דרכי תשובה - ד קט

ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ו:

(צח) אבל אם הוא כלי שני. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהש"ך והט"ז מהאו"ה ומהרש"ל דבדבר גוש אין חילוק בין כלי ראשון לכלי שני ועי' בס' תפארת ישראל על המשניות פרק ו' דפסחים משנה ב' אות ל' שהביא ראי' לדעת הרמ"א שיש להקל בכלי שני אפי' בדבר גוש עיי"ש ועי' בס' מנחת יהודה (מהרב מהרי"ל אופנהיים ז"ל) שכ' וז"ל ובעיני תמוה על גדולי הדור כמותם לחלק בטבע החום באיזה דבר נשאר החום יותר ואם באנו לחלק בזה יש לנו לחלק במאכל דוחן שקורין היר"ז וקטניות שמשמרים חומן זמן ארוך אף בכלי שני' וישנו כמה מינים שממהרין להתקרר ולא ראינו ולא שמענו בשום תלמוד ובשום פוסק שרצה לחלק בזה בכלי שני עכ"ל איברא כי במ"א באו"ת סי' שי"ח ס"ק מ"ה כתב דאסור לטוח בשבת שום על הצלי אם הוא רותח שהיס"ב דדבר גוש אפי' בכלי שני מבשל וכ"ש צלי עיי"ש ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' ס"ה שהתפלא על המ"א בזה דאף שהדין דין אמת דדבר גוש אף בכלי שני אסור כל זמן שהוא רותח אבל מה שסייים דאפי' בכלי שני מבשל אינו מדוקדק דכלי שני אינו אלא מפליט ומבליע אבל לא מבשל וממילא דבבב"ח אינו אלא מדרבנן ומותר בהנאה עיי"ש ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' ס"ה שהביא מתשו' ב"א סי' מ"ז בעובדא שחתכו בסכין של בשר מולייתא של גבינה חם שהיס"ב לאחר שהניחו אותה בכלי שני ונתערב הסכין וכו' והעלה להקל והוא ז"ל האריך לדחות כל דבריו דבאמת בדין זה לא תליא כלל אי דבר גוש בכלי שני מבשל או לאו דלו יהי' דדבר גוש בכלי שני אינו מבשל רק מבליע והסכין אינו אסור כ"א מדרבנן מ"מ הלא אח"כ כשיחתוך בה בשר רותח בכלי ראשון פשיטא שיבא לידי איסור דאורייתא דהא עכ"פ החלב בלוע בסכין וכשיפלוט הסכין זה החלב לבשר רותח שבכלי ראשון הרי זה בב"ח ממש מדאורייתא ומה בכך שאין הסכין נאסר מתחלה אלא מדרבנן הא אפי' סכין כשר של חלב שנתערב בסכינים של בשר אוסר הפר"ח משום שיבא לידי איסור דאורייתא אע"פ שבשעת התערובות הי' היתר גמור עיי"ש באריכות:

אמנם גם לענין זה אי דבר גוש בכלי שני הוא מפליט ומבליע עי' בשו"ת זקני הפני יהושע חלק ב' ביו"ד סי' כ"ה מה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא ועי' בפרמ"ג או"ח סי' רנ"ג בא"א ס"ק ל"ב ובסי' שי"ח במ"ז סוף סק"ח וסק"ד ובסי' תנ"א בא"א ס"ק ל"ח וביד אברהם מ"ש בזה באריכות ועי' בבית מאיר על הט"ז ס"ק י"ד שהביא ראי' מדברי הר"ן דלא סבירא לי' הסברה דדבר גוש חמור שיפליט ויבליע גם בכלי שני עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ס' סוף סעי' י"ב שכתב דבהפ"מ יש לסמוך על הפוסקים דדבר גוש בכלי שני אינו מבליע אא"כ יש ג"כ דוחקא דסכינא אז יש להחמיר עיי"ש ועי' בשו"ת מלחמות ארי סי' נ"ה בקדירה שעמד בה חלב מעל"ע ואח"כ בישלו בה תבשיל עב ולא הי' נ"ט בר נ"ט ולקחו בכף מתבשיל זה ונתנו לקערת בשר וכתב שם דלכאורה נראה לאסור דהוי תרי קולא בהפ"מ כיון שלדעת הש"ך שדבר גוש גם בלא דוחקא דינו ככ"ר ורק בהפ"מ הכריע החכ"א כהט"ז להקל אמנם בכה"ג אפי' הי' רוטב ולא הי' תבשיל עב הא כתב הרמ"א בסי' צ"ה דאם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי של חלב אסור והש"ך הכריע שם להקל בהפ"מ א"כ איך נתיר תרי קולא בהפ"מ אמנם לדינא כתב דבזה יש להקל בלא"ה כיון שלא שפכו מהכ"ר ממש לתוך הקערה רק לקחו בכף ונתנו להקערה וזה הוי ספיקא דדינא אם זה חשוב ככלי ראשון וכבר כתב הפרמ"ג דהיכא שאינו מותר רק בהפ"מ אם יש ספק יש להתיר אפי' שלא בהפ"מ א"כ אין כאן תרי קולא בהפ"מ דהא בחד צד מותר אפי' בלא הפ"מ וגם יש לצרף לזה דעת החוו"ד ריש סי' ק"ה דבהתירא בלע אינו בולע בכבוש א"כ מעולם לא נעשה כאן הקדירה חולבות ע"י כבישה מעל"ע עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ה ס"ק מ"ט מ"ש מתשו' מגדל השן בעובדא כעין זו):

ומ"ש הפת"ש מהסלת למנחה דאם עירו הבשר עם רוטב תוך הכלי שני מתקרר גם הבשר וכו' עפרמ"ג או"ח סי' רנ"ג בא"א סק"ל שכתב ג"כ הכי אכן במ"ז להלן סי' ק''ז סק"ב כתב שם בלשונו בשופך ביצים או הדגים עם הרוטב וכו' או הכל וכו' למאן דמחמיר בגוש וכו' עיי"ש משמע דלא ס"ל לדינא לחלק בכך אלא דגם אם יש רוטב לא נתקרר הגוש בכלי שני כאשר יראה המעיין שם וכן מבואר בחוו"ד בביאורים סי' צ"א סוף ס"ק י"ג וסי' ק"ז סק"ג עיי"ש אמנם ביד אברהם כאן כ' בפשיטות דכשהבשר הוא עם רוטב לא מקרי גוש עיי"ש ועי' במשמרת שלום במ"ז ס"ק י"ד בא"ד ב' שכתב דבהפ"מ יש לסמוך להקל בזה כיון דבלא"ה יש דעות הרבה מחברים להקל לגמרי בהפ"מ בכלי שני בדבר גוש אפי' בלא רוטב א"כ עכ"פ בכה"ג כשהוא עם רוטב יש לסמוך להקל בהפ"מ עיי"ש:

ימה שסיים הפת"ש ע"ד הח"ס שכ' שאנו נוהגין להחמיר בכל הכלים אפי' כלי שלישי וכתב הפת"ש שהמורים שלנו אין נוהגין כן עי' בס' ערוגות הבושם להלן סי' ק"ה אות ט' מ"ש בזה וסיים לדינא דבלא הפ"מ אין להקל גם בכלי שלישי וד' ויותר כל זמן שהיס"ב וכמ"ש הח"ס רק אם הדבר ספק אולי נתקרר ע"י ג' או ד' כלים אז יש להקל אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ס"ב):

(צט) אם הוא כלי שני. עבאה"ט ועי' ט"ז שהביא מהמהרש"ל דאורז ודוחן גם לאחר שנתערו בכף מהקדירה לתוך קערה כל זמן שהיס"ב הם ככלי ראשון ונ"מ לענין בב"ח דאם האורז והדוחן בלוע מחלב והכף הוא בן יומו מבשר או איפכא נאסר הדוחן מבליעת איסור וגם הכף נאסר ועי' בבית מאיר שהתפלא עליו בזה למה יאסר הכף דהא ודאי דלא חשוב האורז והדוחן גוף האיסור אלא בלוע מבב"ח והלא קיי"ל דאין בלוע יוצא בלא רוטב עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק י"ד שעמד בזה וכתב דמ"ש הט"ז מהמהרש"ל אורז ודוחן שבלוע מחלב ר"ל שיש בהם חלב ממש (ותיבת שבלוע שגירת הלשון הוא) אבל אם המאכל הוא רק בלוע מחלב כ"ע מודים דאין בלוע יוצא מאוכל בלא רוטב עיי"ש ועי' בחוו"ד שעמד ג"כ בזה וכתב לתרץ דברי המהרש"ל אף אם נפרש דבריו כפשטא דלא הי' בהם בעין חלב רק בלוע מחלב ועיי"ש במ"ש בזה ועי' ביד יהודה מה שפלפל בדברי הפרמ"ג והחוו"ד הנזכר והעלה דהעיקר לדינא דאורז ודוחן שאין בהם רק בלוע מחלב והם רותחין שהיס"ב ותחב בהם כף בשר אף בכלי שני נאסר הכף אך זאת הניח בצ"ע דמלשון נאסרו האורז והדוחן משמע שכולו נאסרו דהא כיון שאין בהם רוטב והם אינם גוף אחד דהא כל אחד נפרד מחבירו א"כ שייך לומר בהם אין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ולא נאסרו רק הסמוכים להכף דאטו משום שהם קטנים לא אמרינן בהו אין בלוע יוצא בלא רוטב דמה נ"מ בזה בין חתיכה עבה לדקה וכו' וסיים בצ"ע עיי"ש ולמעשה נלפענ"ד דהכל לפי הענין דאם הדוחן הם שלימים וכל או"א עומד בפ"ע ואינם דבוקים זה בזה כמאכל גוש א' בודאי נכונים דבריו אמנם ע"פ רוב אין כל או"א עומד בפ"ע ונעשה כל