דרכי תשובה - ד קז

ובפיה"ק ס"ק ל"ח שהעלה לדינא דגם אם בישלו בקדירה איסור יש להקל במקום הפסד קצת שלא לחשוב מעל"ע מבושל המים אלא חשבינן מעל"ע משעת בליעת האיסור כיון דגוף האיסור נפגם אמרינן אין הנאסר וכו' כמבואר להלן סי' ק"ג ולא אמרינן דע"י הבישל מים תוך מעל"ע כיון דחוזר להקדירה נחשוב מעל"ע משעת בישל הב' דכל ששהה מעל"ע בצירוף בתוך הכלי נפגם אך הזמן ששהה בו המים רותחין אינו מצירוף להמעל"ע וצריכין מעל"ע חוץ מזה מיהו במקום הפ"מ דלא אמרינן בלח בלח חנ"נ אז גם זה הזמן ששהה בו המים רותח מצטרף אם יש במה שבקדירה ס' נגד מה שחזר ונבלע בו מהמים לפי ערך עיי"ש עוד מה שפלפל לענין חתיכות איסור שפלטה ובלעה היתר אי אמרינן דההיתר שבה נ"נ אף להמ"ד דלא אמרינן חנ"נ וכן כיוצא בזה בכלי שבלע איסור ופלטה קצת וחזרה ובלעה היתר עיי"ש באריכות. וכ"ז בשלא הי' הדבר שבישל בה דבר חריף אבל אם בישל בה דבר חריף בין בשר להחלב עי' לקמן סי' קכ"ב בש"ך סק"ב. חוו"ד:

(פד) החלב שבלעה הקדירה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהכא שכבר נאסר הבלוע בקדירה לא שייך חנ"נ וסיים דלדידן דקיי"ל חנ"נ בכל איסורים אין נפקותא כאן בכל זה ועי' בס' באר יעקב שהתפלא על הש"ך בזה דהא מ"מ נ"מ בהפ"מ דבשאר איסורים לא אמרינן חנ"נ בלח בלח בהפ"מ רק בהפסד מיעוט כמבואר לעיל סי' צ"ב סעי' ד' בהגה משא"כ בב"ח דגם בהפ"מ חנ"נ גם בלח בלח כמ"ש הש"ך שם ס"ק ט"ו ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בשאלות ותשובות טוטו"ד תליתאי סי' קצ"ד בקדירה עם חלב שתחב לתוכה כף של איסור בן יומו ולא הי' בה ששים כנגדו ושוב אח"כ תחב לתוכה כף של בשר בן יומו ולא הי' בה ג"כ ס' כנגדו ונשפך החלב לתבשיל הנקרא בארש"ט ללבן את הבארש"ט ולא הי' בהבארש"ט ששים נגד החלב רק נגד השני כפות והעלה דצריך שיהי' בהבארש"ט ששים נגד כל החלב דממ"נ אם אמרינן (בלח בלח) בשאר איסורין חנ"נ א"כ הרי החלב נ"נ בתחיבת כף הראשון ואם לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין (בלח בלח) א"כ שוב החלב הוי היתר בפ"ע ונהי דאסור באכילה מכח הבלוע של איסור מהכף שנבלע בה מ"מ הרי עכ"פ הוא גופה הוא היתר בעצמותה וכשתחב בה הכף של בשר ב"י פעם הב' נ"נ מכח בב"ח ואין דומה למ"ש הש"ך וכו' וא"כ ממ"נ בעינן ששים נגד כולה או מתחיבה ראשונה או מתחיבה שני' וכיון דליכא ששים אסור עיי"ש ועיין בס' מגדים חדשים אות ז' שהביאו וכתב שדבריו צ"ע לדינא דאין כאן ממ"נ גמור דאף אם אמרינן דלא נ"נ מתחיבת הכף הראשון אבל עכ"פ כבר נאסר החלב וממילא דלא נ"נ ג"כ התחיבה שני' בכף של, בשר מכח בב"ח דעכ"פ לא שייך לומר דכל א' היתר בפ"ע הוא כיון דהחלב אינה היתר ואף שאינה אסור מצד עצמו מה נ"מ בזה סוף כל סוף לא דמי ממש לבב"ח דעלמא דהוי היתר מעליא וזה לא יתכן רק אם נחליט לדינא דטעם כעיקר דרבנן אבל אם נימא כהמ"ד דטעם כעיקר דאורייתא הרי הו"ל איסור ממש וסיים וז"ל ולדינא אפשר להקל היכא דיש עוד צדדים להקל כגון היכא שעבר לילה אחת על הכפות שלא נשתמשו בהם כיון דיש סוברים דלינת לילה פוגמת אפשר לצדד להקל בהפסד גדול ולכבוד שבת וא"צ ששים רק נגד הכפות עכ"ל:

(פה) הקדירה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהב"י כתב בס"ס ק"ג וז"ל וכו' ועי' בחידושי הגרע"ק לעיל סי' צ' בט"ז סק"ד ועי' בחוו"ד בחידושים ס"ק כ"א שפסק לדינא כהב"י דהבא מבב"ח דינו כבב"ח ואפי' בהפסד גדול אין להקל בזה ואפי' בלח בלח אמרינן בזה חנ"נ עיי"ש [ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ס"ו וס"ק ע"א) מ"ש בזה] והנה בשפ"ד ס"ק כ"ב כתב ע"ד הש"ך הנזכר דכל זה הוא להמ"ד דלא אמרינן בשאר איסורים חנ"נ אבל לדידן דאמרינן גם בשאר איסורין חנ"נ אין נ"מ בכל זה לדינא עיי"ש אמנם יעוין בעצי לבונה שהתפלא על הפרמ"ג בזה דהא עכ"פ יש נ"מ במקום הפ"מ לענין לח בלח כי אם נימא דהבא מבב"ח כבשר בחלב דיינינן ליה אין להתיר לח בלח אפי' בהפ"מ וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' ישועות חיים בהתשו' שבסוף סי' צ"ו מ"ש בענין זה והעלה מדברי הפרמ"ג והחוו"ד דבע"כ אפי' להמ"ד דהבא מבשר בחלב כבשר בחלב דיינינן ליה הוא רק מצד חומרא בעלמא מדרבנן אבל מעיקר הדין מן התורה הוא כמו שאר איסורין לכ"ע ועיי"ש בהגהות מאיזה רבנים שנדפס שם על הגליון:

סעיף (פו) בשר רותח. עי' בשו"ת פרח מטה אהרן חלק ב' סי' מ"ז:

(פז) רותח. היינו שהיס"ב. תורת יקותיאל סק"ב ועיי"ש במ"ש לענין השיעור דהיס"ב והבאתי דבריו להלן סי' ק"ה (ס"ק נ"א) ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(פח) שחתכו בסכין חולבת. עבאה"ט מ''ש מהש"ך אפי' הי' הסכין למטה והבשר למעלה וכו' ועשפ"ד ס"ק כ"ב שהניחו להש"ך בתימה בזה כי לא נמצא כן באו"ה וכו' עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"א ובפיה"ק ס"ק ל"ט מ"ש בזה והעלה דמ"מ לדינא יש להחמיר עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק צ"ה):

(פט) בסכין חולבת. כתב בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סוף סי' זה וז"ל ודע דסכין חולבות במדינותינו כשבא שאלה לפני החכם יחקור במה הסכין חולבות דע"פ הרוב אין משמשין בסכין של חלב ברותח כלל ורק שחותכין גבינה וחמאה צוננים ואין בו דין סכין חולבות כלל ולכן צריך החכם לחקור בזה כדי שלא להפסיד ממון חנם דהשואלים אינם בקיאים להגיד מעצמם עיי"ש וכ"כ בשו"ת בית דוד הספרדי חיו"ד סי' ל"ט עיי"ש:

(צ) כל החתיכה אסורה. עי' בשו"ת חינוך בית יהודה סי' ל"ז בסכין חולבות ב"י שנתחב בקדירה של בשר רותחת אצל האש לתוך חתיכה בשר והעלה את החתיכה מן הקדירה ונתנה לתוך קדירה אחרת ונגד חתיכת הסכין שנתחב בבשר יש ס' בקדירה הראשונה אבל כנגד חתיכות הבשר שנתחב על הסכין אין ס' לא בקדירה הראשונה שניטל ממנה ולא בקדירה שני' שניתן לתוכה וכתב דהסכין בודאי נטרף וכן הקדירה השני' עם כל מה שבתוכה ג"כ נטרף כי בעוד הבשר תחוב בסכין חוץ לקדירה שהוא עדיין יס"ב אין בו ס' נגד הסכין התחוב בו ונעשה הבשר נבילה ואוסר את הקדירה שניתן לתוכה ומאחר שאין ס' בקדירה ההוא נגד הבשר נאסר כל הקדירה אף בענין הקדירה הראשונה יש לעיין אם מהני במה שיש בכל הקדירה ס' נגד הסכין או דלמא החתיכה ההוא נעשה נבילה ואוסר את כל הקדירה אמנם לדינא כתב דהקדירה הראשונה מותרת דכל זמן שהחתיכה הוא בתוך הקדירה לא נ"נ עפ"ד הט"ז לעיל סי' צ"ב ריש סק"ב גבי טפת חלב שנפלה על חתיכה א' שבקדירה דאם החתיכה היא בתוך הרוטב כל הקדירה מצטרף לבטל הטפה רק שהחתיכה נשאר באיסורה ובסוף דבריו צידד די"ל דלא נאסרה כל החתיכה עד ס' נגד הסכין רק כדי נטילה כיון שאין זה איסור המפעפע וכיון שהוא איסור גוש אינו אוסר רק כדי נטילה ואע"פ כן נאסרה הקדירה השניה כיון דעכ"פ צריך ס' נגד הכדי נטילה שהוא כעובוי אצבע סביב מקום תחיבת הסכין ולא הי' בקדירה כשיעור הזה עיי"ש (צא) אסורה עי' בדברי שאול ויוסף דעת בעובדא שהי' פשטיד"א של בשר שקורין קאליכע"ר בקדירה של בשר וניתז