם אינו מקונח יפה אינו אוסר יותר מכדי קליפה דיותר מכרי קליפה הוי נ"ט בר נ"ט ואם בשלו בלא קליפה צריך ס' כנגד כל מקום שהסכין חתך ואם אינו יודע מקום שהסכין חתך צריך ס' כנגד כל הסכין עיי"ש באריכות'. ועיי"ש עוד במנחת כהן חלק א' סוף פרק י"ב שכתב דבמדוכה אמרינן דמסתמא אינה נקיה כיון שאין מדקדקין לקנח המדוכה יפה, כ"כ והעמיס זה בלשון הרשב"א עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק א' שהביאו ומדחה ראייתו והעלה לדינא דגם במדוכה אמרינן דסתמה נקיה היתה ואדרבה המדוכה דרך יותר להחזיק אותה נקי כיון שאין משתמשין בה רק לפעמים וכדי שלא יפגמו בה התבלין עיי"ש לדרכו:

(ב) רחוצה יפה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך לאפוקי כשידוע בבירור שלא היתה רחיצה יפה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ג' שכתב דכיון דקיי"ל בכ"מ שנזכר בש"ע ובפוסקים רחוצה יפה היינו ע"י שפשוף היטב יותר מהרגיל לרחוץ בכל עת ע"כ אף שדעת הש"ך דמסתמא מחזקינן לרחיצה יפה מ"מ כיון שאנו רואין כעת דאין דעת הנשים שוין בזה דיש נשים שמבשלין לפעמים בלא רחיצה יפה כ"כ ע"כ יש לשאול על זה עיי"ש ופשוט הוא דאם האשה אמרה שדרכה תמיד לרחוץ יפה שאינה זוכרות כעת בפרטות על קדירה זו אם הודחה יפה היטב כ"כ מ"מ סמכינן ארגילות שלה וכמ"ש הש"ך וע"ל סי' נ"ה (ס"ק קל"ה):

(ג) שאין שום שומן דבוק בה. לכאורה לשון זה כפול כיון שכתב בראשונה רחוצה יפה למ"ל לכפול שאין שום שומן דבוק בה דכל שהוא רחוצה יפה בודאי שאין שום שומן דבוק בה ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' ז' שעמד בזה וכ' די"ל דהמחבר קמ"ל בזה דהקפידה הוא רק על דבוקת השומן ובשר ממש אבל אם בשלו בה תבשיל של בשר כגון גראפי"ן או תפוחי אדמה וכיוצא ונתנו בה בשר או שומן כדרך שמבשלין אצלינו דהבשר והשומן הוא מיעוט והתבשיל הוא הרבה אז אפי' הקדירה אינה רחוצה יפה לית לן בה דמה שנשאר דבוק סביבות הקדירה בפנים מהתבשיל של בשר אע"פ שיש בו טעם בשר מ"מ כיון שאינו בשר או שומן ממש דנין בו דין נ"ט בר נ"ט עיי"ש:

(ד) בכותח. שיש בה נסיובא דחלבא. רש"י:

(ה) משום דהוי נ"ט בר נ"ט. עפר"ח סק"ג שהוכיח דנ"ט בר נ"ט שרי אפי' היכא שנרגש טעם הבשר דאי ליכא טעמא פשיטא דשרי אלא אפי' איכא טעמא אפ"ה אמרינן כיון דהוי ב' טעמים של היתר הוקלש הטעם ואין בו כדאי לאסור כשנתערב עם חלב עיי"ש ועי' בכנפי יונה ריש סי' זה שהביאו והשיג עליו ופסק דלא שרינן נ"ט בר נ"ט אלא בסתמא אם לא ידעינן שיש בו טעם או לאו אז אמרינן דנ"ט בר נ"ט אין צריך לטעום ע"י קפילא ואפי' בעצמו א"צ להשגיח דהדבר מוחזק דכל נ"ט בר נ"ט אין טעמו מורגש אבל אם מרגישין הטעם פשיטא דאסור עיי"ש וכ"כ בס' ערך השלחן הספרדי אות ג' מהמהרש"ל דאם טעם הבשר נרגש אע"פ שהוא נ"ט בר נ"ט אסור עיי"ש ועי' בראש יוסף חולין דף קי"א ע"ב שהאריך בדברי הפר"ח בזה והביא ג"כ מדברי המהרש"ל הנזכר וכ' דמדברי הר"ן משמע כדעת הפר"ח וגם על דברי המהרש"ל מתמה בהרבה דברים וסיים דלדינא אינו מכריע עיי"ש:

(ו) דהוי נ"ט בר נ"ט. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מתשו' פני ארי' לענין נ"ט בר נ"ט באוכלין עי' בקונט' נועם מגדים על הפרמ"ג (מהגאון מלבוב ז"ל) במ"ז סק"א שהביא דברי הפני ארי' הנזכר והביא מדברי המהרש"ל והכו"פ שיש חילוק בין אוכל לכלי ולפ"ז א"צ לשבש בדברי השערי דורא עיי"ש ועי' בחוות דת בחידושים ריש סק"ב ועיין בספר זר זהב על איסור והיתר הארוך כלל ל"ט סק"א שהתפלא על הגאון בעל פני ארי' הנ"ל ועל הרב השואל שם שנעלם מהם דמבואר להדיא באו"ה שם דין ו' דמאוכל לאוכל לא חשיב נ"ט בר נ"ט ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועמ"ז או"ח סי' תנ"ב סק"א ועי' ביד יהודה לעיל סי' צ"ד בפיה"א ס"ק י"ט (בד"ה הפ"מ ובד"ה ומיהו) ובסי' זה בפיה"ק סק"ב מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא כהפרמ"ג ודלא כתשו' פני ארי' דכל זמן שלא בא הבלוע בכלי אפי' באה בכמה אוכלין אין למחשב נ"ט בר נ"ט עיי"ש:

אך מ"ש הפרמ"ג שם עוד דבעינן דוקא טעם ראשון בכלי והב' לאוכל אבל להיפך לא עי' בחוו"ד בביאורים סק"ד שנראה דעתו דלא ס"ל כהפרמ"ג בזה דלא בעינן דוקא תחילה לכלי כאשר יראה המעיין שם ועי' בס' פרי החג שער התערובות כלל מ"א אות ג' ובס' שבילי דוד אות א' מ"ש בענין זה ועי' ביד יהודה שם ובס' זכרון אברהם (מהגאון ר' אבלי הכהן ז"ל) שהשיגו ג"כ על הפרמ"ג בזה והביאו ראי' מהרמב"ן ומפירש"י דמשמע להדיא דגם להיפך כשהי' הטעם הא' לאוכל והב' לכלי נחשב נ"ט בר נ"ט עיי"ש אמנם יעוין במשמרת שלום במ"ז סק"א (בא"ד א') שהביא דברי היד יהודה בזה והביא מדברי הפרמ"ג בספרו גינת וורדים כלל ס"ז שהעיר בעצמו מדברי הרמב"ן ומפרש"י הנזכר ודחה זה וסיים שם לכן אני אומר שאין להקל כ"א בטעם א' לכלי והב' לאוכל אבל לא מאוכל לאוכל ואח"כ לכלי עיי"ש:

וכתב שם עוד ביד יהודה דכל זה הוא אם לא הי' בעין ממש רק טעם ובלוע אבל אם הי' בשר או חלב בעין כגון שנתבשלו הדגים בחלב ממש אין נחשב זה לבלוע כיון דגוף החלב נכנס בהדגים וכן רוטב של בשר לא