דרכי תשובה - ד קח

מעט חלב על אחת מהקאליכע"ר שהי' למעלה מן הרוטב ומעט בגובה ולקחו סכין וקלפו מהקאליכע"ר במקום שנפלה עלי' הטפה ובאו לשאול על הקאליכע"ר ועל הסכין כיון שהי' דוחקא עם רותח וכתב דכיון שהי' חוץ לרוטב אינו אוסר רק כ"ק והרי הוא חתך בסכין בהבשר שלאחר הקליפה ולאחר הקליפה לא קבלה הסכין טעם מאיסור כלל ועיי"ש במ"ש עוד סניף לזה עיי"ש אבל לפמש"ל סי' צ"ב (סק"י) אין מקום לסמוך להקל ולומר דלא נאסר מהבשר רק כדי קליפה כי עד כדי נטילה בודאי נאסר וממילא שנאסר הסכין שחתך בה בתוך הכדי נטילה ובפרט לפמ"ש להלן (סוף ס"ק שאח"ז) מהשפ"ד לעיל סוף סי' ו' דבחתך דבר רותח בסכין אפי' הוא יבש לגמרי שאין בו רטיבות כלל אפי' באיסור דרבנן אמרינן דמתפשט בכולו מכ"ש דהקאליכע"ר א"א לומר עליהם שאין בו רטיבות כלל כי הלא הם מלא שמנונית לכן. חלילה לסמוך עליו בזה להקל כלל:

(צב) שחתך הבשר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דזה נמשך לסברה הראשונה שבריש סי' זה דאע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ לא הולך בליעתו בכולו ועי' פר"ח ס"ק י"ד ובס' שלחן גבוה ס"ק כ"ד ובפלתי סק"י וביד דוד בהגהות ב"י אות י"א ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ד ובפיה"ק ס"ק מ"א מ"ש בזה וכתב דמ"מ יש בזה נ"מ גם לדידן בסכין שהי' חם מעצמו שחתך בה לפמש"ל (ע' בדברינו לעיל ס"ק כ"ג) דאם נתחמם מעצמו בכולו מוליך בליעתו בכולו ה"נ אוסר כאן בכולו עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דלא אמרו אלא כשידוע לו בבירור עד כמה חתך עי' ביד יהודה שם דהיינו דוקא כשניכר מקום החתך בסכין ע"י השמנונית שעלי' או שלא הי' צריך להוליך ולהביא בסכינו רק לתחוב ראש הסכין זה נקרא שידוע לו בבירור אבל בלא"ה לא נקרא ידיעה בבירור ואף שאומר ברי לי לא מהני עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק י"ב) ועי' בס' יד אלימלך סי' י"ט בעובדא שגררו שערות הרגל בסכין חולבות ב"י ויכול להיות שאין ששים בהרגל נגד הסכין וכתב שם דכאן הוי כמו ברור שלא השתמשו בכל הסכין כיון שלא חתכו בו את הרגל רק גררו השערות א"כ הגם שמגרר בכל אורך הסכין מ"מ הנה ברוחב הסכין אינו מגרר ורק בהחוד לבד וא"צ ששים רק נגד החוד בלבד עיין שם ועין בשו"ת מלחמות ארי סימן ט"ו בעובדא כזו ועיין שם במ"ש בזה לדינא ומ"ש הבאה"ט הטעם שצריך ס' נגד כל הלהב ולא סגי וכו' משום דשאני הכא כו' א"נ דסתם סכין הוא בלוע ג"כ משמנונית של חמאה א"נ מיירי שהבשר הוא שמן עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ג שכתב דלא נראה מלשון המחבר דמיירי כאן בבשר שמן דוקא עיי"ש ועי' שפ"ד לעיל סוף סי' יו"ד שכ' כן לדינא דאף אם חתך בסכין של איסור תם יבש לגמרי שאין בו רטיבות כלל כגון לחם חם ואף שהי' הסכין של איסור דרבנן אפ"ה אמרינן דע"י דוחקא דסכינא מתפשט בכולו עיי"ש:

(צג) אלא כרי קליפה. עבאה"ט ועי' בדברי שאול ויוסף דעת שהביא מהרב הדיין דשם בעובדא שאכל עכו"ם אצל יהודי בשר בכלים כשרים ולקח העכו"ם חמאה עם הסכין שאכל בה בשר והמשרתת אומרת שראתה שלא חתך העכו"ם הבשר לאחר שלקח חמאה עם הסכין אמנם הבעה"ב לא רצה לסמוך על דברי המשרתת כי לא האמין לה והורה הדיין הנ"ל דאין שום ספק שיכולין לסמוך על עדותה של המשרתת וכדין ע"א נאמן באיסורין אפי' אשה במקום שא"צ לטרוח אמנם אם לא ראתה יש להחמיר דאף דהחמאה הי' קר מ"מ יש חשש שמא נשאר על הסכין מעט חמאה וכשחתך הבשר רותח הנה אף שיש ששים נגד המעט חמאה מ"מ כיון שהחתיכה הוא דבר גוש אין מועיל צירוף כל החתיכה וצריך נטילה באותו מקום שחתך וממילא דגם הסכין נאסר כיון דאותו הכדי נטילה נאסרה וחממה להסכין וקיבל הסכין טעם מכדי נטילה מאותו בשר ונאסר כיון שיש בה טעם מבשר וחלב ועיי"ש במ"ש ע"ד הדין בזה ובמ"ש בזה לדינא:

(צד) בדי קליפה. עבחה"ט מ"ש מהט"ז דגם ברישא אם יש ס' נגד מקום הסכין צריך קליפה ועמ"ז ס"ק י"ג ובחוו"ד שם דבע"כ ר"ל כדי נטילה דהא אנן קיי"ל בכ"מ דלא סגי בקליפה וצריך נטילה דוקא עיי"ש אמנם יעוין בעצי לבונה ובשו"ת צמח צדק החדשות חלק יו"ד סוף סי' ס"ד שהשיגו על הפרמ"ג בזה ובעצי לבונה הביא מדברי הט"ז להלן סי' צ"ו סק"א שמבואר להדיא מדבריו דא"צ רק ששים וקליפה וא"צ נטילה ועי' בחכמת אדם כלל מ"ז סעי' ב' שכתב ג"כ דסגי בקליפה עיי"ש ועי' בביאור הגר"א ס"ק כ"ד שכתב טעם לזה במה דסגי הכא בקליפה וא"צ נטילה כי השמנונית הנדבק על הסכין הוא רק מעט ואין בו לבלוע כדי נטילה רק כדי קליפה לבד עיי"ש ועי' בס' לחם הפנים סק"ל שכתב ג"כ בשם תשו' פרח מטה אהרן דלהכי סגי הכא בקליפה משום דסכינים שלנו דרכינו לנקות אותן תמיד ואין שם שומן דבוק בהם עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ג וס"ק ל"ה ועי' בס' יד אלימלך סוף סי' י"ט שלא רצה לסמוך ע"ד המקילין בזה להתיר ע"י קליפה רק בצירוף סניפין עיי"ש ועי' בס' שורש מיעקב הראשון אות ה' מ"ש בזה והכריע דלדינא הכל תלוי בראות עיני המורה ובאנשים המפונקים שמנהגם לנקות הסכינים שלהם תמיד יש לסמוך על המקילין דסגי בקליפה אכן ברוב בני אדם שאינם מפונקים וסכיניהם אינם נקיים לגמרי בודאי יש להמורה להחמיר ולהצריך נטילה עיי"ש ועי' בדברינו להלן סימן צ"ו (ס"ק ד'):

(צה) בבשר רותח. עי' ביד יהודה שם והעולה מדבריו עפ"ד האו"ה דדוקא בחתך גוף הבשר אבל אם חתך דבר שיש בו בלוע מבשר לא נאסר הסכין רק ביש בו בלוע משומן שמפעפע אבל אם הוא בלוע מאיסור שאינו שמן מותר דאף ביש דוחקא דסכינא אמרינן דאין בלוע יוצא בלא רוטב ומכ"ש דחריף עם דוחקא דסכינא אינו מועיל להפליט בלא רוטב עיי"ש (צו) הכל אסור. עי' מנח"י סוף כלל ס"א דמ"מ עכ"פ לא הוי זה דרך בישול לאסור מדאורייתא ומותר בהנאה כיון שהוא בלא רוטב עיי"ש והביאו בחוו"ד בביאורים ס"ק ט"ו לדינא עיי"ש אכן במ"ז ס"ק י"ד מצדד להחמיר וסיים דע"י דוחקא דסכינא י"ל שהוא מבשל ממש ואסור בהנאה עיי"ש אבל הדבר תימה דהוא ז"ל בעצמו כתב בפתיחתו להלכ' בב"ח דבלא רוטב לא הוי כדרך בישול עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם שעמד בדברי הפרמ"ג בזה ומתמה על דבריו דמה יתרון לדוחקא דסכינא לחשוב לבישול דבשלמא לענין בלועה שייך לומר אגב דוחקא דסכינא מבליע אבל לענין בישול מה בישול הוא ע"י דוחקא דסכינא והעלה בראיות דלא נחשב לבישול ומותר בהנאה אף בחתך בשר רותח דכ"ר עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בביאורים ס"ק ט"ו ובחידושים ס"ק כ"ו ובבינת אדם שער או"ה סי' מ"ח אות ס"ו וביד יהודה דאין לאסור בהנאה עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בפתיחה להלכ' בב"ח אות י"א מזה:

(צז) צריך הגעלה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבאינה ב"י אין אסור להשתמש בה אלא בשר או חלב אבל שאר דברים כגון דגים וירקות מותר להשתמש בו ועשפ"ד ס"ק ל"א וחוו"ד שם שכ' דכ"ז הוא רק מדינא אבל ממנהגא שכתב הרמ"א לעיל אף שאר דברים אסור להשתמש בו בלא הגעלה וצריך הגעלה אפי' לשאר דברים אף באינו בן יומו עיי"ש ועי'