דרכי תשובה - ד קי

הקדירה כמאכל סמוך ועב וגוש א' בודאי אין להקל וה"פ. ועי' בס' יד יוסף (מהגאון מו"ה יוזפח ז"ל מזאלקווא) מ"ש בענין זה ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ס"ב) מ"ש בזה באורך:

ועיין בחמודי דניאל הלכ' בב"ת אות כ"ח שעמד על המחקר לפי דעת המהרש"ל דאורז ודוחן אף שנתערו לקערה יש להם דין כלי ראשון מה יהי' הדין אם הי' אורז או דוחן עב וסמוך בקערה של בשר (שנתערו מכלי ראשון בכף לתוך קערה זו) ועירו חלב צונן וכתב דלכאורה נראה להתיר הקערה ולומר דאין כח להאורז להבליע מצונן אל צונן דהא החלב הוא צונן והקערה ג"כ צוננת אמנם לדינא כתב שיש לחוש להחלב הנבלע שיאסר את הקערה כיון שנתחממה מהתבשיל וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה נ"י מקאסוב) חיו"ד סי' מ"ד בעובדא שכתשו שום על דף של עץ ועל אותו הדף נתנו עליו קודם איזה ימים דייסא חמה שהיס"ב שנתבשלה בכלי חולבות ונתנו על הדייסא למעלה חמאה בעודה חמה שהיס"ב והחמאה בעצמה לא נגעה בהדף ונתנו השום בקדירה של בשר צלי קדר ולא הי' ס' נגד השום וכ' דלכאו' כיון דקיי"ל כדעת המהרש"ל דדבר גוש גם בכלי שני מפליט ומבליע א"כ בלע הדף מהחמאה ואח"כ ע"י דוחקא דכתושא בלע השום הטעם מהחמאה ואוסר אח"כ הצלי קדר דהא שום הוי ד"ח ולא מהני מה שהדף הוא אינו ב"י אבל לדינא כ' שיש לצדד להתיר דהא דעת הט"ז דדוקא ע"י דוחקא בולע בדבר גוש בכלי שני וכאן דליכא דוחקא לא בלע הדף מהחמאה לסברתו ונהי דהש"ך להלן סי' ק"ה סק"ח מחמיר כדעת המהרש"ל דאף בלא דוחקא בולע בגוש בכלי שני מ"מ הנה זה דוקא מבעין בולע כגון אורז ודוחן דאיכא בהם חלב בעין כמ"ש במ"ז ס"ק י"ד אבל אי ליכא רק בלוע לא נאסר א"כ ה"נ כאן כיון שלא נגע החמאה בהדף והבלוע הולכת דרך הדייסא לא בלע הדף כלום מהחמאה ואף שהחמאה הוא דבר שמן ובבלוע שמן קיי"ל דיוצא בלא רוטב מ"מ זה דוקא במאכל אבל כלי אינו בולע אף בבליעת שמן בלא רוטב וכמ"ש החוו"ד בסי' צ"ז סק"ו ובסי' ק"ה ס"ק ט"ו א"כ בנ"ד אינו בולע הדף כלום דרך הדייסא ועוד יש לצרף לזה דעת הסוברים דלא הוי ד"ח אלא קורט של חלתות על כן יש להתיר הבשר רק לחומרא ישליך השום והשאר מותר עיין שם באורך:

ומ"ש הבאה"ט מהב"ח דאם חתך בשר רותח דכ"ש בסכין חולבות שאין הבשר נאסר עי' בחידושי הגרעק"א שכ' מהת"ח דהיינו אם הי' ידוע שהסכין הי' נקי דאז אמרינן כיון שא"א לאסור אא"כ הוא מפליט ומבליע אמרינן דאין כלי מפליט ומבליע אבל אם לא הי' ידוע שהי' הסכין נקי שלא הי' צריך להפליט רק להבליע לבד צריך להחמיר להצריך הבשר קליפה טעכ"פ משום הבעין שעל הסכין עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ס"ב):

(ק) צריך קליפה והיינו אם עכ"פ היס"ב. ס' תוספת ירושלים. ועיי"ש שכתב דכל שהוא כלי שני אף שהבשר או הגבינה חם כ"כ עד שנימוח מזה השומן שעל הסכין אפ"ה סגי בקליפה בין בצלי ובין במבושל עיי"ש:

(קא) והסכין נעיצה. עי' בשו"ת ריב"ם שנייטוך חיו"ד סי' ל"א שנשאל בא' שאכל עם מזלג של חלב ב"י בשר חם על כלי של בדיל ועיי"ש במ"ש בזה וסיים אמנם לומר שהמזלג אינו כסכין זה אינו שבודאי שימוש המזלג של מתכות בתיחובו והבאתו וניחובו בדוחקא הוא כמו דוחקא דסכינא על כן צריך המזלג נעיצה והמאכל קליפה עיין שם:

(קב) נעיצה. היינו כשהוא בחום כלי שני עכ"פ אבל אם הי' הבשר קר גם נעיצה א"צ וכל זה בחתך בה בשר שהוא רך אבל אם חתך בה דבר קשה כגון שחתך בסכין של בשר ב"י גבינה קשה וכיוצא אע"פ שהוא צונן צריך הסכין נעיצה. ש"ך ס"ק ל"א מהאו"ה. ועי' בפר"ח ס"ק כ"ח שהביא דברי האו"ה בזה וסיים ולי נראה דדוחקא דסכינא לחודא בלא חום כל דהו אינו כלום עיי"ש (ותמהני על הכו"פ שכתב בכרתי ס"ק כ"ג דין זה של האו"ה דאם חתך דבר קשה צריך נעיצה אפי' בצונן לגמרי וסיים פר"ח והלא הפר"ח משיג ע"ד האו"ה בזה) ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ו שהביא לדינא דברי האו"ה להחמיר וכתב דכל מ"ש דאם חתך בשר צונן ורך גם נעיצה א"צ וסגי בקינוח דוקא אם קינחו מיד לאחר שחתך בה הבשר אז מהר הקינות לבד אבל אם לא קינחו מיד ונתייבש הלחלוחית שעליו צריכין נעיצה אף שחתך בה צונן כמ"ש הרמ"א לעיל סוף סי' ס"ט עיי"ש:

ולענין הבשר עי' בעקרי הד"ט סי' י' אות א' שהביא בשם תשו' כרם שלמה סי' י"ב וי"ג ותשו' אוהל יוסף סי' ר"ב דכשהי' הסכין נקי והבשר הי' צונן סגי להבשר הדחה ושפשוף יפה אף אם חתכו להבשר דק דק ובדיעבד אם בישלו הבשר גם בלא הדחה מותר ודלא כתשו' נאמן שמואל סי' נ"א דלא התיר הבשר רק בהפ"מ אלא דגם בלא הפ"מ שרי עיי"ש:

(קג) יש לקלוף הבשר מעט. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ט ובפיה"ק ס"ק מ"ז דאף כשחותכין בשר מבושל הרך שמונח בטעלי"ר אף כשאין היס"ב בהבשר נוהגין להחמיר לקלוף הבשר והסכין צריך נעיצה ואף אם הבשר צונן לגמרי הנכון לקלוף עיי"ש והיינו בסתם סכין שיש חשש משום הבעין שעליו חבל אם הי' ידוע שהסכין נקי אף בב"י א"צ קליפה וכמש"ל (ס"ק צ"ח) מהגאון ר' עקיבא איגר בשם הת"ח:

סעיף ח (קד) לתנור פנאד"ש גבינה. עבאה"ג ור"ל שהי' בתנור קערה עם מאכל של בשר שנקרא פנאד"ש ונפל הגבינה על הבשר מ"ז ס"ק ט"ו. ועי' בס' יד יוסף (מהגאון מו"ה יוזפא ז"ל מזאלקווא) בש"ך ס"ק ל"ב מ"ש בזה:

(קה) פנאד"ש. עי' במ"ז שם מ"ש לענין אם נפל גבינה לחה על קערה חמה שעושין בה פנאד"ש בשר ואח"כ שמוהו שם הפנאד"ש בהקערה אם י"ל דבזה כ"ע מודים דאין הבלוע מהקערה נכנס בהפנאד"ש יותר מכדי קליפה אף לדידן והניח בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"מ מ"ש בענין זה. (קו) גבינה. עי' בשו"ת דבר שמואל (להמהר"ש אבוהב ז"ל) סי' ק"כ:

(קז) ובן גבינה חמה. ר"ל אף כשהקערה ג"כ חמה. ביאור הגר"א סק"ל ועש"ך ס"ק ל"ג ובדגול מרבבה:

(קח) אלא בדי קליפה עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהגבינה עצמה צריך נטילה ועי' בדגול מרבבה ובחוו"ד דזה רק להמחבר אבל לדידן שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן אין נ"מ בזה דבכל ענין נאסרה כולה עיי"ש ועי' ביד יהודה שם ובפיה"ק ס"ק מ"ח ומ"ט:

סעיף ט (קט) והוריקוהו. דוקא דיעבד שכבר הוריקוהו אבל לכתחלה בודאי דלכ"ע אסור לערות בקערה חולבות. פרי תואר סק"י ושפ"ד להלן סי' צ"ה סק"ד עיי"ש. ועי' בדברינו להלן סי' צ"ה (ס"ק ח'):

(קי) דהיתרא. עבאה"ט וכלל העולה לדינא דאפי' אם עירו הדבש להקערה