דרכי תשובה - ד קו

בהשמטות להלכ' בב"ח בסי' זה מ"ש בזה:

ומ"ש הבאה"ט מהש"ך ויש לערותו לכלי שהוא כאותו שהוא ב"י דוקא ר"ל אף אם אינו רוצה לאכלו לא עם בשר ולא עם חלב מ"מ כיון שאוסרין הכלי נכון לערות ממנה לכkי אחרת שהוא כמין הכלי שהוא ב"י. יד יהודה שם:

(עה) בי מדינא הכל שרי. עי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות כ"ו שכתב דלפי שנוהגין לאסור הכלי שאינו ב"י עפ"ד הרמ"א יש להחמיר אפי' אם נשתהה הכלי שהוא ב"י לילה אחת ואע"פ שמבואר להלן סי' ק"ג סעי' ז' להקל לפעמים כשנשתהה הכלי לילה אחת זה דוקא בדבר שאינו מנהג אלא שאנו מחמירים מצד איזה דין סמכינן ע"ד הפוסקים דס"ל כר"ת דלילה אחת פוגמת אבל כאן הלא מדינא בלא"ה אפי' לא נשתהה לילה אחת מותר אלא משום מנהג וכיון שהרמ"א לא כתב לחלק בזה בע"כ דגם בנשתהה לילה אחת נוהגין להחמיר ובודאי שנעשה המנהג מחמת איזה גזירה שלא יטעו וכדומה ע"כ לא שייך לחלק בכך אך אם הכלי ב"י רק מתשמיש כלי שני אע"פ שנוהגין להחמיר עפ"ד הט"ז סי' ק"ה סק"ד מ"מ בדין זה יש להקל דהא כל המנהג להחמיר בזה הוא רק עפ"ד הרמ"א שמקיים מנהג זה והרי דעת הרמ"א בסי' צ"ד סעי' א' דלא הוי ב"י רק מתשמיש כלי ראשון אבל מכלי שני לא הוי ב"י וכיון דלרמ"א גופא אין נוהגין חומרא זו רק בב"י מכלי ראשון למה לנו להוסיף חומרא על זה כיון דמדינא הכל שרי אין לנו להחמיר במנהג הזה יותר עיי"ש:

(עו) מדינא הכל שרי כתב במ"ז סוף סק"ט על כן בע"ש ובשעת הדחק נוכל לסמוך לבשל בקדירה כזו ואף בחול אח"כ תו שרי דלא מסתבר לאסור אח"כ וכן כל היכא דמתירין לצורך ע"ש אי נשתייר לחול לא מסתבר לאסור אח"כ הואיל ואשתרי אשתרי עכ"ד ועיקר הדין היכא שמתירין משום כבוד שבת אם נתותר לימי החול אם ראשון לאכול ע' בדברינו אי"ה להלן סי' רמ"ב כי שם מקומו:

סעיף ו (עז) בצלים. עי' בהגהות חכמת שלמה שכ' שנשאל בדגים שבשלו אותם בכלי חולבות אינו ב"י רק שהבצלים חתכו אותם בסכין של חלב ב"י ואח"כ תחבו בו כף של בשר ב"י מה דינם והשואל רצה לצדד להקל כיון דקיי"ל בקערות של בשר שהודחו ביורה חולבות בזה אחר זה מותרים הכלים וכו' וא"כ הרי תיכף כשהורתח הקדירה טרם שתחבו הכף כבר נתבטל טעם הבצלים שוב אף אם תחבו בו אח"כ הכף הוי כמו בזה אחר זה והוא מדחה דבריו דאין זה דמיון לדין דקערות הנ"ל מכמה טעמים ולכן אין להקל בזה כלל ולא מהני בזה ס' נגד הטעם הבשר שבבצלים אלא דצריך ס' או נגד כל הבצלים או ס' נגד הכף ואף כשיש ס' נגד הכף הדגים מותרים אבל הכף אסור עיי"ש:

(עח) שבלועים מבשר. עבאה"ט מ"ש או שחתכן בסכין של בשר דק דק ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח ובפיה"ק ס"ק ל"ו דלדעת הטור והמחבר בע"כ מיירי דוקא כשבישלם עם חלב עצמו אז נאסרו הבצלים עד ס' אף כשאין בהם בלוע מבשר עצמו רק בלוע של בשר מן הסכין אבל אם לא בישלם בחלב עצמו זולת עם מים בקדירה חולבות כמשמעות פשטות לשון הטוהמ"ח אין לאסור רק אם בלועים מבשר עצמו ולא כשחתכם בסכין של בשר שאין בהם אלא בלוע מן הסכין וכל זה לדעת הטוהמ"ח וכאמור אבל לדידן גם כשלא בישלם בחלב עצמו רק במים בקדירה חולבות ואין בהם רק בלוע מבלוע של בשר כגון שחתכם בסכין דק דק נאסרו הבצלים עד ס' עיי"ש:

(עט) אלא כגנד הבשר. עכו"פ שהקשה אמאי לא נימא דהחלב הנכנס בהבצלים נ"נ ותו צריך ס' נגד כל הבצלים והניח בצ"ע עיי"ש ועי' במ"ז לעיל ריש סי' צ"ב ועי' בשפ"ד כאן ס"ק כ"ג מ"ש בזה וראיתי בגליון פרמ"ג כת"י לחכם אחד שכתב לתרץ קושיא זו משום דהכא מיירי שבישלם בקדירה של חלב ולא בחלב ממש דהוי נ"ט בר נ"ט אבל אם בישל הבצלים בחלב ממש באמת שנעשו הבצלים נבילה עכת"ד. אמנם יעוין בחוו"ד לעיל ריש סי' צ"ב שמתרץ קושיות הכו"פ שבכאן באופן דאף אם בשלם בחלב ממש לא נעשו הבצלים נבילה כאשר יראה המעיין שם וכן ראיתי ביד יהודה כאן בפיה"א ס"ק כ"ה ובפיה"ק ס"ק ל"ז שפסק כן לדינא דאף אם בישלם בחלב עצמו כן הוא דלא חיישינן דהחלב הנכנס בבצלים נ"נ ואף הבצלים עצמם מותרין עיי"ש שוב ראיתי בחידושי הגרעק"א שכתב כן להדיא דאף דמלשון המחבר משמע דבדקדוק נקט ובישלם בקדירה חולבות ולא נקט ובישלם בחלב להורות דדוקא כשבישלם בקדירה של חלב אבל אם בישלם בחלב עצמו גם הבצלים נ"נ אך מדברי המהר"ם מלובלין והרמ"א משמע דאפי' אם בישלם בחלב עצמן א"צ ס' אלא כנגד הבשר עיי"ש אכן בהגהותיו על החוו"ד שם מצדד דכשבישלם בחלב עצמו צריך ס' כנגד כל הבצלים וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:

(פ) נגד מה שבלע. עבאה"ט מ"ש מתשו' מהר"מ מלובלין דאם יש ס' נגד הבשר הבלוע בבצל אף הבצל מותר ועכו"פ ס"ק י"ז שהשיג על המהרמ"ל והש"ך בזה ופסק דאף שיש ס' נגד הבשר הבלוע בבצל אסור הבצל עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק כ"ג וכתב דודאי כשנטל הבצלים בכף מהקדירה דעדיין שם כלי ראשון עליו ודאי דנאסרו הבצלים וסיים בצ"ע עיי"ש וכ"כ בתורת יקותיאל שיש לאסור הבצלים עיי"ש וכ"כ עוד להלן סי' ק"ו עיי"ש אכן בחוו"ד העתיק דברי הש"ך בשם המהר"מ מלובלין הנ"ל להלכה והשמיט דברי הכו"פ ונראה דעתו דבכ"מ מתיר הבצלים וכמשמעות דעת הש"ך עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש שהרחיב הדיבור בזה ומדחה כל דברי המחמירים בזה והעלה דהעיקר כדעת המקילין הנ"ל להתיר הבצלים עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ל ובפיה"ק ס"ק ל"ז לדינא דאף אם לקחן בעודן חמין בהכף מותרין הבצלים כשיש בקדירה ס' נגד הבשר משום דבבליעת היתר אמרינן דנסחט הבליעת בשר שבהם מיד ולא נשאר בהם כלל עיי"ש וכ"כ בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג בשפ"ד שם וכתב שכן נוהגין כל מורי הוראות עיי"ש ועי' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ל"א מ"ש בזה באריכות ועי' בדברינו להלן סי' צ"ו (ס"ק י"ט) וסי' ק"ו (סק"ה) מ"ש עוד מזה:

ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דאם חתכו הבצל בסכין של איסור אפי' יש ס' צריך להפריש הבצלים מן התבשיל ע"י סינון כ' בדגול מרבבה תניינא וצריך שימתין עד שיצטנן דאל"כ יש לחוש שישאר עם פחות מששים ויחזור ויאסור הכל עכ"ד:

(פא) שבשלו בה מים תוך מעל"ע. עי' בחידושי הגאון יעב"ץ ז"ל שכ' שהגאון אבד"ק פראג והבד"צ שלו רצו להורות שאף המים הראשונים מצטרפין לבטל החלב אבל אביו הגאון הח"צ ז"ל לא רצה לסמוך ע"ז משום שאפשר דבזמניהם היו בקיאים לשער כמה יוצא בפעם ראשון ואיך שהי' הרתיחה אבל אנן בזמה"ז אין אנו בקיאים ואין סומכים להקל בזה וכדמשמע מדברי הרמ"א לקמן סי' ק"ג סעי' ב' ובט"ז שם דס"ל להדיא להחמיר בזה עכ"ד:

(פב) ואח"כ בשלו בה בהר. פי' אפי' בתוך מעל"ע של בישל חלב. ט"ז ועמ"ז ס"ק י"א:

(פג) רק נגד החלב שבלעה הקדירה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך לענין קדירה שבלוע מבב"ח שהוחמו בה מים תוך מעל"ע וכו' ועי' בפר"ח סוף ס''ק כ"ו שהשיג על הש"ך במ"ש דבהחם מים תוך מעל"ע מבליע דבב"ח שוי' כל הבלוע שבקדירה לשבח ולא שייך גבי' נ"ט בר נ"ט בשאר איסורין והעלה דאף בכה"ג אמרינן שנפגם בשהי' מעל"ע עיי"ש ועי' במנח"י כלל פ"ה ס"ק כ''ו מ"ש בענין זה ועי' בכנפי יונה שהשיב ע"ד הפר"ח בזה ועלה דהעיקר כדברי הש"ך בזה עיי"ש וכ"כ בשו"ת אבני קודש סי' ב' עיי"ש באריכות ועי' בחוו"ד שפסק דכיון דקיי"ל דבהפ"מ לא אמרינן בשאר איסורין לח בלח חנ"נ יש להקל ממילא גם לענין קדירה של איסור שבישלו בה מים תוך מעל"ע שא"צ לשער אח"כ רק כפי שיעור המדומע במים עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה''א סק"ל